|
||||
|
||||
לא משנה כיצד התגלגל אוסלו בהמשך. לטוב ולרע, הוא יצר כאן מציאות שנראתה בלתי אפשרית לפני כן. לאמר מראש על כל דבר שהוא בלתי אפשרי זה פשוט לא נכון. צריך לזכור שבעקבות אוסלו ירדה ההשקעה בתקציב הביטחון וניתן היה להשקיע יותר בבריאות, בחינוך, בתשתיות וברווחה. ההפך המוחלט מהמצב כיום. מנהיג ישראלי צריך לחתור למצב טוב יותר למדינתו ושימור המדיניות הקיימת הוא לא המצב הזה. לענין התקשורת הישראלית, נטייתה הפוליטית לא מתבטאת בתמיכה או בהתנגדות לפולטיקאים ולמפלגות כאלה או אחרים אלא בהצגת המצב שלה. התקשורת הישראלית (מלבד עיתון הארץ המאוזן) מהווה שופר של דובר צה"ל ומעכת הביטחון ומציגה עמדה חד-צדדית בסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונושאים אחרים כמו המשבר האיראני. הציבור הרחב שלא באמת רוצה לדעת מקבל את מנת חיזוק האופיום להמונים שלו ומי שמצביע על עובדות לא נוחות נחשב כמנותק. כתוצאה מכך כל תגובה בינלאומית נחשבת כאנטישמיות שהמענה לה הוא hasbara. דיסוננס קוגניטיבי המוני כזה הוא לא חדש בהיסטוריה והוא משותף לכל חברה הרוצה להתעלם מעוולותיה הממושכים. בטווח הארוך הוא מביא נזק לישראל ובינו לבין אנטישמיות אין דבר וחצי דבר. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שיש במחקר הזה משהו (לא קראתי עד הסוף), אבל על תשלה את עצמך שעורכי המחקר, ומכון קשב, מי שלא יהיו ממניו ומייסדיו, הם חסרי פניות ואינם שייכים לצד מאוד מסוים במפה הפוליטית, אבל הם בעניך אני מבינה אנשי מקצוע. (אנשי מקצוע לא מזוהים הם בד"כ שייכים ל29 המנדטים שלא מרפדים...). |
|
||||
|
||||
את כזו תמימה. הרי ברור שכל קישור שארז לנדוור יתן, ודאי אם הוא ילווה בסופרלטיבים, יהיה מטעם גוף שמאל קיצוני הממומן ע"י מעצמות זרות והקרן לישראל חדשה |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |