 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כל אותו מספר של ערבים שמפחידים כמה מקנאי (bigot) האייל (תגובה אקראית) - עלאק מפחדים, שלמעשה זה תרוץ תמים-מיתמם לכוונה האמיתית של שתלטנות האני ואפסי, אם כל אותם ערבים מונחים עך כף אחת וח"כ מוטי יוגב "צריך להרים כף D-9 על בית המשפט העליון. הגיע הזמן להעמיד את הרשות השופטת על מקומה ולהראות לה מי הריבון. הזנב מכשכש בכלב" על הכף השניה, אני ממליץ לכולם, כולל מפחדי הערבים הלא אוטנטיים, לחרוד מהכתובת על הקיר אותה חרט מוטי יוגב. והבריון הזה היה אל"מ בצה"ל ועמד בראש תנועת הנוער בני עקיבא. בקלאסיקה האמריקאית אטיקוס פינץ' היה הגיבור הליברלי-הומני האולטימטיבי ששימש השראה חינוכית לדורות מאז בא לעולם ב-1960 ועד ימינו. אולם מסתבר שלפני היותו הלוחם הגדול לזכויות האדם ולחרות, שבעצם מתרחשת בימי זקנתו, ואחרי שנלחם בצעירותו והגן על השחורים כנגד הגזענות הלבנה, אטיקוס פינץ' הוא זקן לבן גזען מהסוג שהיה נפוץ בזמנו בדרום ארה"ב. להרוג את הזמיר היא אולי דימוי אשליתי זמני שמייפה מציאות גזענית שתלטנית ומכסה את מה שידוע היה מראש כשיצאו למצוא שומר. וכך, בצעירותה הציונות שאפה לבנות חברת מופת עברית בארץ ישראל, אבל כמו אצל הארפר לי, זקנותה קדמה לבחרותה והסירופ המתוק מתוק של כוח, של שטחים, של הבטחות עלומות של אל שדווקא להן מאמינים למרות בוגדנותו לאורך ההיסטוריה, הסירופ הזה משכר את מי שמאס בחברת מופת ובוחר בחברת כל דאלים גבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי של נוסטלגיה דמיינת כדי שתוכל להתרפק עליה. חברת המופת של נעורי הציונות היתה חברה שבה אפשר להשאיר את הדלתות פתוחות כי זה ישוב עברי ואף אחד לא יגנוב. הערבים היו גונבים ורוצחים כשהיו נותנים להם. לכן נלחמו בכוח להרחיק אותם. בחברת המופת שבנו זקני המחנה ה''ציוני'' חייבים לאזן את מספר היהודים באחוז מספק של ערבים, אחרת זה קיפוח. ואם לא מתו באינתיפאדה מספיק יהודים כפי שמתו ערבים לאחר שפתחו במלחמה, אז יש כאן קיפוח. אחחח הנוסטלגיה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם תעמוד תחת המרפסת ותיגע בשולי זקנה, לא תבין כנראה מהי ציונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה זו אני חושב עליך בדיוק את מה שאתה חושב עלי. שנעשה זוג או פרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשזה מגיע למחשבה, אתה וודאי שייך לתחום הפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמשיך צעד אחד קדימה: כשאתה כותב דברים כאלה, אני ודאי נעלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרג הוא קיפוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרג הוא קיפוח? נגיד... כשהרגו את עבד אל קאדר אל חוסייני זה היה קיפוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפשו קופחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו ירדתי לסוף דעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואל תשכח את מסלול עוקף בג''צ של איילת שקד. אכן הזנב (המיעוט המתנחלי) מכשכש בכלב (כלל הציבור השפוי) והולך ומסית כנגד בית המשפט העליון וכנגד הדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכלל הציבור השפוי די נמאס מהבג''צ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה למה ברחת לאפריקה? כי המשטרה היתה אחריך על התעללות בחתולים ומשם אתה מטיף לנו? צבוע עלוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתחיל בחתולים וממשיך בלה''טבים וילדים פלסטינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה אם כן שיש כאן התגלמות קונקרטית שמאחדת את שני מובני הביטוי. זה המקורי שמביע תקווה לניקוי רעלים וזה שהשתרש בימינו בציבור שמביע אם שנאה ואם תיאור מצב עגום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |