|
||||
|
||||
זה לא כל כך קשה. אי אפשר לבנות מערכת מוסרית אינטואיטיבית1, שלמה2 ועקבית3. כל נסיון לבנות מערכת כזאת נדון לכשלון (ולפנאטיות). האינטואציה המוסרית שלנו נובעת מתחושת האמפטיה, בגלל זה אנחנו עצובים כשהורגים דברים שגורמים לנו אמפטיה אפילו אם באופן רציונלי אנחנו "יודעים" שהם לא "צריכים" לגרום לנו אמפטיה4. כלבים וחתולים חיים לצד בני האדם כבר אלפי שנה במהלכם "למדנו" לחוש אמפטיה כלפיהם והם "למדו" להתנהג באופן שיגרום לנו לחוש אמפטיה. כל ילד יכול לזהות כלב עצוב או חתול שמח, מאד קשה לזהות תרנגולת עצובה או פרה שמחה. 1 מערכת מוסרית אינטואיטיבית - מערכת מוסרית שהתשובות שלה לדילמות מוסריות בהן לרוב בני האדם יש אינטואיציה חד משמעית תתאים לאינטואיציה. 2 מערכת מוסרית שלמה - מערכת מוסרית שתתן לך תשובה חד משמעית לכל דילמה מוסרית. 3 מערכת מוסרית עקבית - מערכת מוסרית שתתן לך כל פעם את אותה תשובה לאותה דילמה.. 4 אפילו דמויות בסרטים מצויירים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזו תשובה קלה מידי. רשימת הדברים שמפריעים לי אינטואטיבית אבל מחשבה קצרה מגלה לי שזו בעיה שלי, היא ארוכה מאד. אני מספיק בוגר כדי לא לקפוץ מ-"זה לא מוצא חן בעיני" ל-"אסור לאף אחד לעשות את זה!". אם אנשים רוצים לעשות ברית מילה לילדם, ללכת לזונות, לצרוך הרואין להנאתם, או לעסוק בטיפול הומאופתי למחייתם אולי אגבש עליהם דיעה שלילית, אבל לא אעלה על דעתי למנוע זאת מהם בכוח. אם לעומת זאת הם רוצים להרוג כלב, ברור לי שהדבר הנכון הוא לשבור להם את האף ולהציל את הכלב. מצד אחד אני חש שיש כאן ציווי קטגורי, ומהצד השני אין לי ממש הצדקה עבורו. לא עולה לי דוגמא נוספת למקרה כזה, ונראה לי שאם היו לי עוד דוגמאות רבות כאלה, הייתי צריך לחשוב היטב מחדש על תפיסת המוסר שלי, ולגבש אחת שהיא קוהרנטית יותר עם התפיסה האמוטיבית שלי. אולי באמת הצפייה שלא יהיו דוגמאות כאלה בכלל היא מוגזמת. אבל אולי לא. |
|
||||
|
||||
איזה הצדקה יש לך ל"אסור להרוג תינוקות"? |
|
||||
|
||||
אתה אותו אלמוני שלא קורא לפני שהוא כותב? כי במקרה עניתי על זה (מיוזמתי) כמה הודעות למעלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |