|
||||
|
||||
מתי היהודים ביקשו במפורש מהרומאים? |
|
||||
|
||||
לאחר מותו של הורדוס וחלוקת הארץ בין בניו. הם לא העדיפו את בני משפחתו שהיו גם מבית חשמונאי. בנוסף לכך, לכל אורך התקופה החשמונאית היו סכסוכים ומרידות בין יהודי ארץ לשליטים החשמונאים. |
|
||||
|
||||
מסתבר שאתה לא משכתב רק את ההיסטוריה של הערבים, אלא גם את של היהודים. בניו של הורדוס לא היו מבית חשמונאי. אולי אתה לא מודע לזה, אבל אפילו אם תתייחס להורדוס כגר צדק ויהודי, כדי להתייחס לבית חשמונאי צריך להיות בן לגבר מבית חשמונאי. האמת היא שהתייחסו אל הורדוס ומשפחתו כאל נכרים ומשת"פים של הרומאים. אם בחרו ברעה הרומאית על פני רעתו של בית אנטיפטר, לא מדובר כאן בבחירה של שלטון רומאי על פני שלטון חשמונאי, אלא של שלטון רומאי על פני וסל אדומי תחת שלטון רומאי. מתי הסתכסכו היהודים עם השליטים החשמונאים ומתי הם מרדו בהם1? _______________ 1 לרגום את אלכסנדר ינאי באתרוגים זה לא מרד. |
|
||||
|
||||
בניו של הורדוס ממרים החשמונאית היו גם מבית חשמונאי. את בניו הוא רצח אבל נכדו אגריפס לאחר מכן היה מלך. את אלכסנדר ינאי לא רגמו רק באתרוגים. גם פתחו במרד נגדו שהביא לטבח המוני מצידו. המקורות אמנם מועטים למדי אבל לפחות חלק מהיהודים הסתייגו גם מיוחנן הורקנוס וכמובן מבניו של ינאי. |
|
||||
|
||||
למרות שהסברתי לך למה בניו של הורדוס - אפילו היו ממרים החשמונאית, אינם מבית חשמונאי. במקום להסביר לי למה הטיעון שלי לא תקף, אתה חוזר על הטיעון שלך. אפשר לומר שהמרד היה נגד אלכסנדר ינאי, ואפשר לומר שהם פשוט סירבו לקבל את הליכות הצדוקים שהוא ניסה לכפות עליהם. לא היה מרד נגד המלוכה לכשעצמה. ו...כן. אני מודע לכך שבחול המועד צבא שכירי החרב של אלכסנדר ינאי דרס ורמס והרס המונים ברחובות ירושלים. קראתי על זה בספרי היסטוריה בהיותי בן 10. שם גם קראתי שבימי בניו של ינאי פסקה מלכות החשמונאים האמיתית, שהרי אז פרצה מלחמת האזרחים וצמד הכבשים החמודים הלכו אל הנמר שיעצור את הסכסוך ביניהם ויאחד אותם. הנמר בלע אותם ואיחד אותם בקישקעס שלו. הורקנוס היה שליט בובה של הרומאים, ולא היה לו כוח להתנגד לחוצפה של אנטיפטר ובנו הורדוס. הורדוס נשא את מרים שלא ברצונה ולא ברצון בית אביה, בניסיון כושל לשייך את עצמו לבית חשמונאי. אתה חוזר על הטעות של הורדוס ולא מבין למה גם הוא וגם בניו לא שייכים לבית חשמונאי. |
|
||||
|
||||
אתה מאכיל את הטרול לשווא. כמו שמשה סנה, לפי האגדה, הרים את קולו כשהוא הרגיש שהטיעון חלש, ארז לנדוור דנן מסיט את הדיון לעניין שולי אך פרובוקטיבי, כשהוא מרגיש שהטיעון שלו חלש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |