בתשובה להאייל האלמוני, 30/05/15 17:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היא לא הביעה הסתייגות ממשלח ידו. אאז"נ היא אמרה שלא היתה מתירה לו להופיע בדראג בפני ילדים. או בפני ילדיה? מי זוכר (היא פירטה באריכות בסטטוס שלה, כתגובה לסטטוס הארכני שלו). אין פה שום חטא - ומצד שני גם לא גאווה גדולה. מה שמטריד בגל ההוקעות הנוכחי הוא לא השאלה אם יש לאפשר הופעות דראג לילדים (היא לא נקטה שום פעולה למניעתן, רק מלמלה משהו על דעתה). יש פה ניסיון ליישר לא את המציאות אלא את המחשבות. עד לאחרונה היית אמור לכבד זכויות של אחרים, או לחיות אתם בשלום או בקורקטיות, וזה הספיק ליצירת מציאות ליברלית. היום אתה אמור לא רק לכבד את (ערך או תופעה) X, לסבול את X במרחב הציבורי וכולי - אתה אמור גם לתמוך אקטיבית ו/או להאמין באופן מוחלט ב-X, ושכל אמירה אחרת שלך תעלה בקנה אחד עם התמיכה ב-X, ואם נפלט לך משהו לא מתאים, הגיהנום מתפרץ. לפעמים זה רק העובדה שלא קישרת בין המאבק על X לבין המאבק על Y שכן שניהם, כידוע, אותה מהפכה. זה ממש כמו קבוצות התמיכה לבירור ספקות אידיאולוגיים בסין של מאו. וזה עוד בלי שיעור נכבד של המקרים האבודים (אנשים "פריבילגים" ר"ל, שגם אם יאמינו זה לעולם לא יהיה "זה" ותמיד יחשדו בהם שהם מדברים מהשפה ולחוץ, וגם אם זה כן "זה", מישהו ישלוף אמירה שלהם משנות השבעים ועכשיו הם באמת יהיו אבודים). מה שכן טוב בתקופה הנוכחית הוא, שמול הגל הזה של התביעה לאחידות מחשבתית, אפשר להביע דעות שנחשבו פעם חשוכות ולהרגיש שונים וחתרנים. אני מקווה שהגלגל עוד יסוב לו, כי זה באמת בלתי נסבל ככה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעיתונאי אמור לבדוק את העובדות לפני שהוא מביע דעה. הבעת דעה בלי בדיקת עובדות, בטח דעה שנוגעת לגופו של אדם, היא חטא עיתונאי. מי שניסה לסתום את פיו של אדם לא יכול להרשות לעצמו להיות מופתע שמנסים לסתום את פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אירחה אותו בתוכנית אירוח, כך שלצורך העניין היא יותר "מנחה תכנית בידור" מאשר "עיתונאית". הוא בא לקדם הצגה שלו לילדים, בה הוא מופיע לבוש כאשה. הם לא התווכחו על שום עובדה, אלא היא הביעה את דעתה בנושא של הופעת גבר בלבוש אשה מול קהל ילדים. אפשר למצוא הכל בחיפוש גוגל פשוט (אני לא מביאה קישור כי כמעט כל הקישורים מוטים לצד זה או אחר). מה שכן, ייתכן שלדעתה הפרטית לא היה מקום כאן. אם את מראיינת אדם בראיון קד"מ בתוכנית אירוח, זה לא בדיוק מקום שקורא לצליבה מוסרית, זה אמור להיות נחמד ואטרקטיבי. אז גם אם זה לא משקף את דעתך, תסתמי את האף ותעשי את העבודה. מצד שני, היא מראיינת אותו, ועל הדרך אומרת לו בפירוש שמעשיו נוגדים את אמונתה, אבל היא בכל זאת מראיינת אותו ומסייעת לו בעבודתו (לשם לא תיקח את ילדיה), האם זה לא סוג של סובלנות? באווירה החדשה - לא ולא. אני באמת לא יודעת. ההתבכיינויות שלו (עשרים שנות קריירה כדראג קווין, הבנאדם ודאי ראה הכל, ספג עלבונות, והוא כל כך נעלב מהרמת גבה של מישהי?) מול ההתחסדות שלה (יש לה חברים גייז אבל היא לא תיקח ילדים להצגה וכולי וכולי). היא מבטאת הצבת גבול פרטית, לגיטימית מאוד, אבל אולי היא לא חייבת לומר זאת בשידור? בכל מקרה, בד"כ השאלה היא לא מי צודק, או למי יש זכות לומר את דעתו, אלא הופכת לשאלה למי יש לגיטימציה בעיני התקשורת לעשות רעש ולמי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכן, מצחיק אותי שאם ילדים אמורים לדמיין איש שמשחק כלב או בננה הם לא יכולים לדמיין איש שמשחק אישה. מה מפחיד בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לטעון שברגע שהיא עשתה משהו כזה היא איבדה את זכותה להתבכיין כשעושים לה את אותו הדבר. זכותה, לדעתי, להגיד בפומבי שמעשיו נוגדים את אמונתה (אם כי, רק אחרי שהיא יודעת את העובדות), אבל ברגע שהיא עושה את זה היא חייבת לקבל שיש אחרים שחושבים שמעשיה נוגדים את אמונתם ושזכותם להגיד את זה בפומבי לא נופלת מזכותה. או, לחלופין, זכותה להתבכיין כשאומרים לה בפומבי שמעשיה נוגדים את אמונתם של אחרים, אבל, ברגע שהיא עושה את זה היא חייבת להבין שהיא מוותר על זכותה להגיד למישהו שמעשיו נוגדים את אמונתה. מה שאין לה זכות, לדעתי, זה להחזיק את המקל בשני קצותיו. גם לשפוט אחרים בפומבי וגם להתבכיין כששופטים אותה. ועל אחת כמה וכמה כשהשיפוט נעשה בלי להכיר את העובדות. היא קבעה את חוקי המשחק, היא לא יכולה להתלונן כשאחרים משחקים באותם חוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שאין לה זכות, לדעתי, זה להחזיק את המקל בשני קצותיו. גם לשפוט אחרים בפומבי וגם להתבכיין כששופטים אותה" בוודאי שיש לה זכות! הצדקנים גם מחזיקים במקל משני קצותיו וגם כופין אותו על כל דכפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דכפין רזה כמו מקל ואז מחזיקים אותו משני קצותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדראג מחזיק אותו מקצה אחד בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טבעו של שיח מסוג זה, תמיד הוא מדרדר ומתפרק מהמשמעות שלו, ''זכותו להגיד מה שהוא רוצה אבל זכותי להגיד מה אני חושב על זה, וזכותו לבקר אותי על כך, וכו'...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל כל כך משעמם ובלתי בונה השיח הזה, שמתחיל מאמירה של מישהו על X, ואח"כ "הוא אמר כך וכך על X!" "הוא אמר כך וכך על ההוא שאמר כך וכך על X"! וכן הלאה. יש לזה ערך כלשהו בגירוי להתעצבנות (למי שאוהב להתעצבן) ובצורך לבדיקה חוזרת של הערכים והקווים האדומים של כל אחד. אבל זה לא תורם דבר חדש לאף גוף ידע תרבותי או חברתי או מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיח בונה - לא נשמע לך כמו דרישה קצת מוגזמת ממי שחתום על מאמרים כאלה? אולי כדאי להתחיל מהבסיס כמו בדיקת עובדות או יושר אינטלקטואלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יקירה למה להתרגש מהומו שעוד לא החליט אם הו הומו או מאידיוט מאותגר עם חטטים על הפנים ובטח שלא מתומך חמאס במסווה של עיתונאי הרי זה נבלה בן תשפוכת של ערבים מה ציפית " אם אלה דברי המגיבים שם במאמר שלה מה לך כי תלין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר (טוב, אפשר, עובדה. אבל זה יהיה לא נכון) לתלות בכותב מאמר את האחריות למגיבים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עשרים שנות קריירה כדראג קווין..." זה המקום לומר שלום לדיים עדנה אווראג' שנפרדה במסע הופעות אחרי למעלה מ-50 שנים של הופעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |