בתשובה לארז לנדוור, 12/08/15 11:23
מחוץ לנושא, ניטפוקים קטנים. 661495
שוקי שמאל • בתשובה לארז לנדוור יום ד', 12/8/2015, 16:11
אני מתנצל מראש על ההתקטננות, אבל אני חש צורך לפרט מדוע אני סבור שחנה ארנדט הציעה נקודת מבט חדשה וחשובה וזאת בניגוד למה שאפשר להבין מדברי ההתקפה הרבים מאד עליה.
המובאה הראשונה היא דוקא מדברי גרשום שולם והיא מראה על הקשר הישיר בין האשמתו אותה בהעדר "אהבת ישראל" לבין דבריה על היודנראט ולאו דוקא בקשר לסוגיית הבנאליות של הרוע:
“במסורת היהודית קיים מושג שקשה להגדירו... אהבת ישראל... דבר זה איני מוצא שמץ ממנו אצלך, חנה היקרה... באופן טיפולך בשאלת ההתנהגות היהודית בנסיבות קיצוניות כל כך – שאיש משנינו לא התנסה בהן – איני מוצא שיפוט מאוזן אלא הגזמה הנוטה לדמגוגיה. מי מאיתנו יכול לומר כיום אילו החלטות צריכים היו להחליט ‘זקני היהודים’?... אחדים מחברי היודנראט היו בני בליעל, אחרים היו צדיקים גמורים. היו שם אנשי ביניים רבים, כמו כל אחד מאיתנו, אשר נאלצו להכריע הכרעות בתנאים שאיננו מסוגלים לשחזר. איני יודע אם צדקו או שגו. איני רואה עצמי ראוי להוציא משפט בנדון. לא הייתי שם”.
המובאה השנייה ממכתב התשובה של ארנדט לשולם מסבירה את מושג ה"בנאליות של הרוע". בעניין זה ניכר שגרשום שולם לא התעמק בו והסתפק באבחנה שהמדובר בשינוי עמדה של ארנדט ביחס למה שכתבה ב"יסודות הטוטליטריות" שם דברה על "רוע רדיקלי". ארנדט מודה שאכן שנתה דעתה והיא מסבירה:
"דעתי כיום היא שהרוע לעולם אינו רדיקלי, אלא רק קיצוני, ושאין בו עומק וגם לא דמוניוּת. הוא יכול להחריב את העולם כולו דווקא מפני שהוא מתפשט כמו פטרייה על פני השטח. רק לטוב יש עומק, ורק הוא יכול להיות רדיקלי."
בעניין זה, ואפילו אם מדובר בפלגיאט רעיוני ממשנת ידידה והמורה שלה קארל יאספרס (כפי שראיתי נטען), יש חשיבות עצומה לתפיסת הרוע כמשהו יומיומי המתפשט כפטריה על פני המציאות ומתרחש בעיקר משום שאנשים מסרבים לעשות שיפוט ערכי-מוסרי של תוצאות מעשיהם.
בעניין זה משבח אני את ארנדט דווקא משום שסטתה מן הקו בו נקטה יחד עם איינשטיין ועוד אמריקאים-יהודים-ייקים במכתב ל-NYT כנגד מנחם בגין ותנועות החרות (https://archive.org/details/AlbertEinsteinLetterToThe...). תנועת החרות (הליכוד) אינם נאצים ואפילו לא פאשיסטים, אבל הם מפיצים את הרוע כפטריה המתפשטת בכל המציאות הישראלית פשוט בכך שהם מסרבים להתיחס לתוצאות ולמחיר הערכי-מוסרי של מדיניותם. כך אפשר לדבר בחיוב על 50 שנות אדישות ופאסיביות מדינית מבלי להתיחס לקיומה של מדיניות אפרטהייד בשטחי יהודה ושומרון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות