|
||||
|
||||
היסטוריונים חדשים ומעשיות ישנות. השוני בהתפתחות התודעה והלאומית הוא גדול. האסלאם הערבי התפשט דרך אימפריאליזם וקולוניאליזם. זה ההבדל הגדול. ביהודים שהיו בני חסות, שמרו על תודעה לאומית מימי התנ"ך. אותה תודעה אפשרה את המסחר בין קהילות המזרח ליהדות אירופה. התפיסה החמולתית מנהלת את השלטון האסלאמי ממותו של מוחמד והיא שהביאה לתנאים שגרמו להגירה המאסיבית במאה ה-19. 25 שנה אחרי ככה פתאום,- צץ לו עם? קמו אנשים כמו אמין אל חוסייני והשריף של מכה ואחרים שכדי לזכות בנתחים מהאימפריות בראו סיפורים שאפילו הערבים לא מאמינים להם. דוגמאות שאתה מכיר: ירדן. העם הפלסטיני. לבנון. זאת הסיבה שאותם מנהיגים השתיקו (חיסלו) את ההנהגה הערבית החמולתית שלא רצתה ופקפקה בהגיון של המצאת עם או מדינה. האביב הערבי הוא התפרקות הרעיון שהורכב מטלאים כו שנאת ישראל והעם הפלסטיני. |
|
||||
|
||||
עמי ומדינות אירופה הם תוצאה של התפוררות האימפריה הרומית, נדודי שבטים וכיבושים. כך גם העולם הערבי של ימינו. התודעה הלאומית היהודית היתה נחלת מיעוט שבמיעוט מקרב יהודי מזרח אירופה בעוד כל השאר מתנגדים לה או אדישים כלפיה. אם לא היו קמות המדינות הערביות שאנחנו מכירים כיום, היו קמות מדינות ערביות אחרות. כך או כך, ערבים ישנם ברחבי המזרח התיכון ללא סתירה לכך שבקירבם נוצרו זהויות מקומיות כמו באירופה. |
|
||||
|
||||
העם היהודי לא קרם עור וגידים כתוצאה מהתפוררות אימפריה (את ממלכת יהודה עם כל הכבוד נשאיר בצד) ולכן התודעה הלאומית מבוססת ושכיחה בקרב היהודים מכל העולם ובכל התקופות. לולא האסלאם והציווי הדתי של מוחמד הערבים היו נשארים בערב הסעודית ולא מגיעים עד למרוקו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |