בתשובה לאביר הקרנפים, 12/06/15 14:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מכיר את מאיה (ונראה לי שגם אתה לא), יכול להיות שיהיה לך הסבר מבריק שישנה את דעתה מהקצה לקצה, יכול להיות שלא. אבל, מה הוורסט-קייס-סנריו מבחינתך? שמאיה תקרא לך מוג לב ושקרן? היא עושה את זה גם עכשיו. אני לא כל כך מבין מה יש לך להפסיד. גם אם היא לא תקשיב לך, יכול להיות שיהיו אחרים שכן. וגם אם לא, לפחות תוכל להגיד שניסית. בלי קשר, עכשיו, כל זמן שלא ניסית, נראה לי שאתה לא יכול להאשים אף אחד על זה שהוא לא מקשיב לך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הכי גרוע מבחינתי הוא שעוד הודאה/ראיה כביכול תצטרף למאגר. אמרו שאני מוג לב ושקרן? שיהיה. לא רוצים לדבר איתי? שיהיה. אני פסיבי בנושא. אבל להעמיד אותי למשפט? כאן חבריה, אתם צריכים את שיתוף הפעולה שלי. אותו לא תקבלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלשפוט - לא נראה לי שבמקרה שלך זה ירע את מצבך בהרבה. אני הייתי בוחר להגיב באלמוניות (אני בחרתי להגיב באלמוניות למרות שמעולם לא הואשמתי בהרג חתולים או עכברים). כמובן שזכותך לא לענות לאף אחד - אבל רק תזכור, ברגע שבחרת בזכות זאת ויתרת למעשה על זכותך להתלונן על זה שלא מקשיבים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בחרתי באלמוניות. אני הנני כפי שאני, לא מסתתר מאיש. למעשה כל העניין הזה נפל עלי בגלל שתמיד אמרתי שאין לי מה להסתיר. אולי אם הייתי חכם יותר, הייתי סותם את הפה. אבל רדפתי אחר הכבוד והכבוד ברח ממני כל כך רחוק, וזה עוד שיעור שעלי ללמוד, ונראה שעדיין לא למדתי. אני יודע שיש כאן כאלה שיקשיבו לי אם אענה, ואפילו יסירו את החרם. אבל הם לא אלה שעליהם אני מתלונן שהם לא מקשיבים, והם לא הסיבה שבגללה אני לא עונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א - אתה יודע שהם לא יקשיבו לך למרות שמעולם לא ניסת לבדוק את הטענה הזאת? נראה לי שעכשיו אתה נופל לאותו כשל ממש, אתה כל כך מאמין לרושם הראשוני שקיבלת שאתה אפילו לא מוכן להעמיד אותו במבחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בסתם רושם ראשוני. בתגובה 650291 תראה דוגמה למקרה שבו הסברתי את עצמי, ובן שיחי החליט שאני משקר. לא היתה לו ראיה שאני משקר, ואין לו דרך לדעת מה אני חושב ולמה אני מתכוון. זה לא הפריע לו לתת עדיפות לניחוש שלו על פני המילה שלי. בתגובות אחרות אני רואה גולשים שכותבים שקרים. אדם שמשקר לא יחזור בו רק כי קיבל הסבר. אין בו את ההגינות הזו. תאמר שזה רושם ראשוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהוא לא הקשיב לך, זה שהוא הקשיב לך ולא האמין שאתה כנה. מדובר בשני דברים שונים לחלוטין. אין לו דרך לדעת מה אתה חושב, אבל במקרה הזה הספק שלו בכנות שלך נשמע לי מבוסס מספיק (לא בהכרח על סמך הכרות איתך, מן הסתם על סמך הכרות עם טיעונים דומים שכל כך הרבה פעמים מתבררים כלא כנים). פקפוק בכנות של מגיבים נראה לי דבר מאד סביר - אף אחד מאיתנו לא יכול לצפות שיקחו את דבריו כאמת מסיני (בעיקר בהתחשב בעובדה שגם אתה מאמין שיש כאן שקרנים). מה יפריע לאותם שקרנים להגיד שאתה אמרת להם שרצחת את ארלוזרוב? אני לא מבין איך הם, אם הם קיימים, מעניינים בכלל. אתה מתלונן על זה שלא מקשיבים לך, ואני חוזר ואומר שאין לתלונה הזאת על מה להתבסס, לא כל זמן שאתה לא נותן למי שורצה הזדמנות להקשיב. אולי באמת לא יקשיבו לך, אבל כרגע אין להנחה הזאת ביסוס. (גילוי נאות: אני באמת לא רוצה שתענה להם - אני לא רואה איך תשובה כלשהי תעזור לי - אני רק רוצה שתבין את ההשלכות שבאי תשובה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה שלך לא נכונה. מקרה א': אדם אומר שקר, על סמך שמועות שלא טרח לבדוק כל צרכן. אני יודע שהוא משקר. שים לב - יודע. לא מאמין, לא מנחש - יודע. מקרה ב': אני אמרתי דבר על סמך ידיעה. הוא בחר שלא להאמין לי - שזה ניחוש ותחושה, וקבע שאני משקר. את הניחוש והתחושה שלו הוא מבסס על מקרה א', אותו אף הוא לא טרח לבדוק לעומק. זה משנה לי אם לא מקשיבים לי או לא מאמינים לי? התוצאה זהה. במקרה כזה, אני לא רואה איך תשובה כלשהי תעזור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שלא הבנתי על מה אתה מדבר, אבל נראה לי שאתה מתבלבל בין "משקר" לבין "לא אומר אמת". על מנת שאי אמירת אמת תהפוך לשקר על השקרן הפוטנציאלי לדעת את האמת ולהגיד את אי האמת בכוונה. לא כל טעות היא שקר. אני לא חושב שאי האמון בך שבתגובה 650291 נבע בגלל משהוא שלא הובא בדיון ההוא. די סביר, בעיני, לפקפק בכנותו של אדם שמביע עמדות שנראות לא סבירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השקרנים הפוטנציאלים יודעים את האמת. או שהם מתעקשים לא לשים לב אליה, או שהם משקרים במודעות מלאה. ההבדל זניח. נניח שאספר סיפורים ואקבע קביעות בהתעלם מפרטים שהובאו לידיעתי. איך תקרא לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאיבדתי אותך. אתה טוען שמלאכי "ידע" שאתה כנה? איך אפשר "לדעת" דבר כזה? יש הרבה סיבות להתעלם מפרטים (מאיזה פרטים התעלם מלאכי?) - לא בהכרח זדון. אנשים נוטים ללקות בעיוורון כשזה נוח להם, זה לא הופך אותם לשקרנים (אולי עצלנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. במקרה של מלאכי כתבתי שמדובר בניחוש ותחושה. כתבתי על מקרים אחרים שבהם אדם רואה X ומספר שראה Y. אולי הוא לא שם לב, אולי המוח שלו השתמש בהשלמה אוטומטית. כשהוא חוזר על זה שוב ושוב, הפזיזות הזו הופכת לשקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתחיל לשעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שגם ''איש העסקים הניגרי'' שהיה מוכן לשלם לי סכום נאה עבור שירותי התיווך שלי, כפי שכתב לי באימייל, מאוד נעלב שנתתי עדיפות לניחוש שלי על פני המילה שלו. או הפוליטיקאי שהבטיח נאמנה שהוא לא מושחת. לפעמים בנאדם יכול לקלוט שמנסים לעבוד עליו בעיניים גם כשאין לו ''ראיות'' או כדור בדולח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכיח את הנקודה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריאות שיהיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |