בתשובה לאביר הקרנפים, 12/08/15 22:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העבודה שהאריות נכחדו מארץ ישראל בימי הביניים, הדובים בתחילת המאה ה-20, וההיפופוטמים עוד לפני הספירה, מעידה שגם בזמנים מוקדמים הרבה יותר, עם כלי נשק פרימטיביים הרבה יותר, בני אדם התגברו בקלות, אם רצו בכך, על חיות הבר. לא צריך רובה אוטומטי כדי להרוג אריה, קשת מספיקה, גם קשת זה מיותר, שלושה אנשים עם חניתות יחסלו בקלות אריה בודד, אולי עם פציעות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניסית פעם לצוד אריה עם חנית או עם חץ וקשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל סרן ספולדינג (הוא גרוצ'ו מארקס) ירה בפיל בפיז'מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך מתנהג אריה שבע בבר ששוכב בצל, בזמן שמתקרב אליו אדם, באיטיות, כמטווחי קשת (אה אה) 1. אבל סביר בעיניי, שהוא לא זז לכבוד העניין. אם הקשת מיומן בצורה סבירה, הוא פוגע באריה. עכשיו נשאלת השאלה מה קורה אחרי הפגיעה הראשונית, אם האריה מת, אין בעיה 2, אבל סביר שזה לא המצב, מאידך, לא סביר בעיניי שהוא מבין, שהקשת הוא האיום. ולכן כנראה שהוא לא יסתער אלא יברח, לא בטוח שבאופן אפקטיבי. בכל מקרה, צריך לזכור שהמטרה היא לא לצוד, אלא להרוג, הבדל מסויים2. ושבכל מקרה נהוג לצוד בקבוצות ולא בבודדים, מה שמקטין את הסיכון ומגדיל את הסיכוי. עניין החניתות כמובן קשה ומסוכן יותר, אבל אם אפשר לצוד ממותה מחד וצבי מאידך, אז גם אריה אפשר. 1 זה כמובן תלוי בתקופה, אבל ויקיפדיה מוסרת על קשתות בימי הביניים שהיו אפקטיביות בטווח של 300 מטר עם קצב אש של 12 חיצים בדקה ועל קשתות אחרות עם יכולת לחדור שריון בטווח של 50 מטר ולהרוג בטווח של 200 מטר. אני מוכן להסתפק בדיוק בטווח של 100 מטר. 2 אם החץ נתקע באריה, סביר שהוא ימות ממילא תוך כמה ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבד זו בעיה אבל עשרה גברים עם חניתות? אריה לא יתקוף עשרה גברים מזויינים בחניתות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האריה לא צריך לדעת לספור; הוא יודע שבפניו עומדת להקה. הוא מבדיל בין התמודדות עם צבוע בודד או להקת צבועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחידה באותו עניין: מיהי הנמרה החוששת מצבועים (ומדוע)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפוק (או לפחות נסיון לנטפוק) מדובר על עיצה שהיא קיבלה - להיזהר מצבועים מסוימים, שדומים לאילו שכרתה עמם ברית (ושאינה צריכה לחשוש מהם - על פי אותה עיצה). ובענין הנמרה - מה שידידיה אמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר נשים, מסכת סוטה, כ"ב-ב': "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (והכוונה לשלומציון המלכה) מי שפותר מקבל טרופית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מנחש אחד ובגלל שאימץ טכניקות של הקרן החדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך מדוע לא נכחדו האריות באפריקה? סברה אחת שקשורה בנושא מצביעה על כך שבאפריקה היה לחיי הבר זמן ארוך להתאים את עצמם לסביבה הכוללת בני אדם חמושים בחניתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני אדם לא חיסלו את האריות באפריקה, כי הם לא אוכל מוצלח, וכנראה שבניגוד לנאמר לעיל, לא היו סיכון גדול מדי. להרוג אריה זאת פעולה לא לגמריי בטוחה, ששכרה לא בצידה1, מאידך, ומסיבות דומות, גם האריות מעדיפים כנראה לצוד עיזים, כבשים וזברות ולא את בני אדם שחיים לידם. ההבדל בין אפריקה לארץ ישראל הוא שכנראה שאפריקה גדולה מספיק, והאוכלוסייה שם (הייתה) דלילה מספיק, כדי לאפשר לאריות ובני אדם להתקיים אחד לצד השני. למה לא נכחדו השועלים והזאבים? 1 במובנים של בשר מול מאמץ וסיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה האריות לא נכחדו מארץ ישראל עוד הרבה לפני ימי הביניים, כאשר בארץ הסתובבו ופעלו צבאות חמושים? בנוסף, בימי הביניים לוחמים רבים היו משוריינים ברמה כזו או אחרת. לכושי מהכפר אין שריון ומגן. בני האדם לא התגברו בקלות על חיות הבר. להרוג אריה או דוב היה נחשב למעשה גבורה. אריה לא מת בקלות, והמושך בקשת צריך להיות קלע טוב המצוייד בחיצים טובים, על מנת לירות את החץ למקום הנכון, כשהחץ חודר עמוק מספיק על מנת שהאריה ימות לפני שיתנפל על הצייד ביש המזל כמו צייד הדובים מתוך ספר השירותים המלא של עמרי בר-לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריה צריך לאכול די הרבה. להקת אריות צריכה לאכול עוד יותר. במישורים הגדולים יש להם עדרים שלמים. גם בארץ ישראל יש להם עדרים שלמים, אבל לעדרים הללו יש מגנים. לכן קשה ללהקת אריות לשרוד: יש הרבה יותר אנשים מאריות. אחד או שניים מהם יהיו קלעים טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק מחזק את הטענה שלי. אם לעדרים בארץ ישראל היו מגינים, ופשוט וברור שהמגינים יכולים לחסל את האריות, איך זה שהאריות לא נכחדו בארץ ישראל כבר לפני שלושת אלפים שנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בינתיים תשובה טובה, אבל אם יש לך זמן מה להאזין להרצאה בנושא, ר' הזמן הצהוב (חלק א') מתוך "פה ושם בארץ ישראל" (ולא, לא מדובר על גרוסמן או עוז). אין לי זמן להאזין לזה כרגע, אבל למיטב זכרוני חלק ב' מתמקד בנמרים בלבד. אני לא זוכר עד כמה החלק הראשון מדבר על חתולים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח יותר אילו היית נותן לי מקור כתוב. עקב בעיות אינטרנט אני מצפה שאוכל אולי להאזין לזה במוצאי שבת, אם יהיה לי זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרתי ביום שישי להאזין ל-29 דקות מלאות. עד כה נהניתי מההרצאה, מהעברית המשובחת של הדובר ומהציטוטים. אם כי בגלל האפקטים וצורת הפניה בה הוא משתמש לפעמים, אני מרגיש שהוא מתייחס אלי כאילו אני ילד בן שתיים 2. ואם אתייחס לתוכן ההרצאה, זה רק מחזק את דברי. האריות לא נכחדו מארץ ישראל עד שבאו האבירים המשוריינים של הצלבנים וחיסלו אותם. שאר הטורפים נכחדו עם השימוש בנשק חם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |