|
||||
|
||||
מודה שגם בעיני יש שוני עצום. עדיין, לא סותר עובדתית את הטענה שבשני המקרים מדובר בשיקול כלכלי- קר או חם בעיני המתבונן. סביר שבעל חוות הליטוף מעסיק יותר מ- 5 עובדים שילדיהם בזכות הפעילות הכלכלית העקומה זוכים לתזונה, שירותי בריאות והשכלה שהיו נמנעים מהם לולא תעשיית הליטופים הקטלנית. בקיצור, כשמודדים סבל צריך לסובב את המצפון לכל הכיוונים כדי לקבל קריאה מאוזנת. |
|
||||
|
||||
ואלמלי חוות הליטוף, לא היתה להם פרנסה? הרי מן הסתם היו מתפרנסים ממשהו אחר. |
|
||||
|
||||
כשיש פעילות כלכלית ויש שמתפרנסים ממנה, מאוד מקובל לזקוף את הפרנסה לזכות הפעילות - מאוד מקובל במובן זה שגוזרים מזה טיעונים ששומעים חמש פעמים ביום - למרות שכמעט תמיד אפשר לטעון שאלמלא הפעילות הזו היו מתפרנסים ממשהו אחר. אני חושב שהזקיפה מוצדקת למרות טיעון הנגד - לפחות במקרה זה אני מנחש שאין המון פרנסות טובות בזימבבואה, ואלמלא זו אז או אותם אנשים אם אנשים אחרים במקומם היו מצטרפים למעגל העוני הגדול של זימבבואה, והדולרים של המלטפים היו נשארים בעולם הראשון. |
|
||||
|
||||
אפילו בדרום תל אביב רואים שבאפריקה הפרנסה לא משהו. סתם. ברצינות, אנחנו מסכימים שאפריקה בצרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |