בתשובה לאביר הקרנפים, 05/07/15 22:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש למוצר ערך בעיני הקונים שלו אז יש למוצר ערך. נקודה. במשל של המלך הערום ל"בגדים" לא היה ערך, ולכן הילד הצליח לפוצץ את הבועה בכזאת קלות, בלי הילד למשל אין ערך. בדיוק כמו שהשימוש של שעון שעולה מאה אלך דולר הוא לא להצביע על השעה (בשביל זה אפשר לקנות שעון מדוייק יותר ב-50 דולר). מי שרוכש את הציור מחליט על השימושיות שלו, אם הוא רוצה לרכוש ציור ש"ירנין וירחיב את הדעת" אז הוא יקנה ציור ש"ירנין וירחיב את הדעת" ואם הוא רוצה לרכוש ציור שירגיז את אביר הקרנפים, אז הוא יקנה ציור שירגיז אותך. זאת הנקודה של רכוש פרטי, כשמשהו הוא שלך, אתה מחליט איך להשתמש בו, וכל זמן שאתה לא משתמש בו על מנת לפגוע בי או במישהו אחר זה ממש לא ענייני, ואני לא מבין איך זה יכול להיות עניינך (ולמה השימוש שאני עושה בציור שרכשתי כל כך מטריד את מנוחתך, בעוד שהשימוש שאני עושה בפנינה שרכשתי לא מפריע לך בכלל). א. לא אני זה שמחפש לדעת: "מי הגדול מכולם". מי יותר "גדול" רולקס או ברייטלינג? מרצדס או במוו? מה זה משנה? "אם אף אחד לא גדול יותר, למה אין מחיר אחיד?" משום שהמחיר הוא לא פונקציה של "גדולה" אלא של הצע וביקוש. היום עגבניה עולה יותר ממלפפון, מחר היא תעלה פחות, וזה לא בגלל שהעגבניה "גדולה" או "קטנה". ב. תשאל את מי שמעוניין לרכוש את היצירה. לצורך העניין, הלמה הוא חסר חשיבות. כל מה שחשוב הוא שזאת עובדה קיימת, ובהנתן שזאת עובדה קיימת, מה שמעניין הוא למה היא כל כך מפריעה לך. ג. את הועדות המקצועיות אני משאיר למי שאיכפת לו מהן. אני מנסה עדיין להבין את הבעיה העקרונית שלך. אני אחזור שוב על השאלה שלי: האם מה שמפריע לך זה השימוש בשורש א.מ.נ. או שמה שמפריע לך זה העובדה שיש מי שמתפרנס ממשהו שאתה לא מבין\לא מעריך\חושב שהוא לא ראוי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על הטיעון שלי מקודם - במשל הבועה התפוצצה. במציאות, לא תמיד זה מתפוצץ. גם אם מישהו צועק, לא תמיד מתייחסים אליו ברצינות. אני לא קובע לאף אחד מה לעשות עם הכסף שלו. שים לב שהויכוח הוא לא על זכויותיו של אדם לשימוש בממונו, אלא על השמות וההגדרות בהם אנו מכנים יצירות ומה אנו חושבים על אלה שרוכשים אותם. זכותו לרכוש קשקוש? - זכותו. זכותי לחשוב שהוא משתטה? - זכותי. לדרוש ממני להכיר בשטות הזו כמקצועיות? - מה פתאום?! א. אם עגבניה עולה יותר ממלפפון, זה לא בגלל שהיא גדולה יותר ממנו. אבל אם עגבניה עולה יותר מעגבניה אחרת, זה בגלל שהיא גדולה יותר. ב. אני לא צריך לשאול ספציפית את מי שמעוניין לרכוש את היצירה. אנשים רוצים דברים שבעיניהם נחשבים בעלי יתרונות גדולים יותר. לכן בעל היתרון גדול מבעל החיסרון. ג. לכולנו אכפת מועדות מקצועיות שקובעות את גורלנו ומחלקות את כספינו. אין עיני צרה באנשים שמתפרנסים. בהחלט יש לי בעיה עם דלים-גאים. אדם שלא מסוגל לצייר, שלא יצייר. אבל אדם שלא מסוגל לצייר ומספר לי שבעצם הוא הצייר הגדול, זה מפריע לי. על אחת כמה וכמה כשעל בסיס התרמית הזו הוא מבקש לקבוע בנוגע לאחרים שכן יודעים לצייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בועה שלא מתפוצצת היא לא בועה. אני חייב להודות שלמרות ששאלתי אותך כבר כמה פעמים, עדיין לא הבנתי על מה הויכוח. אני לא מבין מה הבעיה שלך להביר בזה כמקצועניות. אם אתה עושה משהו ומקבל תמורתו כסף אתה מקצוען. גם אסטרולוגים וקוראים בקפה הם מקצוענים למרות שהם מוכרים שטויות. א. המחיר של עגבניות נקבע על סמך ההצע והביקוש, לא על סמך ה"גדולה" שלהם. לא ברור לי אתה מנסה לשכתב את מה שאנחנו יודעים על כלכלה. ב. שאלת "למה ליצירה יהיה ביקוש גדול יותר אם אין בה שום יתרון על פני יצירה עם ביקוש נמוך?" את השאלה הזאת אתה יכול לשאול את הרוכש הפוטנציאלי ורק את הרוכש הפוטנציאלי. מי שלא ישקול לקנות עגבניות לא ישפיע על מחירם בשוק החופשי. ג. עזוב (פעם שלישית) את הועדות - הן שייכות לדיון אחר לגמרי. הדיון שלנו הוא רק על הקביעה שלך ש"מחיתי על זה שהיא בכלל נכנסת לקטגוריה של אמנות". אני עדיין מנסה להבין (פעם שלישית) מה שמפריע לך זה השורש א.מ.נ. או משהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אמרתי שיש כאן בועה. אמרתי שאפילו אנשים מודעים לתרמית, הם מוכנים להמשיך איתה בשל היוקרה. כלומר - אנשים קונים יוקרה, גם אם היא מתבססת על כלום. אני לא חושב שההגדרה של מקצוענות היא לקבל כסף תמורת פעולה. נראה לי שמקצוע זה דבר שצריך לבצע אותו בדרך מסוימת כדי להגיע לתוצאה טובה. אסטרולוג, קורא בקפה או כל קשקשן אחר, לא עובד לפי אף כלל כדי להצליח, חוץ מכללי הרמאות. אז הם מקצוענים ברמאות, לא יותר. מתוך מקצוע [ויקיפדיה]: מקצוע או פְּרוֹפֶסְיָה הוא תחום פעילות שאדם מתמחה בו ועוסק בו לפרנסתו. אם הקריאה בקפה היא תרמית, אין כאן פעולה שניתן להתמחות בה. אין כאן התמחות בקריאה בקפה, אלא ברמאות. א. לא בהכרח. עגבניות טובות עולות כסף טוב. עגבניות חצי רקובות נזרקות לאשפה. קילו עגבניות עולה יותר מחצי קילו עגבניות. הרי לך מאפיינים של כמות ואיכות שקובעים גדולה, ולא קשורים להיצע וביקוש. ב. נראה שאתה באמת מתאמץ להתחמק מהתשובה לשאלה מה קובע את המחיר. אני לא צריך לשאול את האדם הספציפי. יש לנו שווקים פעילים וציבור שקונה דברים שונים. היסטוריה בת אלפי שנים של סחר-מכר מלמדת אותנו על מניעים של אנשים בקניות, ועל מה ולמה הם מוכנים לשלם יותר. זו עובדה שאנשים משלמים יותר על מוצר יותר איכותי/יוקרתי/יפה/מועיל וכו' לכן אם יש לך שני שעונים, זה שיהיה גם יותר איכותי, גם יותר יפה וגם יותר יוקרתי, יעלה הרבה יותר. לכאורה, כללי הסחר-מכר האלה אמורים לחול גם באמנות. ג. אמרתי מפורשות. מפריע לי שאדם שאיננו אמן מכנה את עצמו אמן, ומתנשא על אמנים אמיתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר שמבוסס על כלום יוצר בועה. "תחום פעילות שאדם מתמחה בו ועוסק בו לפרנסתו" נו, אז כן, אסטרולוג מתמחה בתחום מסויים (אסטרולוגיה) ועוסק בו לפרנסתו - מסקנה: הוא מקצוען. אתה יכול לחשוב שהמקצוע שלו לא מכובד, אתה יכול לחשוב שהמקצוע שלו הוא בולשיט, אתה יכול לחשוב שהמקצוע שלו הוא רמאות, אתה יכול לא להעריך את המקצוע שלו, אבל - מה לעשות - הוא מקצוען, וזה מקצוע. מעניין אגב אם יש לך בעיות שהאסטרולוג קורא לעצמו אסטרולוג או מתנשא על אסטרולוגים אמיתיים... א. בהכרח. הביקוש לעגבניות "טובות" שונה מהביקוש לעגבניות "רקובות למחצה", וכמובן, ההצע של הראשונות קטן מהאחרונות, ולכן המחיר שלהן שונה. מחיר בשוק חופשי הוא תמיד פונקציה של הצע וביקוש. גודל, איכות, כמות, עלות עבודה, עלות חומרים, בלאי, פופלריות... הכל מתקזז להצע וביקוש. ב. ממש לא מתחמק. המחיר נקבע על פי חוקי ההצע והביקוש. אותם חוקים שעובדים על שעונים, על עגבניות, על אבני חן עובדים גם על אומנות. אני לא מבין למה אתה ממציא מושג חדש "גודל", מושג בלתי מדיד לחלוטין, מושג שרק אתה מבין אותו, רק על מנת להסביר תופעה שיש לה הסבר מאד מוצלח ומדיד לחלוטין. אין צורך להמציא מחדש את הגלגל, במיוחד לא כשהוא עובד כל כך טוב והתחליף לא מתפקד כלל. ג. הרשה לי לחזור על השאלה שלי: "האם מה שמפריע לך זה השימוש בשורש א.מ.נ. או שמה שמפריע לך זה העובדה שיש מי שמתפרנס ממשהו שאתה לא מבין\לא מעריך\חושב שהוא לא ראוי?" אני לא מבין איך התשובה שלך עונה לשאלה הזאת. אם האמן היה מכנה את עצמו אטן ומתנשא על אטנים אמיתיים לא היתה לך בעיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר מבוסס על יוקרה. היוקרה מבוססת על כלום. קצת יותר עקיף, ויותר קשה לפוצץ. אסטרולוג לא מתמחה באסטרולוגיה. איך תגדיר "מתמחה"? כשאתה הולך לאסטרולוג, הוא יכול לחזות את העתיד שלך טוב יותר מאדם אחר? אם לא, אז איך תבדיל את זה שמתמחה מזה שלא מתמחה? מסקנה - זה לא מקצוע. א. אתה מערבב את ההצע וביקוש עם גודל, איכות, כמות, עלות עבודה, עלות חומרים, בלאי ופופולאריות. איכות היא לא מאפיין מקביל להצע וביקוש. ההצע והביקוש הם גורמים שנזגרים ממאפיינים כמו איכות, כמות, עלויות וכו'. ב. שוב פעם אתה טוען שאני ממציא מושג חדש. אם אוכיח לך שוב שלא המצאתי אותו, תגיד שהמושג שלא המצאתי הוא ישן ובלתי רלוונטי? הגודל הוא לא מושג חדש, והוא נמדד בנפח או מידות אורך, אלא ביתרונות וחסרונות. אני יכול לתת לך עשרות דוגמאות מהתנ"ך, מספרות חז"ל או משפת היום יום, שבהן גדולה מבטאת יתרון וחשיבות של דבר אחד על השני. אם זה אדם גדול, יום גדול, אמן גדול וכו' עורכי הדין הגדולים מרוויחים יותר מעורכי הדין ה"רגילים". גם השחקנים הגדולים - בספורט או בסרטים, מרוויחים יותר משחקנים זוטרים. למה הביקוש לעורך דין גדול או לשחקן גדול, רב על הביקוש לשחקן קטן ואלמוני? וודאי תוכל למדוד את הפרמטרים. אם מדובר בשחקן, השחקן הגדול מביא יתרונות. הוא מצחיק יותר, הוא משחק טוב יותר, הוא נראה יותר טוב, יש לו קסם אישי שעובר מסך וכו' אם מדובר בעורך דין, יש לו את היתרונות שלו שנוגעים למקצועו. אני - האדם הפשוט, יכול לזהות את גדולתו של השחקן או של עורך הדין בהתאם לביצועים שהוא מפגין בפני. אני ארצה לשכור עורך דין גדול ככל האפשר, בהתאם ליכולתי הכלכלית. אילו יכולתי הכלכלית היתה בלתי מוגבלת, הייתי שוכר את הגדול מכולם, כי הוא נותן לי סיכוי גדול יותר לזכות במשפט. כל אלו מושגים מדידים, ברורים וידועים שכולם מבינים ונוהגים לפיהם. לפי הפרמטרים האלה, מה נותן לי הקשקשן שמוכר קשקושים ביוקר, שלא נותן לי הקשקשן האביון שלא מצליח לחלק את הקשקושים שלו אפילו בחינם? ג. מפריע לי ההתחזות לאמן. אם הקשקשן היה מכנה את עצמו אטן, על מנת להבדיל את עצמו מאמנים של ממש, לא היתה לי בעיה. הבעיה שלי היא שהוא מנסה לרכוב על גלי התהילה של האמנים האמיתיים, ולכן הוא נוטל לעצמו את התואר שלהם. עורב המתכסה בנוצות טווס ומתנשא על הטווסים האמיתיים? כן. זה לא תקין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוקרה זה לא כלום, יוקרה זה משהו ששווה הרבה כסף, והיא ממש לא חייבת להיות "מבוססת" על משהו. בוודאי שאסטרולוג מתמחה באסטרולוגיה. "כשאתה הולך לאסטרולוג, הוא יכול לחזות את העתיד שלך טוב יותר מאדם אחר?" לא, ולכן הוא מתמחה באסטרולוגיה ולא בחיזוי עתידות. איך תבדיל את זה שמתמחה מזה שלא מתמחה? למה לי להבחין ביניהם, אני לא מעוניין לשלם לא לזה ולא לזה. מי שמעוניין לשלם לאסטרולוג מקצועי ידע לבחור להבדיל בין המקצועי (=זה שהוא מעוניין לשלם לו) לבין הלא בקצועי (=זה שהוא לא מעוניין לשלם לו). מה זה ענייני או עניינך? שני אנשים בוגרים שמסוגלים לקבל החלטות שאין להם השפעה על אף צד ג'. א. לא, אני לא מתבלבל. תקרא שוב את מה שכתבתי. ב. "הגודל הוא לא מושג חדש, והוא נמדד בנפח או מידות אורך, אלא ביתרונות וחסרונות" אז זה לא "גודל", זה "יתרונות" ו"חסרונות". לא יודע מה אתה מנסה לעשות כאן. למה כל כך קשה לך לדבר על הצע וביקוש. עורכי הדין המבוקשים מרוויחים יותר מעורכי הדין הפחות מבוקשים. השחקנים המבוקשים מרוויחים יותר מהשחקנים הלא מבוקשים (רונאלדו מרוויח יותר ממסי, בריאנט מרוויח יותר מלברון, ג'וני דפ הוא השחקן שקיבל את המשכורת הכי גבוה עבור סרט). כן, אפשר למדוד את ה"פרמטרים", ואפשר גם לתת להם את השם המקובל: "הצע" ו"ביקוש". אתה באמת חושב שאתה, האדם הפשוט, תדע לדעת איזה עורך דין "גדול יותר"?! אני בטוח שאני לא (ולו רק משום שאין לי שמץ של מושג מה זה ה"גודל" הזה). "לפי הפרמטרים האלה, מה נותן לי הקשקשן שמוכר קשקושים ביוקר, שלא נותן לי הקשקשן האביון שלא מצליח לחלק את הקשקושים שלו אפילו בחינם?" לך כלום, הוא גם לא מנסה לתת לך כלום. מה יתן לי העורך הדין הגדול שלך? כלום. אני לא צריך עורך דין ואתה לא צריך אמן. למי שמעוניין לרכוש את היצירה שלו הוא נותן את היצירה שלו תמורת תשלום שמקובל על שניהם. מה זה עניינך? ג. ז"א כל הבעיה שלך היא שאתה לא מכיר את השימוש המקובל בעברית מודרנית למילה "אמנות". זהו?! זאת לא בעיה עקרונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין אסטרונום לאסטרולוג, שאסטרונום רק צופה בכוכבים, והאסטרולוג מתיימר לחזות דברים בהתאם לתנועת הכוכבים. מתוך אסטרולוגיה [ויקיפדיה]: אסטרולוגיה (מלשון אסטרו- כוכב ולוגוס - תורה, ובעברית: אצטגנינות) היא האמונה שקיים קשר בין מצבם של גרמי השמים ובין מעשיהם ותכונותיהם של בני אדם. בפרט, מנסה האסטרולוגיה לחזות את העתיד לפי מיקומם של גרמי השמים. אפילו לא תקבל את ההגדרה הזו, תצטרך לקבוע פרמטרים לפיהם נבחנת מומחיותו של האסטרולוג. פעולה שהוא מבצע טוב יותר מהחובבן, האדם הפשוט, או כל אחד שאיננו אסטרולוג "מקצועי". במקום להתחמק ולומר לי מה אתה לא עושה, אולי תספר לי מה עושה מי שמעוניין לשלם לאסטרולוג. איך הוא מבדיל ביניהם וכיצד הוא מחליט למי לשלם. אם תבדוק, תמצא שאנשים יבחרו אסטרולוג שהם מאמינים שיקרא עבורם את רזי התכונה בצורה טובה יותר, יבחרו באבא שהם מאמינים שמצליח יותר לפעול ישועות, ויבחרו קורא בקפה שהם מאמינים שמצליח יותר לקלוע לאמת. בכל מקום חייב להיות פרמטר של הצלחה שקובע את הביקוש, וכמובן גם את ההיצע - מי שמצליח לעמוד בפרמטרים של ההצלחה, עונה להגדרה של "היצע". ב. אתה מתעסק יותר מדי בניטפוקים על בחירה של מילים, ומתעלם מהמשמעות שלהן בשפה מדוברת. אם אתה בוחר למלא את הדיון באנשי קש במקום להתייחס לטיעון ולענות לו, יהיה לי קשה להמשיך את הדיון. ההיצע וביקוש לכשעצמם לא אומרים לי הרבה, כי ההיצע והביקוש זה השורה התחתונה. אנחנו מחפשים את ה"למה" ו"איך", כי זה ילמד אותנו מה יש לאלה שאין לאלה. אז נבדוק אם הפרמטרים האלה עובדים גם באמנות או רק אצל בעלי מקצוע או יצרניות רכב. אני חושב שאתה תדע איזה עויכר דין גדול יותר. פשוט תבדוק בכמה משפטים הוא זכה. תבדוק מה הוא מצליח להוציא ממקרים קשים, וכמה פעמים הוא מפשל. די קל, לא? אל תחזיר את הדיון אלי ואליך. זה איש קש גדול ושמן. אני לא צריך שהקשקשן יתן לי דווקא. אני צריך שהוא יתן, באופן כללי, למי שמעוניין לקחת. זה שקונה קשקוש, ובוחר בקשקוש היקר על פני הקשקוש הזול, כי הקשקוש היקר שייך לקשקשן מבוקש והקשקוש הזול שייך לקשקשן אנונימי. מה יש לקשקשן המבוקש שהפך אותו למבוקש? ג. דווקא כשחיפשתי על טרנספר בגוגל ונכנסתי לאיזו כתבה בכלכליסט או דה מרקר, נתקלתי בקישור לאיזו "אמנית" שוויצרית שמצטלמת עם אנשים בעירום מול מגדל אייפל, ובהיסטוריה שלה יש עוד פעולות "אמנות" - להטיל ביצים מלאות בצבע מתוך הנרתיק שלה. אני לא היחיד שמטיל ספק בהגדרה המקיפה של אמנות. רוב האנשים לא יכנו את זה אמנות, אלא ידגישו "אמנות מודרנית", או יכנו את זה בכינויי גנאי שמלמדים שהם לא חושבים שזו אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסטרולוג והאסטרונום שייכים לשתי קטגוריות שונות. הראשון מדען השני מיסטיקן. הם מכוונים את מרכולתם לשני שווקים שונים - אף קונה פוטניציאלי לא מתלבט בין אסטרולוג לאסטרונום. "אפילו לא תקבל את ההגדרה הזו, תצטרך לקבוע פרמטרים לפיהם נבחנת מומחיותו של האסטרולוג." למה?! אני לא הולך לשכור את שירותיו של אף אסטרולוג - למה אני צריך לקבוע פרמטרים? מי שמעוניין לשכור את שירותיו של האסטרולוג יקבע את הפרמטרים בעצמו. זאת המהות של השוק החופשי. אני לא מתחמק כשאני אומר לך מה אני לא עושה, זה חלק מהותי בתשובה שלי. "אולי תספר לי מה עושה מי שמעוניין לשלם לאסטרולוג" אני לא יודע, ולא מבין למה זה צריך לעניין אותי ולמה זה מעניין אותך. זאת בעיה שלו, תן לו להתמודד איתה לבד. אם הוא יבקש ממך עצה אין לי בעיה שתגיד לו שאסטרולוגיה זה בולשיט, ואם יש לו כסף מיותר שיתן אותו לך. כל זמן שהוא לא מבקש ממך עצה, למי אתה חושב שזה יעזור אם תתן אותה לי. " בכל מקום חייב להיות פרמטר של הצלחה שקובע את הביקוש, וכמובן גם את ההיצע - מי שמצליח לעמוד בפרמטרים של ההצלחה, עונה להגדרה של "היצע"." לא, הביקוש לא נובע מפרמטר של "הצלחה", הביקוש נוע מפרמטר של "ביקוש". "ההיצע וביקוש לכשעצמם לא אומרים לי הרבה כי ההיצע והביקוש זה השורה התחתונה" לא, השורה התחתונה היא המחיר, ההצע (כמה מהמוצר יש) והביקוש (כמה המוצר מבוקש) הם הלמה המחיר הוא כזה ולא אחר. אם הם לא אומרים לך הרבה אז אולי כדאי שתנסה להבין אותם. "אני חושב שאתה תדע איזה עויכר דין גדול יותר. פשוט תבדוק בכמה משפטים הוא זכה. תבדוק מה הוא מצליח להוציא ממקרים קשים, וכמה פעמים הוא מפשל. די קל, לא?" לא, זה ממש לא קל, איך אפשר לשפוט מה זה "מקרה קשה"? איך אפשר לדעת מה היה מקבל עורך דין אחר? אין שום דרך לבדוק איזה עורך דין "גדול" יותר, אין שום דרך לבדוק איזה יצרן רכב "גדול" יותר, אין שום דרך לבדוק איזה שעון "גדול" יותר. האמת היא שרק מעט מאד דברים שנמכרים בשוק אפשר להשוות באופן ישיר אחד לשני - אפילו למים יש מותגים, לגבי השאר יש לנו יותר מידי פרמטרים מה שמשאיר אותנו רק עם ההצע והביקוש. "אל תחזיר את הדיון אלי ואליך. זה איש קש גדול ושמן. אני לא צריך שהקשקשן יתן לי דווקא" אבל זאת בדיוק הנקודה, זה שאתה לא מעוניין לקנות את הציור, ואפילו מתעקש לקרוא לו קשקוש, לא מוריד את הביקוש שלו לאפס. הדיון הוא בדיוק על הקונה הפוטנציאלי והמוכר הפוטניציאלי והיחסים ביניהם והצורך הלא מובן שלך להתערב בו. כמו שאתה רואה בדיון הזה, ההבדלה בין art ל-craft מקובלת על כל דוברי העברית. אולי יש מחלוקת בין מי שמקבל את ההבדלה הזאת על השאלה אם אמן מסויים הוא מוכשר או לא, אם יצירה מסויימת היא אמנות או לא, אבל אם אתה לא מקבל את ההגדרה הזאת ונשבע בשם הגדרה אחרת אז אין לך באמת מה לתרום למחלוקת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עושה המיסטיקן האסטרולוג? אגיד לך למה אתה צריך לקבוע פרמטרים. אסטרולוג הוא מושג שקיים בעולמנו. אתה פוסל את ההגדרה שאני מביא לאסטרולוג (ואם קוראים בויקיפדיה, מסתבר שזו לא ההגדרה שלי בלבד.) אבל לא נותן שום הגדרה חילופית. כשאני מבקש ממך הגדרה חילופית, אתה מתרעם ותמה למה אתה צריך להיות זה שיגדיר את האסטרולוג וידע מה הוא עושה ולמה יש לו קליינטים. אתה חי בעולם שלנו, לא? אם כן, אתה אמור להכיר את המושג ולדון בפרמטרים שלו. אם אתה לא מתמצא בפרמטרים כדי לדעת מה קורה שם, אתה לא יכול לסתור את הקביעה שלי. לא אכפת לי שתגיד שאסטרולוגיה זה לא בולשיט. רק תגיד לי מה מגדיר אסטרולוג מקצועי, בשונה מאסטרולוג שאינו מקצועי ואינו מומחה. כי אם תשאל אותי על רוב המקצועות, אוכל לומר לך מה מבדיל את המומחה מזה שאינו מומחה - ונתתי לך דוגמה מעורך הדין. לשיטתך, הביקוש נובע מביקוש? וחום נובע מחום או שחום נובע מאש1? והאנרגיה שבגוף שלנו מגיעה מאוכל או מגיעה מאנרגיה? לכאורה אתה מציג כאן טענה, כאילו פעולות והליכים מסובבים את עצמם בצורה מעגלית ללא התחלה וסוף וללא כוח מניע. האמנם? כן. מאוד קל לדעת. לעויכר דין מוצלח יש היסטוריה מלאה בהצלחות. לעויכר דין כושל יש היסטוריה של כשלונות. מקרה קשה זה מקרה שבו יחסית יש ללקוח פחות סיכוי לזכות, בהתבסס על ראיות שיש לצד השני או חוסר ראיות מצידו. באותה מידה יצרנית רכב נמדדת בתפקוד הרכב שלה2, כמה הוא אמין, כמה נוח, כמה אפשרויות חדשניות יש בו שאין לאחרים וכו'. זאת עובדה שכך מודדים ומדרגים דגמים שונים של יצרניות רכב שונות האחד מול השני ומול דגמים ישנים יותר. רוצה להתכחש למציאות? בסדר. זה מה שעושה הלקוח של האסטרולוג וגם קנין הקשקושים. אכן, אני לא מעונין לקנות את הציור. אני מעונין להבין את הלך רוחו של זה שקונה את הציור ויוצר את הביקוש, ואתה בכלל לא עוזר לזה. אתה פוטר את עצמך בטענה שאתה לא קונה את הציור ולכן זה לא נוגע לך. אז למה אתה משתתף בדיון על זה? כמו שכתבתי בראש ההודעה. אם אתה לא רוצה לדון בנושא, אם אתה לא רוצה להציע הסבר חלופי או הגדרה טובה יותר - אל תפסול את ההגדרה שלי. כעת אתה עושה סלט בסדר הטיעונים שלי. הטיעון הראשון שהוא לגיטימי מאוד, עוסק בשאלה מהי אמנות. אחת מהסיבות לצורה שבה אני מגדיר אמנות, נובעת מראשית צמיחתה והגדרתה של האמנות. נכון שמאז ההגדרות השתנו, אבל כדי להבין מה קורה ואיך זה מתרחש, חשוב לעקוב אחר ההליכים הנובעים מן המקור. ______________ 1 או גורמים אחרים שיוצרים חום. 2 מהירות, כוח, ביצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פוסל את ההגדרה שהבאת לאסטרולוג (אתה זה שפוסל את ההגדרה שהביאו לך לאמן), אני לא רואה צורך להביא הגדרה חלופית, ההגדרה בויקיפדיה טובה מספיק לכל דבר ועניין. "רק תגיד לי מה מגדיר אסטרולוג מקצועי, בשונה מאסטרולוג שאינו מקצועי ואינו מומחה" - זה פשוט, המקצועי מקבל כסף עבור עבודתו כאסטרולוג, החובב לא. הביקוש נובע מהרבה דברים (אף אחד מהם הוא לא "גודל") אבל ברגע שהסכמנו שקיים ביקוש הסיבות שהוא קיים לא מעניין אותנו לדיון הזה. נו - אם זה כל כך קל - איזה עורך דין "גדול יותר", יגאל ארנון או ששי גז? בכמה? איזה יצרן מכוניות "גדול יותר" בנטלי או פרארי? המציאות היא שאין מדד אחיד לבדיקת "גודל" של עורכי דין או מכוניות, המציאות היא שמכונית שנוחה לך מאד לא נוחה לי, שמכונית שמהירה מספיק בשבילך שותה יותר מידי דלק בשבילי, שמכונית שגדולה מידי בשבילי קטנה מידי בשבילך. ועל אחת כמה וכמה בעורכי דין. מה לעשות, זאת המציאות. כל אחד מאיתנו רוצה דברים אחרים, כל אחד מאיתנו שופט את הדברים אותם הוא רוצה לקנות באופן אחר. בגלל זה יש לנו שוק כל כך מגוון, בגלל זה אני מתעקש לדבר על הצע וביקוש ולא על "גודל". אני לא עוזר לך בגלל שאם אני אעזור לך אני אכנס לדיון אחר לגמרי שבו אין לי מה לתרום. למה אני משתתף בדיון? כמו שהצהרתי בפתיחתו, מוזר לי שאתה (ולא רק אתה) מגבש דעה כל כך חזקה על נושא שבאופן עקרוני אתה צריך להיות אדיש אליו. בינתיים לא הצלחתי לקבל תשובה לתהיה שלי. אם ההגדרה שלך לא הגיונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא אתה פסלת, אלמוני אחר פסל. כך נכתב בתגובה 658971: "כשאתה הולך לאסטרולוג, הוא יכול לחזות את העתיד שלך טוב יותר מאדם אחר?" לא, ולכן הוא מתמחה באסטרולוגיה ולא בחיזוי עתידות. וזה איש קש. עכשיו אנחנו מבזבזים את הדיון האם אסטרולוג מתיימר לחזות את העתיד או לא, במקום לדון בשאלה כיצד מזהים מי מומחה גדול יותר במקצועו. לשיטתך יש שתי דרגות בלבד. זה שאינו מקבל כסף - ולכן בהכרח הוא חובבן ולא מוצלח במיוחד, וזה שמקבל כסף - ולכן בהכרח הוא מקצועי, ועומד בדיוק באותו מקום כמו כל אחד אחר שמקבל כסף. וטוב בדיוק כמו כל אחד אחר מאלו שמקבלים כסף, לא פחות ולא יותר. באמת? אין כזה דבר בעל מקצוע טוב יותר, או בעל מקצוע גרוע יותר? אתה באמת חושב שאין דרך להבחין מי בעל מקצוע מקצועי יותר? את יגאל ארנון או ראשית הגז אני לא מכיר. לתת לי להשוות בין בנטלי או פרארי זה ניסיון להתקיל אותי. אולי תשווה בין סובארו לפרארי? ושוב אתה חוזר על הטעות, ומודד את המושגים ביחס אלי ואליך. זה לא אני ולא אתה. יש ציבור שלם שקונה סובארו וציבור שלם שקונה טויוטה וציבור שלם שקונה פרארי. ורוב אלה שקונים סובארו וטויוטה היו קונים פרארי אם היה להם כסף. ואלה שאין להם ומתלבטים בין סובארו לטויוטה, חלקם עושים את זה משיקולי תקציב, וחלקם משיקולים אחרים. בשורה התחתונה, ניתן לומר שפרארי נחשבת יותר, ולכן היא עולה יותר. אתה לא צריך לעזור לי. אני חוזר ומזכיר לך. העניין פה זה לא אני. העניין הוא הדיון. אם המטרה שלך היא להרוס את מסגרת הדיון, אתה מצליח נהדר. טענת שמה שאני אומר לא נכון. סירבת לעמוד מאחורי הטענה שלך ולנמק אותה. סירבת לתת הגדרות חילופיות להגדרות שפסלת, והלכת... אם אני לא צודק בדרך בה דברים מתנהלים, אתה מתבקש להסביר לי מה הדרך בה דברים מתנהלים. אם אתה לא יכול להסביר לי, אולי אני כן צודק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל משמעותי בין קניית מכוניות לקניית העותק המקורי של יצירת אמנות - בדרך כלל אתה נהנה ממכונית שקנית בעצמך, ולכן המחיר הנומינלי שלה מאוד רלוונטי - הוא גורם מאוד ישיר ביחס בין העלות של המכונית עבורך לבין התועלת ממנה. לעומת זאת, באמנות מספיק לקנות צילום או עותק טקסטואלי, או אולי דגם תלת ממדי או וידאו, בשביל להנות ממנה מאוד. אולי לא ב 100% כמו מהעותק המקורי אבל די קרוב (אם ספר אז יותר מהמקור! אני חושב שזה יהיה מלחיץ לקרוא ספר חשוב מהמקור). חוץ מספרות וכמה ספרים על אומנות וכרטיסים לסרט או למוזיאון לא חושב שהוצאתי כסף על אומנות. כלומר, המחיר הנומינלי של העותק המקורי של היצירה ממש לא רלוונטי מבחינת היחס העלות-תועלת שלך אישית. מי שקונה אמנות מקורית לא נהנה מהאמנות גופא אלא מהבעלות גופא. אתה שואל שאלה על אספנות, לא על אמנות. זה בעצם די דומה למה שמנסים להסביר לך למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהזכרתי אי שם למעלה את הענין שהעלית. והכל חוזר לאותה נקודה: מה גורם לך לרצות להוסיף לאוסף שלך דווקא את התמונה של ואן גוך ולא את התמונה של מוישה זוכמיר? הווה אומר: יש הרבה פריטים שאיבדו את הפרופורציה בין האיכות/תועלת למחיר. כמו שעוני רולקס וברייטלינג שהוזכרו לעיל. אבל העליה הראשונה בביקוש שהחלה את התנפחות המחירים הללו, באה על בסיס איכותו של ואן גוך שגבוהה יותר מזו של מוישה זוכמיר. לכן אם אתה עומד משועמם במסדרון כלשהו ותמונות תלויות על הקיר, תהנה יותר להתבונן בתמונה יפה המצוירת היטב על ידי ואן גוך, מאשר על הציור המחורטט של מוישה זוכמיר. ואפילו שתלוי שם עותק מודפס ולא התמונה המקורית, אתה נהנה מהתוצאה. זה יפה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שאתה מנהלים דיון עקר על אספנות וחושבים שזה אומר משהו על אומנות. תבלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האספנים אוספים אמנות או גרוטאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאלה ויש כאלה. באמנות יש משולש - היוצר, הנהנה והקונה (אספן אמנות). בכל התחומים האחרים שאתם מדברים עליהם הנהנה והקונה הם אותו דבר. באמנות המחיר של עותק מקור של היצירה לא קריטי להנאה מהאמנות עצמה או לאיכות שלה, בתחומים האחרים - כן. הנקודה, בפעם השלישית, היא שהדיון שלכם אומר מעט מאוד על אמנות. אספן האמנות חשוב כי הוא מפרנס את היוצר, אבל לנהנה לא צריך להיות אכפת ממנו. למבקר במוזיאון לא יותר מדי אכפת בכמה המוזיאון קנה את יצירה X או את יצירה Y. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אז המבקר שהגיע כדי להנות מהיצירה, איך הוא מתאר מה גרם לו להנות מיצירה X יותר מיצירה Y, ועל כן לדרג את יצירה X ואת יוצרה כרמה גבוהה יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טעמו האישי. ''מבקר'' הוא בסך הכל אדם פשוט שיודע להתנסח יפה, כלומר הוא יודע ''להסביר למה'' באופן שיגרום לאחרים לרצות לקרוא את הביקורות שלו. מבקר ב' שמבין באמנות לא פחות ממבקר א' יחלוק עליו לחלוטין ואין שום דרך להכריע מי מהם צודק. הבנה באמנות לא נותנת לך שום יתרון בשיפוט איכותה של יצירה. אני בא מלימודים מתקדמים בתחום אמנותי (מוסיקה) - ואיש מעולם לא לימד אותי כיצד למדוד איכות של יצירה. אפילו לא ברמז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שיש youtube שפוטר את המתעניין מעונשם של המבקרים. מקליפים ביוטיוב לומדים טוב יותר אם היצירה מעניינת או לא. עניין ביצירה הוא אידיבידואלי לכן שום מבקר וטעמו האישי לא מועיל לקליינט. כמו כן, העניין ביצירה אינו פועל יוצא מההבנה שלה או הבנה של פרטי הביצוע שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לטעם אישי יש גם ידע (בד''כ רשמי אבל גם אם לא, מעמיק יותר מהממוצע), עניין והבנה גדולים יותר מהאיש הממוצע. נכון שיש חילוקי דעות בין מבקרים אבל גם יש קונצנזוס בתחומים שונים שלא בהכרח מקובל על ההדיוטות. לשם ביקורת צריך קצת יותר מטעם אישי והאמירה שמבקר הוא בסך הכל עוד אדם בעל טעם משלו היא שטחית להחריד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לתת דוגמה לכך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך קורצווייל [ויקיפדיה] למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, השכלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא מתחום הקרוב לליבי -Sight_%26_Sound [Wikipedia] תגובה שטחית אופיינית לגירסה האחרונה של אותה רשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיש גם ידע. ידע באמנות זה דבר נהדר. בתחום שלי למשל - אני יכול להאזין ליצירה מוסיקלית ולומר עליה דברים שהמאזין הממוצע לא יוכל. אני יכול לדבר על המאפיינים התאורטיים שלה, על הולכת קולות כזאת או אחרת, מוטיבים ומבנה כללי. אני יכול לדבר על מאפיינים קוגניטיביים. אני יכול לדבר על ההקשר ההיסטורי-חברתי של היצירה, מה היא מסמלת, מה הפונקציה החברתית שלה. באמת. המון דברים. השאלה היא - איך מכל הידע הזה אני מסיק על *איכותה* של היצירה. מה איכותי? הומופוניה זה יותר איכותי מפוליפוניה או להיפך? איך תסביר את זה שבכל שנותיי באקדמיה שום פרופסור לא לימד אותי כיצד לשפוט איכות של יצירה? שום פרופסור אפילו לא פלט משהו שמזכיר איכות אבסולוטית. לא קיים. אז איפה נמצא אותו מדד אבסולוטי שאתה מדבר עליו? על מה הוא מתבסס? איך מודדים? בהודעה קודמת דיברת על מורכבות מלודית - תרשה לי להגיד לך חד וחלק, בולשיט מזוקק, מורכבות היא ממש לא מילה נרדפת לאיכות, בשום תקופה לא חשבו ככה. באיזה תחום למשל יש קונצנזוס? ואם נניח שיש - אז מה? כל הידע שצברתי לא נותן לי שום יתרון על פני האם הממוצע בשאלה "מהי מוסיקה טובה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זמר/נגן שמזייף שקול לדעתך לכזה שלא מזייף? אם ענית ב'לא', מי לדעתך ראוי יותר לשפוט האם אמן מסוים מזייף או לא - האדם הממוצע או מוזיקאי בעל שמיעה טובה מהממוצע? _____ בוא נזכיר שבהיותה של מוסיקה יצירה אנושית תרבותית, אין סיבה לחפש אחר מדדים אבסולוטיים במובן המתימטי, מספיקים מדדים עם מובהקות סבירה כדי לסווג בין קבוצות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשפוט אם זמר מזייף או לא אין צורך במומחים - יש תוכנות מחשב שמסוגלות לבצע את זה. השאלה היא האם זיוף זה טוב או רע. יש כמה הקלטות בלוז אותנטיות שבהן הגיטרה מזייפת במובהק, לדעתי ולדעת רבים זה דווקא מוסיף ולא גורע. גם פסנתרני הבלוז נהגו לנגן על פסנתרים בלתי מכוונים וזה כבר נהפך לסטנדרט, בפסנתרים חשמליים מודרנים יש אופציה שנקראת "הונקי טונק" שגורמת לפסנתר להשמע לא מכוון. אז מה דעתך, זיוף בהכרח מעיד על איכות ירודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונז ענה היטב במקומי. ואתה מציין לעומתו דוגמאות קצת חריגות שבהן החריגה הוסיפה חן ליצירה. ועדיין היצירה צריכה להתנהל לפי חוקיות מסוימת. אתה מצפה מהמלחין ליצור לחן בעל סדירות מסוימת. מהנגנים והזמרים, אתה מצפה לעקוב אחר הלחן בלי לזייף אותו. יש עוד ועוד פרמטרים בהם נמדד כשרונו של נגן או זמר, אבל הבסיס הוא לדעת לבצע את הלחן כפי שהוא. מה תגיד על בליל של צלילים שלא יוצר מנגינה? זה בערך כמו קשקוש שלא יוצר תמונה של דמות או צורה שאנחנו מכירים, או צירוף אותיות שאינו מביע אף מילה שאנו מכירים. מה זה מביע? איך ניתן להבין או לשפוט דבר כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לו. "יש עוד ועוד פרמטרים בהם נמדד כשרונו של נגן או זמר, אבל הבסיס הוא לדעת לבצע את הלחן כפי שהוא." למה? יש מסורות שבהן הבסיס הוא דווקא לאלתר. בג'אז למשל - נגן שינגן את הנושא הראשי בדיוק כפי שהוא יחשב לנגן משעמם וגרוע. מספר הגרסאות כמספר הנגנים. "מה תגיד על בליל של צלילים שלא יוצר מנגינה? " מה, כמו זה: "מה זה מביע?" זה יכול להביע הרבה דברים. טירוף. פחד. כאוס. חרדה. את האימה הקיומית ואת האנושות הפצועה והמתלבטת שאחרי מלח"ע II. למה אהבה זה רגש שראוי לבטא באמנות ושנאה לא? למה סדר כן וכאוס לא? הרי העולם שלנו כאן לא תמיד מסודר, יפה ונעים,1 אז למה דווקא האמנות צריכה ליצור מצג שווא של מושלמות אבסטרקטית? 1. איך היה אומר המורה שלי להלחנה (לתלמיד שהציג יצירה מושלמת ומתקתקה מדיי) - "מה זה, למה זה כל כך מושלם? מה, החיים שלך כל כך מושלמים? אף פעם לא קמת בבוקר עם קלקול קיבה?!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שנתת לא מוכיח כלום. זו ההקבלה הקולית לקשקוש על יריעת בד. פתחתי את הקישור, שמעתי את הבליל הזה, חשבתי לעצמי "מה זה הדרעק הזה?" וסגרתי. זה אמנות? כל אחד יכול לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא היה אמור להוכיח? שאלת מה זה אמור להביע וניסיתי לענות לך. אני מבין שיש לך תפיסה מצומצמת של מהי אמנות, כיצ היא צריכה להראות ומה היא צריכה לעשות, וזו זכותך. אבל יש גם תפיסות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני מסכים איתך. אני רק מנסה להבין איך עובדת התפישה האחרת ואיזו חוקיות יש לה. אנשים בזים לדברים אותם הם אינם מבינים. אני רוצה להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא אני האיש שיוכל להסביר לך על ערכה של אמנות מודרנית. בכל זאת, תן דעתך על היצירה הבאה: https://www.youtube.com/watch?v=Kkcvkkp5nMk איך זה נשמע לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה טכנית הנגינה -נראת- מרשימה (מאחד שלא יודע לנגן..). אבל יש שם משהו בצלילים שאני לא מצליח להגדיר שצורם באוזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. אני מאד אוהב את זה, דווקא בגלל ה''צרימה''. אני אוהב את הטירוף והפסיכוזה שיש בזה. נכון שזו לא יצירה ''יפה'' כמו סונטה של מוצרט. גם החיים צורמים לפעמים, וגם את הצרימה צריך לבטא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי זה היה בעיקר משעמם, עם צרימה שלא בסולם ובלעדיה. שעמום וטירוף לא גרים אצלי באותה שכונה. הדגמה יפה של יכולת טכנית קרה וחלולה. אפילו הסאונד של הגיטרה לא מצא חן בעיני, עוד פחות אחרי ששמעתי בהמלצת יוטיוב אחרים מנגנים אותה יצירה1 עם סאונד חם ונקי ועשיר הרבה יותר. 1 אם הבנתי נכון, זו אותה יצירה או היצירה המקורית או חלקים אחרים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם כנראה. אבל וילה לובוס נחשב למלחין גדול, והוא המלחין הלאומי של ברזיל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי האשמה בנגן (טוב, זה מה שרמזתי בהמשך התגובה שלי כבר קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה הזכיר קצת את התקליט של אל די-מיולה, פאקו דה לוצ'יה וג'ון מקלאפלין (היתה מעין תחרות סמויה על הנגן המהיר ביותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי גרוע. אבל טעמי האישי איננו הטענה שלי. הטענה שלי היא בדבר חוקיות מסוימת שעל פיה ניתן לקבוע את גדולתו וערכו של אמן. לקבוע מי אמן מוצלח ומי לא - בתחומו שלו. אני מחפש את החוקיות. קריטריון כלשהו שיסביר לי איך מודדים את האמנות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי אתה מדבר על חוקיות שנובעת מהתפיסה האנושית ולא מחוקים מתמטיים כלשהם. כמו שהסברת לי בדוגמא שלך על עוורון צבעים. כלומר, יצירה מוסיקלית טובה היא יצירה שבתודעה האנושית הקולקטיבית נתפסת כטובה (כמו שהאנושות מגדירה אורך גל מסויים בשם "אדום", ואם מישהו לא מבחין בכך הוא עוור צבעים). אמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ולא רק. למשל, כשאני שומע כל מיני סוגים של רעש שאני לא יודע להבחין ביניהם, נגיד... נקרא לזה מגה-פיגוע-דת'-מטאל או משהו כזה, אבל כשאני מאזין לרעש הזה, יש בו סדר ותבנית. העליות והמורדות מתנהלים בצורה מסוימת, וחובבי הז'אנר יוכלו להסביר לי במה כשרונו של יוצר א' גדול מעמיתו. כפי שניסיתי להסביר בתגובות קודמות, בתחומים שונים אני מוצא כללים מסוימים שאותם ניתן לדרג ועל סמך הדירוג לקבוע את איכותו/גדולתו של בעל המקצוע/יוצר בתחום. מאחר ואני לא מצליח למצוא סדר ותבנית בקשקושים על אקוורל, ברזלים שרותכו בלי קשר או אסופת הצלילים בסרטון היוטיוב שהבאת כאן, אני תוהה מה הם הכללים שעל פיהם ניתן לדרג את היצירה ויוצרה. אולי אני מסביר את עצמי לא נכון, אבל אני לא מצליח יותר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחמק פעמיים. ראשונה - שאלנו על אנשים, וזה לא רלבנטי כרגע אם יש תוכנת מחשב 'תוכנת מומחה' שעושה זאת או לא. אנחנו מנהלים דיון בן יותר מאלפיים שנה לפחות, אז התשובה שלך היא אנקדוטלית ולא עקרונית. מחשב אולי גם מסוגל לזהות בין שחמטאי טירון לאומן. אז מה. אני שאלתי על האדם הממוצע או המוזיקאי המומחה. מה דעתך (אני שואל שוב)? שנייה - בכך שאתה מביא חריגות אזוטריות במקום לענות על המקרה הנפוץ פי מאה. וכל הנגנים שהבאת כדוגמה ידעו היטב כשהם מזייפים. אני אומר את דעתי ואקווה שזה לא ימנע ממך לענות על השאלה שלי - מוזיקאי שמזייף ולא שומע את זה או מסוגל לתקן את זה, גרוע יותר ממוזיקאי שלא מזייף. ב99% מהמקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מנסה להתחמק. פשוט הבחנה בזיוף היא פעולה טכנית די פשוטה. כמובן, מוזיקאי מומחה יזהה זיוף בצורה טובה יותר מאדם ממוצע (אם מסכימים על ההגדרה של "זיוף"). "שנייה - בכך שאתה מביא חריגות אזוטריות במקום לענות על המקרה הנפוץ פי מאה." כדי לדבר על זה נצטרך לבצע מחקר חוצה תרבויות שיאשר שיש הסכמה גלובאלית שזיוף הוא דבר רע. ישנן תרבויות מוסיקליות שבהן אין הקפדה יתרה על גובה הצליל. במוסיקה ערבית למשל יהיה לך הרבה יותר קשה להגדיר מהו זיוף כי כל מערכת הטונים שלהם בנוייה אחרת משלנו (יש אצלם רבעי טונים קישוטים וגלישות איטיות מאד שגורמות לתו להיות הרבה יותר "חופשי"). יש אנשים שבעיניהם כל המוסיקה הערבית נשמעת כמו זיוף אחד שלם. שלא לדבר על מוסיקה הודית. המסורת המוסיקלית המערבית ידועה בהקפדה יתרה על גובה הצליל. אתה בטוח שאובססיית הזיוף שלך היא לא מעט מוטה תרבותית? "מוזיקאי שמזייף ולא שומע את זה או מסוגל לתקן את זה, גרוע יותר ממוזיקאי שלא מזייף. ב99% מהמקרים." אין בעיה ש*אתה* חושב ככה. אבל רגע, גם אם המוסיקאי המזייף ניחן ביכולות הבעה יוצאות דופן והמוסיקאי הלא-מזייף שר את התווים בגובה הנכון אבל "כמו רובוט"? גם אם המוסיקאי המזייף המציא סגנון חדש בעוד המוסיקאי הלא מזייף שר כמו שאלף אנשים אחרים שרים? אישית, אם אני שומע זמר שבאמת מביע את עצמו ובאמת מרגש - ממש לא יפריע לי שהוא יזייף פה ושם. כמו שאמרתי, זה עשוי אף להוסיף חן במקרים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל גולן לא מזייף ויש לו יכולת קולית מעולה, אבל כל השירים ששמעתי ממנו משעממים מאוד. (לא מכיר את כולם מחוסר עניין). בשיר אחרון שלו ששמעתי במקרה - העיבוד הכלי שמלווה אותו יפה יותר מהשיר שהוא שר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ניסיתי למצוא פרמטר שהוא בסיסי פשוט ומדיד, כדי לנסות לגשת לשאלה הסבוכה שבה עסקינן. פרמטר שלטעמי - בדרך כלל, לא תמיד - הוא יותר בסיסי מדברים סבוכים כמו 'יכולת הבעה ו'ריגוש'. מוזיקאי שמזייף הוא כמו אוטו שהמנוע שלו מצלצל (עוד יש היום כאלה) ונכבה בעלייה. השאלה עכשיו האם יש לו מיזוג אויר ומושבים מעור הרבה פחות רלוונטית. (והדוגמה של רבעי טונים היא דוגמה הפוכה לדעתי - היא רק אומרת שמוזיקאים הודיים ומערביים נדרשים להבחין ברווחי טונים עדינים יותר ממוזיקאים מערביים. זה לא אומר שהם יותר מזייפים ושהשמיעה המוזיקלית שלהם נחותה - אלא להיפך). השאלה היא האם כשאתה רוצה לקבל כתלמיד בבית הספר למוסיקה שלך מוזיקאי מתלמד, ומאחר שאתה לא יכול לקבל (ולממן -הה!) את כולם, האם תבחר לקבל את הזייפן או בעל השמיעה המוזיקלית. זה שבסוף יש יחידי סגולה שמצליחים להתעלות ולתת יצירות משמעותיות מעבר ליכולת הזאת, זה בערך כמו שאני אביא לך את אוסקר פיסטוריוס כדוגמה לזה שעבור אצן אולימפי רגליים שריריות זאת דרישה מיותרת, ואת דגלאס באדר (דוגמה למיטיבי לכת) כהוכחה שפרחי טיס לא נדרשים לזוג רגליים כדי ללמוד לטוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מוזיקאי שמזייף הוא כמו אוטו שהמנוע שלו מצלצל (עוד יש היום כאלה) ונכבה בעלייה." לא. אוטו הוא מכשיר שיש לו יעוד פחות או יותר ברור ומוסכם - להביא אותך ממקום למקום ביעילות ובנוחות. אם הוא לא סוחב בעליות זה בהכרח חיסרון משמעותי. אבל מוסיקאי זה לא מכשיר שיעודו להפיק צלילים בעליי גובה מדוייק. מהו בכלל יעודה של המוסיקה ושל האמנות? תסכים איתי שזו שאלה הרבה יותר מורכבת מאשר "מהו יעודו של רכב". לכן להגדיר מוסיקאי טוב זה בהכרח הרבה יותר קשה מאשר להגדיר רכב טוב. למרות זאת, אני יכול להסכים אתך שבאופן מאד כללי, החוויה האנושית מעדיפה לשמוע מישהו שניחן באוזן מוסיקלית טובה. לא ידוע לי על זמרים מפורסמים שהם tone deaf. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי מוזיקה נועדה להנעים לאוזן, לפי טעמו האישי של בעל האוזן. כמה אנשים אתה מכיר שנהנים לשמוע כמוזיקה אוסף אקראי של צלילים שכל ברווז יכול להשמיע כשהוא מהלך אנה ואנה על קלידי האורגן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הפרמטר שלך? כמה אנשים נהנים להאזין לזה? אתה בטוח שזה פרמטר טוב? "להנעים לאוזן" - זה מונח קצת בעייתי. יש סגנונות שמא קשה לטעון שהם נעימים לאוזן. האבי מטאל למשל, או מוסיקת טראנס וטכנו. ויש לסגנונות האלה עשרות מיליוני מעריצים מושבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר הנהנים הוא פרמטר טוב וברור. הקטע שהבאת מיוטיוב נשמע חסר משמעות לרוב המאזינים. יתכן שמעטים מאוד יהנו ממנו לאחר שיש להם ידע מוקדם על המבנים הללו, אבל הסגנון הזה ימות ויתנוון בגלל העדר מספר מספיק של מאזינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרמטר טוב למה? לאיכות מוסיקלית? יש בעולם יותר אנשים שנהנים משיר של ג'סטין ביבר מאשר אנשים שנהנים מפרטיטה של באך. מה זה אומר? הסגנון בקישור שלי קיים מתחילת המאה העשרים, אתה לא הראשון שמספיד אותו. בינתיים הוא חי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהעדר קריטריונים משכנעים הקריטריון של מספר מאזינים הוא הטוב ביותר שיש. הוא לא נותן סולם מדוייק מה טוב יותר ומה טוב פחות, אלא נותן הערכה "שווה שמיעה" או "לא שווה שמיעה". כך זה עובד בסרטים ובספרים. בינתים חי ? כנראה חי בתור זומבי או שמורה למעט המתעניינים. כמו לימוד אשורית. בוויקיפדיה אנגלית המלחין מצוטט כמי שאומר שהיצירה שלו בעלת ערך רק ל"מנוסים". מה שצפיתי היום (הערות של בירנבאום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסולם אולי לא מדויק, אבל אנחנו יודעים מי עומד בראשו ידידנו הוותיק לודביג ואן לא מקבל עשירית מההערכה של "שווה שמיעה" של שיר פופ בינוני 1 או שיר פופ בינוני 2 ואם אתה מחפש דווקא את הביצוע המוערך בניצוחו של קאראיאן אתה נופל לשבריר ה"שווה שמיעה" של דודו אהרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סייגתי מפורשות: "לפי טעמו האישי של בעל האוזן". ולפי זה הצגתי את התהיה: האם יש טעם אישי שנהנה מאסופת הצלילים הללו? מספרם של בעלי אותו הטעם איננו רלוונטי. ולכן אם יש אנשים שנהנים ממוזיקת טראנס או מטאל כבד, זה מתאים להגדרה שנתתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שיש. מעט, אבל מתקיימים קונצרטים ואנשים באים לשמוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהטענה היותר נכונה היא - מוסיקאי [או אמן כלשהו לצורך העניין] מחורבן זה נורא קל להגדיר ותהיה הסכמה גורפת [אולי לא מאה אחוז, אמא שלו בטח חושבת שהוא מדהים]. מה שאי אפשר להגדיר זה מוסיקה ״איכותית״, בטח לא לפי מדד כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי דוגמא לגבי קולנוע בתגובה קודמת. באותה מידה יש קונצנזוס בסיסי בין מבקרים בספרות (מדוע יצירות מסוימות שורדות את מבחן הזמן ואחרות נשכחות לחלוטין) או באמנות פלסטית (האירגון הצורני של היצירה המוביל לאמירה כלשהי החורגת מתחומי אותה יצירה). מוזיקה לעומת כל השאר היא אמנות מופשטת ולא חזותית אבל גם בה יש קונצנזוס תרבותי - בך, מוצרט ובטהובן נחשבים לשלושת הגדולים, הג'ז המודרני החל ממהפיכת הבי בופ הוא בעל רבדים רבים לא פחות מהמוזיקה הקלאסית ולרוק יש יצירות מופת מוסכמות משלו בכל סוגיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> באותה מידה יש קונצנזוס בסיסי בין מבקרים האמירה הזאת זקוקה נואשות לגיבוי. לראייתי קונצנזוס בקרב מבקרי אומנות הוא היוצא דופן. רוב המבקרים בנסיונותיהם להתבלט מדגישים את טעמם והעדפותיהם האישיות. בנוסף אני מוצא הבדל ערכי בין קונצנזוס שמתקבל בהצבעה חשאית לבין הנפוץ יותר שמתקבל בדיון פתוח שבו לדוברים יש השפעה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת כבר מהותנות. יש סיבות חברתיות-היסטוריות כבדות משקל לכך שדווקא שלושת הגרמנים שהזכרת נחשבים למילה נרדפת לאיכות. אם דיברנו על מומחים - לד"ר רוברט וולסר יש מאמר מאלף שבו הוא מסביר על יצירת הקונספט של "אמנות גבוהה" על ידי מעמד הביניים המתחדש במאה ה 19, כיצד הועלתה התרבות הגרמנית על נס על מנת לשמר את ההיררכיה החברתית. זה שלפעמים יש קונצנזוס זה לא ראיה לכלום, זה יכול להעיד על אלף ואחד דברים חוץ מ"איכות". כי המומחים לא יכולים להסביר: א. מה הקריטריונים לאיכות? ב. (חשוב יותר) - למה דווקא הקריטריונים האלה ולא אחרים? בסופו של דבר - אמנות היא בסך הכל יצירה, אדם, ומה שזה עושה לו. כל ה"מומחים" יכולים לקשקש עד מחר בנוגע ל"איכויות" נסתרות, אבל זה חסר חשיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא פסלתי. אמרתי שהוא לא יכול לחזות את העתיד שלך, לא שהוא לא מתיימר לחזות את העתיד לך. זה לא איש קש, זאת אי הבנה שלך. "לשיטתך יש שתי דרגות בלבד. זה שאינו מקבל כסף - ולכן בהכרח הוא חובבן ולא מוצלח במיוחד, וזה שמקבל כסף - ולכן בהכרח הוא מקצועי, ועומד בדיוק באותו מקום כמו כל אחד אחר שמקבל כסף." מה?! מה פתאום. יש הרבה דרגות, זה אפילו לא חד ממדי. שאלת אותי: "ה מגדיר אסטרולוג מקצועי, בשונה מאסטרולוג שאינו מקצועי" ועניתי לך. יש מקצוענים מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות, יש חובבים מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות. יותר מזה, אם נדבר למשל על - למשל - נגרים, יש נגרים שמוצלחים יותר ביצירת כסאוןת, ויש כאלה שמוצלחים יותר ביצירת שולחנות, יש כאלה שמתמחים באורן ויש כאלה שמוצלחים יותר באלון, יש כאלה שפורחים תחת מגבלות תקציביות קשות, ויש כאלה שמייצרים מוצרי יוקרה. ה"מוצלחות" כמו ה"גדולה" היא לא דבר חד ממדי ,לא שייך למקצוענות, ומובחן על ידי הרוכשים הפוטנציאלים. "אתה באמת חושב שאין דרך להבחין מי בעל מקצוע מקצועי יותר?" לא. אני באמת חושב שההבדלה בין בעל מקצוע טוב יותר לפחות היא משהו שנעשה על ידי הרוכש הפוטנציאלי על סמך הצרכים והעדפות שלו. ששי גז [ויקיפדיה], יגאל ארנון [ויקיפדיה] שניהם מפורסמים מספיק על מנת לקרוא עליהם בויקיפדיה. אמרת שזה, ואני מצטט: "די קל", אז בבקשה, אם זה כל כך קל, מי יותר "גדול"? להשוות בין בנטלי ופרארי זה לא נסיון להתקיל אותך, חשבתי שזה קל. מתברר שלא כל כך. לא טענתי שמה שאתה אומר הוא לא נכון, טענתי, ואני חוזר וטוען שמה שאתה טוען לא הגיוני. אולי אתה צודק, אבל בשביל לשכנע אותי בכך אתה צריך להעלות טיעונים הגיוניים. הבמה כולה שלך - אם זה כל כך פשוט - למה אתה לא מצליח להסביר את עצמך בלי לטעון טיעונים מגוחכים (כמו "גדולה" מסתורית, או נסיון מגוחך להגדיר מחדש את המילה אמנות, או הטענה שהם קוראים לעצמם אומנים בגלל שהם מתיימרים להתאים להגדרה הפרטית שלך, או הטענה שאתה יכול לבדוק את ה"גדולה" של כל מקצוע - בלי כל הכשרה או אפילו עניין במקצוע, או הטענה שאמנים הם אומנים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אכפת לי שהוא לא יכול לחזות את העתיד. הבחור שמבקר אצלו ומשלם לו כסף, מאמין שהוא יכול. לכן הוא משלם לו כסף. אז אולי הוא לא משלם כסף לאסטרולוג המתחרה כי הוא מאמין שהמתחרה לא יכול? או שהוא מאמין שהמתחרה יכול, אבל בשיעור הצלחה נמוך יותר. המוצלחות היא לא דבר חד ממדי, אבל בהחלט שייכת למקצוענות. המוצלחות, היא היא הגדולה. והיא מובחנת לא על ידי רוכש פוטנציאלי אחד, אלא על ידי ציבור הלקוחות. ואם יש שני נגרים שמתרכזים ביצירת כסאות מעץ אורן במגבלות תקציביות, בהכרח שניהם שווים? או שאחד יכול לעשות עבודה טובה יותר מהשני? ושוב אתה מצפה שאיזה רוכש דמיוני יעשה במקומך את ההבדלה בין בעל מקצוע טוב לגרוע. למה? גם אתה רוכש דברים, וחלק משיקולי הרכש שלך זה רמת האיכות של המוצר שאתה מקבל. אם כן, האיכות היא מדד לגדולתו של היוצר/בעל המקצוע. אם אמרתי שזה קל להבחין בין בעל מקצוע מומחה לבעל מקצוע כושל, זה לא אומר שאין בעלי מקצוע או מוצרים שהם ברמה מקבילה - פחות או יותר, ולכן יהיה קשה להבחין ביניהם. אבל אתה יוצר דמגוגיה וזורק אנשי קש לדיון. אולי עוכרי הדין שהזכרת מפורסמים מספיק כדי שיהיה עליהם ערך בויקיפדיה. אני לא מכיר אותם ולא יכול לדרג אותם. נתתי לך את הפרמטרים שעל פיהם ניתן למדוד את גדולתו של עויכר דין. אבל אין לי מושג על אחוזי ההצלחה שלהם ועל ההבדלים ביניהם, ואלה נתונים שויקיפדיה לא תיתן לי. לכן השתמשתי במושגים שכולם מכירים, כמו יצרניות רכב ושעונים. בכוונה השתמשתי בחברות שבמובהק מסווגות ברמה שונה, כדי להקל על ההבחנה. ההתעקשות לבחור דווקא בדוגמאות אנונימיות, או כאלה שנמצאות בקרבה מספקת כדי לטעון שאולי יש שיוויון, זה או איש קש או התקלה. אין כאן הסתכלות אמיתית על הבדלים ברמה ואיכות בין מוצרים ושירותים. זה כל כך פשוט, ואם אתה לא מבין, אולי הבעיה איננה אצלי. אחזור על זה פעם נוספת, ונסה להתייחס בדיוק למה שאני אומר, במקום לזרוק לי דוגמאות של דמגוגיה. יכולים להיות שני אנשים שעוסקים באותו מקצוע בדיוק, ומבצעים את אותה עבודה בדיוק. נניח, שתי פקידים בבנק. האחד יעיל, זריז, מגיע בזמן, אדיב ללקוחות ומסודר בעבודתו. השני מפוזר, עצלן, מאחר ומחסר, נרגן ביחסו ומבלגן את הסביבה. תוכל לומר לי מי גדול מהשני? דוגמה שניה: יש לך שני מוסכניקים המתמחים בחשמלאות רכב לרכבי רנו. האחד עושה עבודה נקיה. כל חיבור במקום ונראה כאילו הרכב יצא מהמפעל ככה. כשהוא מטפל ברכב, הבעיה נפתרת וחסל. השני עושה קומבינות. גוזר חוטים ומלפף, מותח מפה לשם ועושה סלט מכל החיווט. אחרי שהוא מטפל ברכב, יש קצרים, תקלות חוזרות ובעיות אחרות שנגרמות מהקצרים והחיווט הבלתי מסודר שלו. מי יותר מקצועי? דוגמה שלישית: יש לך שני סיידים. האחד מסייד ומותיר לך קיר חלק בעל שכבת צבע אחידה. השני משאיר אחריו קירות בהם הצבע חזק יותר במקום אחד ודהוי במקום אחר. סימני משיכה של מברשת נראים בבירור על הקירות, בנוסף לכתמים שהיו שם לפני כן, ועדיין רואים אותם מבעד לשכבת הסיד שנצבעה באופן בלתי יעל. מי יותר מקצועי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש מי שהולך לאסטרולוג עם טופס טוטו ומבקש מהאסטרולוג למלא לו טור. אם יש כזה, הוא (1)יוצא מהכלל ו(2)חד פעמי1. מכאן ברור שמי שהולך לאסטרולוג לא הולך בשביל תחזית לעתיד אלא בשביל צרכים אחרים. רוצה לדעת מהם, תשאל אותו. אני יכול לנחש, גם אתה יכול לנחש, זה לא כל כך קשה. אבל אם אני אנחש זה יהפוך לדיון על צדקת הניחוש שלי, שהוא דיון די מיותר. לפעמים מקצוענים טובים יותר מחובבים, לפעמים לא. זה תלוי בתחום, ובוודאי שאין כאן קשר מובהק. ציבור הלקוחות הוא תת ציבור של ציבור הרוכשים הפוטנציאלים. המחיר נקבע על ידי ציבור הרוכשים הפוטנציאלים (לא רק על ידי הלקוחות, גם על ידי מי שעלול להיות לקוח אם המחיר או המוצר ישתנה). "ואם יש שני נגרים שמתרכזים ביצירת כסאות מעץ אורן במגבלות תקציביות, בהכרח שניהם שווים?" לא, כמובן שלא, כשכתבתי שיש "הרבה פרמטרים" התכוונתי שיש יותר משניים. "שוב אתה מצפה שאיזה רוכש דמיוני יעשה במקומך את ההבדלה בין בעל מקצוע טוב לגרוע" מה? נראה לי שפספסת משהו. הרוכש הפוטנציאלי הוא לא דמיוני, והוא לא יעשה במקומי שום דבר. כשמדובר במוצר אותו אני עשוי לרכוש (כמו אוטו, להבדיל משעון) אני משתייך בהכרח לקבוצת הרוכשים הפוטנציאלים, ואני אעשה את ההבדלה בין בעל מקצוע טוב לבעל מקצוע פחות טוב בהתאם לצרכים האישיים שלי. אף אחד לא יעשה בשבילי שום דבר. לא אמרת ש"קל להבחין בין בעל מקצוע מומחה לבעל מקצוע כושל," זה הרי לא חוכמה (בעל מקצוע כושל הוא זה שפושט את הרגל), אמרת שזה קל להבחין בגדולה של עורכי דין. אם זה לא קל (ואני בהחלט מסכים, ואמרתי לך מראש שזה לא קל) אז למה אמרת שזה קל? "כולים להיות שני אנשים שעוסקים באותו מקצוע בדיוק, ומבצעים את אותה עבודה בדיוק. נניח, שתי פקידים בבנק. האחד יעיל, זריז, מגיע בזמן, אדיב ללקוחות ומסודר בעבודתו. השני מפוזר, עצלן, מאחר ומחסר, נרגן ביחסו ומבלגן את הסביבה. תוכל לומר לי מי גדול מהשני?" אני יוכל להגיד לך מי מוצלח יותר בעבודתו, לא מי גדול יותר. אבל החיים הם אף פעם לא כל כך פשוטים. כשאתה רוצה לקנות מכונית, לבחור בנק, לשכור סייד, לבחור נגר, לקנות שעון, לקנות מים, לקנות אורז, לקנות תיק... או כמעט כל דבר אחר2 אתה צריך להחליט בהתאם לצרכים שלך ששונים לרוב מהצרכים שלי או של כל אדם אחר. בגלל זה יש כל כך הרבה סוגי מכוניות, בנקים, סיידים, נגרים, דגמי שעונים, מותגי מים... בשוק. אין דרך לדעת מה "גדול" יותר. הגדולה הזאת לא קיימת. כל מה שיש לנו זה מה מבוקש יותר ולמה יש יותר הצע, את הראשון קובעים אך ורק הרוכשים הפוטנציאלים, ואת השני אך ורק היצרנים הפוטנציאלים. המחיר, מה שאתה קורה לו "גדולה", הוא תוצאה של פשרה בין שניהם, והם היחידים שמשפיעים ויכולים להשפיע עליו3. ובתחומים בהם אין לך עניין להיות רוכש פוטנציאלי או יצרן פוטנציאלי, אין לך את היכולת לשפוט מי מבוקש יותר וכל מה שנשאר לך זה להסתכל על הרוכשים הפוטנציאלים וללמוד מהם. 1 במובן שאחרי הפעם הראשונה שהאסטרולוג יטעה הוא לא ינסה את זה שוב. 2 היוצא מהכלל שאני יכול לחשוב עליו הוא רכישת מטבע (זר או מקומי). 3 אם נתעלם לרגע ממעורבות המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה על האסטרולוג והטוטו זה אישקש. הטענה שלפעמים מקצוענים טובים יותר מחובבים ולפעמים לא - גם כן. ספור כמה פרמטרים שאתה רוצה, בסופו של דבר ניתן להבין מי בעל מקצוע טוב יותר ומי פחות. לא אני פספסתי, כי אם אתה. אתה כל הזמן מספר מה אתה לא תעשה ומה הרוכש לא יעשה. בסופו של דבר יש כאן מישהו שמבצע בחירה של יוצר אחד על פני משנהו. אני מבקש לדעת על מה הוא מסתמך כשהוא בוחר. אם אתה לא יודע וגם הוא לא יודע, מי כן ידע? ואם אתה מודע שתעשה את ההבדלה בין בעל מקצוע טוב לבעל מקצוע פחות טוב, זה בעצם הניסוח שלך לכך שבחרת בבעל המקצוע ה"גדול" מחברו. אם אתה יכול לבחור בעל מקצוע בהתאם לשיקוליך, למה שקלוצמך לא יבחר אמן בהתאם לשיקוליו? ואם בחר, אני חוזר לנקודה שלי: מה הם שיקוליו? אמרתי שקל להבחין בין עורכי דין, כשיודעים מי הם ואת נתוני העבודה שלהם. אתה מאשקש אותי ודורש ממני להבחין בין שני עורכי דין, כשהסברתי לך שאני לא מצליח להבחין ביניהם לא בגלל שאי אפשר להבדיל ביניהם, אלא שאני לא מודע להבדלים ביניהם - מחוסר היכרות. בקשר לפקידים, מוצלח יותר משמעו גדול יותר. פקח את עיניך חביבי, אתה מתעקש למצוא מילים אחרות להביע את מה שכבר כתבתי, ובלבד שלא תגיד שאתה מסכים איתי. החיים לא פשוטים, ועדיין יש מקרים פשוטים יותר ומקרים פשוטים פחות. כל המקרים מורכבים במידה שווה? כיצד תבדיל בין מקרה יחסית פשוט למקרה מורכב ביותר? - אם כן, יש הבדלים וצריך לציין אותם. סוגי המכוניות, הבנקים והסיידים לא סותרים את העובדה שיש כאלה שנחשבים טובים יותר מאחרים. גם אלה שפחות טובים מצליחים איכשהו להתקיים בשוק, בגלל שהם מציעים יתרונות אחרים - כמו מחיר נמוך. אבל המחיר לא קובע את איכותו המקצועית של הסייד או של הבנק. ולכן המחיר הוא לא מה שאני קורא לו "גדולה". האיכות, ההצלחה, היתרונות בגוף העבודה עצמה - אלה נחשבים גדולה. המחיר הוא תוצאה של הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלי לא כוונו להיות אנשיקש, אלא להתייחס לטענות שלך. אם הן באמת אנשי קש אז כנראה שלא הבנתי את הטענות שלך (אם בגלל קשיים שלי או בגלל ניסוח לא מוצלח שלך). לא, בסופו של דבר אין מדד "גודל" לכל מקצוע (למעשה, אני מתקשה לחשוב על מקצוע אחד שיש בו מדד גודל). ברגע שיש יותר מפרמטר אחד אין לך דרך לשכלל אותם, ולרוב אנחנו מדברים על מאות פרמטרים שונים. למעט מאד תחומים יש מדד יחיד, ולכן במעט מאד תחומים אפשר לדבר על גודל. "בסופו של דבר יש כאן מישהו שמבצע בחירה של יוצר אחד על פני משנהו. אני מבקש לדעת על מה הוא מסתמך כשהוא בוחר. אם אתה לא יודע וגם הוא לא יודע, מי כן ידע?" מן הסתם הוא כן יודע, ואמרתי לך כבר כמה פעמים, תשאל אותו. "אם אתה יכול לבחור בעל מקצוע בהתאם לשיקוליך, למה שקלוצמך לא יבחר אמן בהתאם לשיקוליו? ואם בחר, אני חוזר לנקודה שלי: מה הם שיקוליו?" בוודאי שיבחר, ואני חוזר על התשובה שלי: "תשאל אותו". "כשהסברתי לך שאני לא מצליח להבחין ביניהם לא בגלל שאי אפשר להבדיל ביניהם, אלא שאני לא מודע להבדלים ביניהם - מחוסר היכרות." ברור לך, ואם זה עדיין לא ברור לך אז זה צריך להיות ברור, שגם אם היית מכיר אותם טוב מאד לא היית יכול לדעת מי מהם יותר "גדול", הרי אין דבר כזה. אבל לעניין, אם אתה צריך להכיר אותם על מנת לשפוט מי יותר גדול, וזה לא כל כך קל להכיר אותם, אז המסקנה המתבקשת היא שלא כל כך קל לדעת מי יותר "גדול". "מוצלח יותר משמעו גדול יותר. פקח את עיניך חביבי, אתה מתעקש למצוא מילים אחרות להביע את מה שכבר כתבתי,", קודם כל, אני מנסה לדבר עברית, "מוצלח" ו"גדול" זה לא אותו הדבר, ושנית, כמו שהסברתי, זה לא ממש שייך למציאות. אין לך הרבה פקידי בנק שלא עושים את עבודתם, הרי הבנק יפטר אותם, אין לך הרבה פקידי בנק שעושים את עבודתם על ומעבר, הרי הבנק יקדם אותן לתפקידים בכירים יותר, רוב מה שיש לך זה פחות או יותר פקידים באותה רמת "מוצלחות", והבחירה ביניהם היא לרוב לא פשוטה או קלה ותלויה בצרכים וברצונות שלך (הבוחר). מצטער, המחיר הוא תוצאה של ביקוש והצע, אין דבר כזה "גדולה". איכות, ההצלחה, היתרונות בגוף העבודה עצמה - אלא יוצרים הצע וביקוש, שיוצרים מחיר, ה"גדולה" לא מקדמת אותנו לשום מקום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |