|
||||
|
||||
הרגולציה לא רעה במהותה. השאלה היא רק אם הרגולטור מצליח לראות את טובת הלקוח שהוא אמור להגן על האינטרסים שלו. החוזה האחיד של ביטוח חיים למשל: בהעדר רגולציה הלקוח ילך לאיבוד בסבך של כיסויים חלקיים. הרגולטור אמור להיות זה שמגן על זכויותיו של המבוטח. התאגידים מצליחים לשנות את החוקים לטובתם כאשר הם קונים את המחוקקים בכסף. פרטתי בתגובה קודמת. הסלחנות כלפי פרקטיקות עסקיות מפוקפקות התעצמה מאוד בעשורים האחרונים. בימים אחרים עם קוד מוסרי של פעם אולי היו מוציאים את בכירי גולדמן זקס להורג בעבור הונאת לקוחותיהם. אין משקל נגד גדול מספיק לאזן את קורפורייט אמריקה, והיא הולכת ומטה את המאזניים לטובתה. מי שסובל מכך הם ה 99%. מי שהיה צריך להיות משקל הנגד הוא מי שפועל למען האינטרס הציבורי, הלא הוא הרגולטור. חניקתו למוות של חוק דוד פרנק מדגימה את דרכי הפעולה של התאגידים. |
|
||||
|
||||
כתבת: "התאגידים מצליחים לשנות את החוקים לטובתם כאשר הם קונים את המחוקקים בכסף. ... אין משקל נגד גדול מספיק לאזן את קורפורייט אמריקה, והיא הולכת ומטה את המאזניים לטובתה." אני כתבתי "לקבוצות עניין מאורגנות ולגופים מסחריים גדולים, תמיד יהיו אינטרסים, משאבים ומוטיבציה לנצל את הרגולציה לטובתם." אנחנו כמעט מסכימים. מסכימים שברגולציה הממשלתית יש פגם מובנה: בעלי העניין נוכחים ליד שולחן הרגולטור, והציבור נעדר. נשאר לך להסכים שלרגולציה יש מחיר. לדעתי חוץ ממקרים של סכנת חיים מיידית היינו מסתדרים טוב יותר בלעדיה. הרגולטור אחראי ציבורית לשירות שהוא מפקח עליו. לכן יש לו עניין להסתיר פגמים, לשמור על שקט תעשייתי ועל האינטרסים של הגוף המפוקח כדי למנוע קריסות חס וחלילה. ממש לא נכון שיש זהות אינטרסים בין הרגולטור והצרכן. הרגולטור דואג למערכת, הצרכן דואג לעצמו. אתה סומך על הממונה על הביטוח... הממונה על הביטוח הוא פקיד ממשלתי שמשימתו העיקרית לשמור על היציבות הכלכלית של חברות הביטוח. הוא האחרון שיזהיר אותך מפני חברה שנכנסה למצב גבולי, והוא הראשון שיאשר לחברות הביטוח לשנות באופן חד צדדי את הפוליסה שלך, כך שתוכלנה לעמוד בהתחייבויות המוקטנות. הרגולציה מדכאת זהירות ויזמות טבעיים, שהיו נוצרים בשוק חופשי מרגולציה ממשלתית. אני הייתי מעדיף שהממונה על הביטוח יחשוף בפני הציבור כל מה שהוא יודע על חברות הביטוח. את השאר הייתי משאיר לצרכנים, לאינטרנט ולשוק החופשי. לדעתי זו רגולציה אמינה יותר. |
|
||||
|
||||
אני מתלונן על הפרת האיזון בשלושים השנה האחרונות. פעם לתאגידים היה פחות כח. בשלושים השנה האחרונות מאזן הכוחות הולך ומשתנה לטובתם. גם מול הממשלה, גם מול העובדים וגם מול הצרכנים. הם משנים את החוקים לטובתם. משבוטלו חוקים שקודם הגבילו אותם בכוונה תחילה, כמו חוק גלאס סטיגל [ויקיפדיה], התאפשרה ההידרדרות שהביאה להמשבר הכלכלי העולמי (2008) [ויקיפדיה]. זהירות ויזמות טבעיים? הצחקת את ריצ'רד פולד |
|
||||
|
||||
יש יותר מנרטיב אחד שמסביר את הרקע למשבר הסאבפריים, אבל ממש לא מתחשק לי עכשיו. חוץ מזה, מסתבר שסיפרתי בדיחה טובה (''הרגולציה מדכאת זהירות ויזמות טבעיים''), וכשאנחנו במצב רוח טוב זו שעה טובה לסיים. |
|
||||
|
||||
הקישור לחוק גלאס סטיגל מוביל לדף שאינו קיים. |
|
||||
|
||||
סליחה חוק גלאס-סטיגל [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
בתזמון מופלא: ברני פרנק (ההוא מחוק דוד-פרנק) הצטרף לדירקטוריון של בנק |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |