|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לפריקאסט, אני אכלתי 'נתחים בבישול ארוך בפיתה' ב-38 ש"ח במזנון מספר פעמים1, ואני יכול לומר שבמחיר הזה הם מתחרים על מנת הבשר הכי טובה בתל אביב. בטח בעשירייה הפותחת. אייל שני הוא פלצן מילים משכמו ומעלה2, אבל כשאתה מנקה את כל זה - הוא פשוט עושה אוכל מצוין. והעשרה או חמישה עשר שקלים שהמנות בפיתה שלו עולות יותר משווארמה ממוצעת, שוות כל גרוש. 1 וגם בפריקאסטים למיניהם מן הסתם. 2 ברמה כל כך מופרכת, שאני רואה זאת כיתרון. הוא מהדמויות שאם לא היו, היה צריך להמציא אותן. |
|
||||
|
||||
אבל במסגרת הדיון בשעונים ותחתונים, רציתי להשוות בין שני דברים זהים/דומים שיש להם פנים של תועלת ושימוש, יכולות טכניות של אומן, ושכבה של אמנות-יצירתיות. התגובה שלך מראה שהמשהו הנוסף בקבב המזנון בא גם מהיצירתיות שמתבטאת ביכולת ליצור באז ומותג, ביכולות היצירתיות העיסקית-שיווקית, וביכולת ליצור יצירת אמנות בזעיר אנפין. לכשתרצה לשבוע תוכל לאכול ביהוד או רמת החייל, כשתרצה גם להוסיף לזה נופך של חווייה החורגת ממימד סיפוק הרעב, מין הסתם תלך לזמנון ולא לסוכה הלבנה. |
|
||||
|
||||
אבל אוכל מכיל גם חוויה של טעם (החוש), לא רק של סיפוק רעב. זה לא קשור, או יכול להתקיים, גם במנותק באמנות או באזז שיווקי. להגדיר את המטרה של אוכל כסיפוק רעב זה כמו להגדיר את המטרה של מוסיקה כהפסקת השקט. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי איך ה-''אבל'' שבתחילת תגובתך מתקשר לתגובתי. |
|
||||
|
||||
ניסיתי להגיד שבניגוד ליצירת אמנות, טעמו של האוכל הוא חלק מהותי ממנו, בניגוד לבאזז ושאר ירקות (טוב, דימוי גרוע במקרה הזה). אם זה לא נגד את הכיוון שלתגובתך, ראה את ה'אבל' כמחוק. |
|
||||
|
||||
האם זה שקול לאמירה בסגנון "בניגוד ליצירת אמנות, צלילה של התזמורת הוא חלק מהותי ממנה, בניגוד לבאזז ושאר ירקות..."? |
|
||||
|
||||
היה נשמע מהתגובה שלך, שמהות האוכל זה לספק את הרעב, וכל השאר זה באזז, ואני הערתי שיש עוד כמה גורמים באמצע. אם לא פירשתי נכון את התגובה שלך, לא נורא, בסך הכל מדובר בפיתה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |