 |
אם הבנתי נכון אתה מביע פקפוק בדברי אלו המאמינים בכוחן הנסתר וביד הנעלמת של הבחירות הכלליות והאלקטורט הגדול להעלים ו"למצע" את העיוותים והשחיתויות האופיינים לקהל הבוחרים כפי שהוא מתגלה בפריימריז ובהצבעות מרכזי ומתפקדי המפלגות למיניהן.
א. עצם השימוש שלי בביטוי "כוח נסתר ויד נעלמת" מוכיח שיש לא מעט צדק בעמדתך. בכל זאת, לפחות הבנתי שלי אומרת שה"שחיתויות" והסיאוב שעליו מדברים מתבטא בעיקר בהעברות והטבות כספיות ושווי-כסף מן הציבור הכללי אל הכיסים הפרטיים של המוטבים. כאשר הבחירות הן כלליות, ההנחה הסבירה היא מן הסתם כי האלקטורט ייצג את הרוב הגדול של הנגזלים שלא יהיה מעוניין במנגנון ההעברות המושחת. (לצערי, נראה שיש להוסיף שבציבוריות הישראלית יש כאן כשל מיוחד מפני שלישראלים יש דיסוננס קוגניטיבי המונע מהם לתפוס עצמם כנגזלים. כאשר מוסיפים להמוני מעמד הביניים שיש להם 3-4 ילדים 20 ש"ח לקצבת הילדים, הם משכנעים עצמם די בקלות שהם דפקו את המערכת).
ב. יתר על כן, כל בחירות הביניים הללו (פריימריז, מרכזי מפלגות) יש להן צד שלילי מובנה בתוכם המבדיל ביניהן לבין הבחירות הכלליות משל היתה זו בחירה בין רע לטוב. בפרט, בעיתוי זה (סקנדל אורן חזן) אני רואה לטעון שוב באופן גורף וראדיקלי כנגד בחירות הביניים הללו. תומכי ה"דמוקרטיה הפנימית" מרבים לראות בבחירות הפנימיות הללו מנגנון ה"מעשיר" את השיטה הדמוקרטית ורואים במפלגות הועדה המסדרת, המר"ן המסדר וכו' מפלגות לא ראויות במובן הדמוקרטי. לדעתי אנשים אלו שוכחים את הפגם היסודי שבעצם המבנה של שלטון פוליטי-חברתי שאותו תפס כבר שמואל הנביא: "וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם;". כלומר שלטון (כל שלטון) אינו מצב אידיאלי או אוטופי. עצם הצורך של החברה האנושית בשלטון והנהגת המעטים את הרבים הוא במקרה הטוב הכרח בל יגונה והרע במיעוטו. במה מועילים ומיטיבים הליכי הביניים שבהם הציבור מטיל על עצמו כל מיני מנהיגי ביניים שכאלו. איך הענקת כוח פוליטי לערב רב של חנפים, בטלנים ויושבי קרנות המעורבים בקהל אנשי עולם תחתון, סרסורים, קבלנים ו"אנשי עסקים" במובן הישראלי הרע של המילה, מיטיבה עם הדמוקרטיה או עם החברה בכלל?
ג. האם מנגנון שבו אנו מאפשרים לבן-גוריון, שרון, נתניהו, קצב ואולמרט, לבחור לעצמם את הפמליה והצוות הפוליטי שיעבוד איתם ולהציג אותו בפני העומדים לבחור בהם. האם ההצגה הזו לא תגלה לציבור הבוחרים מאפיינים חשובים של המנהיג הנבחר בבחינת אמור לי מי הוא חברך ואומר לך מי אתה? האם שיטה כזו לא תטיב להבטיח פעולה חלקה ואפקטיבית יותר של ההנהגה ברגע שתבחר ולא תאלץ אותם להלפת במאבק ותחרות מתמידים כנגד אנשים שהצמידו להם "מרכזי המפלגה" ושאותם אינם יכולים לסבול? האם מישהו סבור שכל אותם מרכזי ומתפקדי המפלגות מהוים תוספת ראוייה ובכיוון החיובי למערכת שלטון החוק בישראל במאבק כנגד השחתה ומשטר של העדפת מקורבים של המנהיגים הנבחרים?
ד. הנה כי כן לב הבעיה אינו בכשלים ובמגבלות הידועים של הבחירה הדמוקרטי אלא בקטע מיותר ומעוות שלה. בדמוקרטיה הכללית יש אור וחושך הנאבקים זב"ז. בעיני לפחות התוספת המיותרת של דמוקרטיה פנימית של מרכזי ומתפקדי המפלגות הוא כולו חושך!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש