|
||||
|
||||
ברור לך שבכוחו של כל תושב גוש קטיף היה למזער את הטראומה, לו היה אורז את דירתו שבוע מראש, מזמין מובילים שיפנו אותה, שם את משפחתו באוטו ונוסע צפונה כמה קילומטרים בלי לחכות לחיילי צה''ל. אני האזרח הקטן, כשרשויות החוק שולחות לי הודעה על עיקול דירתי (אם לא אשלם כך וכך או אעשה כך וכך), אני דואג לשלם את חובי לפני שיגיעו המוציאים לפועל לפרק את הטלוויזיה מול הילדים שלי. מי שנוהג אחרת, זו זכותו, אבל צריך להיות ברור שיכולת הבחירה היתה כולה בידיו. אני אגב מכיר חברים של הורי שנקטו בדרך דומה מאד בפינוי ימית, ואת כאב הפינוי - שעדיין היה משמעותי מן הסתם - חוו מול הטלוויזיה ולא מול חיילי צה''ל. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכך הייתי נוהג במקומם. מצד שני, לא בלתי סביר שזאת גם הסיבה שלא הייתי במקומם. |
|
||||
|
||||
יפה לך להאשים את הקורבן. באותה מידה, ברור לך שבכוחה של משפחת אבו אל-עייש היה למזער את הטראומה, לו היו אורזים את דירתם שבוע מראש ונוסעים דרומה, ואז היו חווים את ההפגזות מול הטלויזיה ולא מול חיילי צה''ל. |
|
||||
|
||||
אני לא מאשים את הקרבן בלבד, וברור לי גם שיש עוד שיקולים מלבד הטראומה של האירוע שעומדים מאחורי ההתנהגות הזאת. במקרה של משפחת אבו-עייש, סביר להניח שלו הם וחבריהם היו אורזים ונוסעים דרומה, היו פוגשים בדרך אנשי חמאס שהיו מלמדים אותם לקח על פגיעה בערכי ההתנגדות בזמן מלחמה. ככה שמערכת השיקולים שלהם היתה מאד שונה. גם כאן, אגב, את יכולה לראות שהשיקולים העיקריים הם פוליטיים, ומישהו אחר עושה רווח (פוליטי/מדיני/בינלאומי) על גבם של הקורבנות. |
|
||||
|
||||
לציבור המתנחלי, שבמשך עשרות שנים פונק ע''י השלטון ביחס ובתקציבים היה קשה להפנים את שינוי המגמה. יתכן בהחלט שרבים מהם האמינו כמעט עד לרגע הפינוי שההחלטה המדינית לפנותם תשתנה והם פעלו לפי האמונה הזו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |