|
ההודעה שלך מלאה בטעויות. אפשר להרשיע באונס על סמך תלונה בלבד, ללא צורך באף ראייה נוספת. למשל, רק לאחרונה הורשע אדם באונס ביתו על סמך "זיכרון מודחק שהתגלה לה בחלום", שנים רבות לאחר האירועים-לכאורה - וישנן כמובן דוגמאות רבות אחרות. למעשה, בדרך כלל הרשעות בעניין נסמכות על תלונה ותו לא (אני גם לא חושב שישנה הטייה הציבורית כלפי הפגנת חוסר אמון במתלוננת., אך אין את הכלים להעריך זאת).
"השאלה הגדולה היא למה? מדוע שמישהי תשים עצמה מבחירה בסיטואציה מתמשכת חושפנית וקשה שכזו אלא אם אכן היא עברה פגיעה מינית קשה?" - באמת שלא חסרות סיבות באופן כללי. החל מעלבון ונקמה, דרך רציונליזציה בדיעבד ועד רצון בתשומת לב ציבורית. מובן שמדובר במיקרי-קיצון, ואף אדם "נורמלי" לא יגיש תלונת-שווא על אונס; אבל גם המעשה הנדון עצמו הוא מיקרי-קיצון, ואף אדם "נורמלי" לא יבצע אונס אלים (יש גם סוגים אחרים של אונס).
אבל העולם מלא באנשים דפוקים, ושני הדברים מתרחשים (אני לא טוען שבתדירות שווה). לא ברור לי למה כל כך קל לך להאמין שמישהי תסמם בחור ותאנוס אותו באלימות, אבל כל כך בלתי נתפס בעיניך שמישהו יגיש תלונת-שווא על אונס. קשה לי להעריך, אבל אם אני חייב - דווקא נראה לי שהאקט השני דורש אישיות פחות קיצונית מהאקט הראשון.
סטטיסטיקה זה טוב ויפה, והיא בהחלט צריכה להלקח בחשבון (חוק בייס וכו') - אבל כאן מדובר במקרה ספציפי, וגם אם רק 2% (נגיד) מהתלונות על תקיפה מינית הן תלונת שווא - אז בכל זאת 2% מהתלונות הן כאלה (כמה עשרות\מאות מיקרים בשנה), ומסתמן שזה אחד מהמיקרים הללו.
אני לא מבין את כל הדיבורים העמומים שלך ושל העפרונית על "הסתכלות על התמונה הרחבה והמורכבת של המציאות". כן, אני יודע שהמציאות רחבה ומורכבת, וכן, אני יודע שכנראה לעולם לא נדע מה באמת-באמת קרה שם. אבל חלק מהפרטים ידועים, ואפשר (וצריך) להעריך מה קרה שם - ועושה רושם שסגירת התיק הייתה מוצדקת מבחינה מהותית, בלי קשר לקשיים משפטיים או טכניים כאלה ואחרים.
לאור זאת, יוצא שיואב אבן הוא הקורבן. בהנחה שאכן גרסתו נכונה, מה שעבר עליו בשנים האחרונות, הקשיים הפסיכולוגיים שבוודאי עוד יעברו עליו בשנים הבאות והעננה הציבורית שלעד תלווה אותו, גרועים בעיני לא פחות מאונס. לכן אני רואה בכל ההסתייגויות כאן (ובמקומות אחרים) נוסח "התיק אמנם נסגר, אבל בעצם..." מעשה ניבזי. תמונת מראה להאשמת-הקורבן במקרי אונס אמיתיים.
|
|