|
||||
|
||||
האם זה לא מקרה פרטי של דילמת גני החיות ככלל? מצד אחד גני החיות שמים חיות בר בתנאים לא מי יודע מה, כדי להרוויח כסף. מצד שני, לולא היתה לציבור יכולת זמינה לחזות מקרוב בגור אריה חמוד או בפינגוין, סביר להניח שהאמפטיה הציבורית לבעלי חיים אלה (ואחרים) היתה פוחתת מאד. והאמפטיה הזאת היא חלק (אולי מרכזי) ממה שמניע אומות וארגונים גדולים להילחם בהכחדתם של מינים כאלה ואחרים. |
|
||||
|
||||
אכן דילמה. לפני שנים קראתי ספר של ג'ראלד דארל, שהקים גן חיות (בניו זילנד?) שהיה בבחינת כתב הגנה נחרץ על בתי החיות. בנוסף לטיעונים שהעלית הוא טען שבניגוד לאמונה הרומנטית, חיי חיית הבר שבגן החיות טובים לעין שיעור מחייה בטבע ואחת האינדיקציות לכך היא משך חייהן העולה לרוב בשנים רבות על חייהן בטבע. איני מסכימה שזה מקרה פרטי לכך, הן בשל ההבדל בכוונות: חינוך ושימור לעומת רווח כספי והן בהבדל המעשי של חיי הפרט: בגני החיות החיה מוזנת ומטופלת רפואית, תזונתית ואפילו חברתית כל חייה והיא מאריכה חיים לעומת מקבילתה בטבע, לא כך בחוות הליטוף. |
|
||||
|
||||
יתר על כן, רב החיות שנמצאות כיום בגני החיות בעולם הם ילידי גני החיות והדרך היחידה להשרדותן היא השארתן שם. |
|
||||
|
||||
גן החיות של ג'רלאד דארל ממוקם באי ג'רזי, אחד מאיי תעלת למאנש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |