|
||||
|
||||
האשמה שועדת כהן ייחסה לשרון היא : "אי-מניעת פשע שניתן היה לחזות אותו". הבעיתיות בהאשמה כזו היא כפולה - 1. הערכה בדיעבד של יכולת החיזוי היא מפוקפקת (ומאד מושפעת מעוצמת הפשע). 2. הערכת העונש על אי-מניעה (להבדיל ממעשה). (די מזכיר את מקרה מרגלית הר-שפי, שם גם היתה בעיתיות בשאלה - האם ניתן היה למנוע את הפשע). לעומת זאת במקרה ההולנדי נראה שלא היה ספק בכוונותיהם של הסרבים. אבל הסיבה להתפטרות רה"מ ההולנדי כנראה שונה לחלוטין - מטרת שהותם של החיילים ההולנדים היתה להגן על האזרחים המוסלמים. הכשלון של המטרה הזו ושל ההבטחה הספציפית שניתנה היה בגלל תכנון לקוי של המשימה ולכן רה"מ לקח את האשמה. זה כבר "אי מניעת פשע שתפקידך היה למנוע" וזה מזכיר יותר את ההבטחה שניתנה לצ'כיה במסגרת ההסכם שנחתם לפני מלחמה"ע ה-II. וגם ממשלה אחת שחימשה מחבלים ברובים בהבטחה שהם יגנו כך על שלום תושביה. בין כך וכך, רשלנות כזו אינה מצדיקה תואר של "פושע מלחמה" והשימוש בתואר זה מצביע על רצון ליצירת דה-לגיטימציה. לאנשים מסויימים אין היסוס לקרוא לרשלנות "רצח" ולהסתיר את הבעייתיות שבתמיכתם בהסכם עם רוצחים אכזריים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |