|
||||
|
||||
מסכימה וכן לגבי הניסיון לקבע את הפינוי כטראומה שתמנע פינויים עתידיים, לדעתי ניסיון כושל. לגבי האמונה המיסטית: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל", את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק... (מנגינה נעימה, קליטה ומשכנעת את המשוכנעים) לא בהיגיון ועובדות היסטוריות, לא בלמידה מניסיון ובפרט כאשר בכל פעם קמים רבנים, נביאים מטעם עצמם, ופוסקים: לא יקום ולא יהיה! וקם דור חדש של מאמינים עיוורים. |
|
||||
|
||||
לו לרבנים הללו היה אכפת מספיק מצאן מרעיתם, ראוי היה שילמדו מההיסטוריה הקרובה והפחות קרובה עד כמה רעה יכולה להיות פגיעתה של האמונה הזאת, או יותר נכון של נקיטת/אי נקיטת פעולה בהתבסס עליה, ואוטוטו גודווין מציץ מעבר לפינה. |
|
||||
|
||||
(בחיי שניסיתי להימנע מהג'). יתכן והשיקול שלהם שונה. הם מאמינים שחיזוק האמונה והמנהיגות הדתית חשובים יותר לשימורו של העם היהודי גם אם בעקבות פסיקותיהם ייספו יהודים ולכן הם נוקטים באותה שיטת פעולה ופסיקה גם כאשר נבואתם מתבדה שוב ושוב. |
|
||||
|
||||
ולכן כתבתי במפורש 'צאן מרעיתם' ולא שימורו של אתוס כלשהוא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |