בתשובה לאביר הקרנפים, 17/06/15 23:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגוי אמנם לא מצווה על השבת, אבל אתה כן, מדאורייתא, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העירוב זה דוּגמה מעניינת של ללכת עם ולהרגיש בלי. המרחב הציבורי הוכרז כמרחב פרטי ובכך האיסור התקבע כדוׁגמה פונדמנטליסטית שבינה לבין עצמו אין ולו כלום אלא רק בתחום הדימויים הלשוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצווה. העבד שלי מצווה, הגר שקיבל עליו מצוות - גם הוא מצווה. סתם גוי - לא מצווה. ולי מותר להנות ממה שגוי עושה בשבת, בתנאים ידועים. היה והגוי של שבת פעל במסגרת התנאים, אין בעיה שאהנה ממעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלשון התנך הגר הוא בן עם אחר (כי גרים הייתם בארץ מצריים). באופן כללי היה די מתבקש שם שנוהגים לפי מנהג המקום ולאו דווקא לפי מנהג האבות. ר' מגילת רות וכן הגולים שמגיעים לשומרון ורוצים לדעת מהו הפולחן המקומי (אחרי שיצאו מהיער שני דובים וטרפו אותם. או שבעצם זה מסיפור אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו על הנושא בדיון אחר, ושם הזכרתי מקומות רבים בתורה שמציינים שהגר מחוייב במצוות. אז לא מדובר בסתם בן לעם אחר שחי ליד/בין יהודים, אלא במישהו שמאמץ את מנהגי המקום, כמו בני ישראל במצרים, שאמנם לא שינו את שמם, לשונם ולבושם, אבל שינו כל דבר אחר. ואתה צודק. הסיפור עם הדובים קשור לאלישע, והסיפור עם השומרונים/כותים הוא שאריות היו מנשנשים אותם חדשים לבקרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |