בתשובה לאישקש, 20/05/15 11:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתבלבל בין אידיאולוגיה לפוליטיקה. ימין ושמאל הם מושגים פוליטיים - אין בהם משהו ''אובייקטיבי'' והם מוגדרים רק בהתאם למחנה הפוליטי בו תומך אדם מסויים. שמאלני במדינה אחת יהיה ימני במדינה אחרת, ימני במדינה אחת יהיה שמאלני במדינה אחרת, הכל תלוי בקו פרשת המים שחוצה את הפוליטיקה של אותה מדינה באותה נקודת זמן. בישראל, נתניהו נמצא בקו אחד של פרשת המים וגלאון בצד השני, לכן נתניהו הוא ימין וגלאון היא שמאל, ולכן כל שיתוף פעולה פוליטי ביניהם הוא אד-הוקי ולא יציב. בישראל - ''שמאל'' הוא מי שתומך במפלגות שמתנגדות להמשך שלטון הליכוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק לחלוטין. ואפשר כאן להזכיר באופן אנקדוטלי בלבד שמקור החלוקה בין שמאל לימין הוא בפרלמנט הצרפתי לפני ובזמן המהפכה. המפלגות שישבו שם לימינו של יושב הראש נקראו "ימין" ואלו שישבו בצד שמאל נקראו שמאל. הנה כי כן, גם היסטורית מדובר באבחנה מפלגתית ולא בהכרח אידאולוגית. מאירת עיניים במיוחד היא העובדה שצריך להסביר זאת לישראלי דהאי עידנא. רק הסיווג של יאיר לפיד כאיש שמאל ושל רפול/ליצמן/דרעי כאנשי ימין, כבר היה צריך להאיר את עיניו של כל אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונחים "ימין" ו"שמאל" בפוליטיקה נולדו מסדר הישיבה בפרמלנט, אבל זה לא אומר שהם חסרי תוכן אידיאולוגי. מה שלמדתי בבית הספר (ואתה בוודאי תדע יותר ממני עד כמה זה נכון) הוא שהימין באספה הצרפתית ראה את הסכנות העיקריות למהפכה מחוץ לצרפת, והשמאל ראה את הסכנות העיקריות בתוך צרפת. הנה כי כן, ההבחנה הזו עוברת בחלוקות ימין/שמאל במקומות רבים ובזמנים רבים (רוב המקומות? רוב הזמנים?), גם אם בהבדלי ניואנסים בלתי נמנעים. למשל, הדוגמאות הקיצוניות והאכזריות ביותר - גרמניה הנאצית וברית המועצות. נכון שהנאצים הפעילו טרור גם כלפי פנים, וברית המועצות גם כלפי חוץ, אבל מה שהביא להם את שיא שמצתם הוא המאבק הרצחני של הנאצים במי שאינם גרמנים, ושל הקומוניסטים ברוסים שאיימו לכאורה על הקומוניזם. או למשל, בישראל היום: השמאל מוטרד יותר (ביחס לימין) מאויבים פנימיים - מתנחלים, חרדים, חזירי הון; ואילו הימין שם את הדגש על אויבים חיצוניים: ערבים. יש לא מעט תיקונים לעשות כאן. הימין רואה (יותר מהשמאל) כבעיה גם את הערבים שבתוך ישראל, וכן ארגוני שמאל; אבל זה במידה רבה מתוך חשש לחבירה שלהם לאויבים החיצוניים. האויבים התוך-ישראליים שהשמאל רואה הם אויבים בפני עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. בפרלמנט הצרפתי המהפכני וזה שקדם לו, אכן היה לחלוקה שמאל-ימין מקבילה ברורה בתחום האידאולוגי, מה שלדעתי הרבה פחות נכון בישראל היום. המהפכה הצרפתית שנשאה ע''י מה שנקרא המעמד השלישי היתה בעצם מהפכה של הבורגנות הצרפתית וכל מנהיגיה (כולל הראדיקלים ביותר) באו מחוגי הבורגנות. אני חושב שההבדל בין שמאל לימין היה יותר בעניין היחס לאוייבים פנימיים. עניין האוייבים החיצוניים היה יותר בגדר תואנה מאשר עניין אידיאולוגי. כאשר האוסטרים והפרוסים פלשו לצרפת, ''תומכיהם'' בתוך צרפת היו כבר מחוץ לפרלמנט ולא בתוכו. הציר האידאולוגי בכיוון שמאל התאפיין בשנאה והסתה לרדיפה כנגד האצולה, הכנסייה ובהמשך כנגד הבורגנים העשירים ששתפו פעולה בעבר עם המלוכה. למעשה כבר אז היו בשמאל אנשים שהזדהו כנציגי הקומונה (הפרולטריון הפריזאי) ואפילו מפלגה ראדיקלית ופופוליסטית שניתן לתארה כפרוטו-סוציאליסטית (אנשיו של ז'אק אבר). סוציאליזם אידאולוגי בדגם המרקסיסטי כמובן שעדיין לא היה קיים. למעשה אאל''ט בפרלמנט הצרפתי כמו הבריטי לא היו מקומות ישיבה קבועים והנציגים פשוט התגודדו לפי מפלגותיהם וכך נוצרה ההפרדה הזו בין שמאל לימין. אם צריך למצוא אנלוגיה בין הפרלמנט הצרפתי המהפכני לכנסת הישראלית דהיום הרי היא טמונה באמירה שכל מדיניות היא מדיניות פנים. נראה שהפוליטיקה האנושית היא כמעט תמיד קודם כל סיפור של אינטרסים קהילתיים, עדתיים דתיים וסקטוריאלים. האידאולוגיה כמעט תמיד מנגנת כינור שני בתזמורת הזאת ולעיתים קרובות אינה אלא מעטה דק המסווה ו''מעדן'' הבדלים בין קבוצות חברתיות. לעניין של גרמניה הנאצית וברית המועצות, נוכחתי להפתעתי כי בקרב יוצאי בריה''מ רבים המשוכנעים כי הנאצים הם סוציאליסטים אנשי שמאל. כעיקרון מדובר בדברי הבל (הסוציאליזם פועל על קווי הפרדה מעמדיים בעוד הפאשיזם (והנאציזם בכלל זה) פועל על קווי הפרדה לאומיים ואתניים), אבל כמו תמיד המציאות מורכבת יותר. למפלגה הנאצית (שזה בעצם קיצור של נאציונל-סוציאליסטים) היה רקע סוציאליסטי די מובהק. העובדה שתומכיה באו בעיקר מקרב הבורגנות אינה בבחינת סתירה (שכן זה המצב בהרבה מפלגות סוציאליסטיות והמפלגה הנאצית היתה במידה לא מעטה גם אנטי-בורגנית). בתוך המפלגה הנאצית היו פלגים שהיו בעלי עמדות סוציאליסטיות ומהפכניות הרבה יותר מובהקות מאשר היטלר עצמו (אנשים כמו שטראסר ורהם). הנה כי כן אפילו כאשר מנסים לצייר את הקו האידיאולוגי בין הקטבים של הימין לשמאל, נתקלים עד מהרה בהפתעות וסתירות לא פשוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן טועה לחלוטין (טוב,לא לחלוטין).ימין-שמאל הם לא מושגים אובייקטיבים אלא יחסיים,בכל העולם שמאל כלכלי נוטה (כעיקרון) לשוויון וימין לליברליות.במדיניות חוץ השמאל נוטה לפייסנות והימין יותר ניצי (כעיקרון). במדעי המדינה נוהגים לתאר אדם שמאלים כ"יותר מאמין באדם,בטוב ליבו ובשאיפתו לרווחה ושלום" והימין יותר בריאל-פוליטיק ואינטרסים. עד כאן. בכל העולם השיוך ימין-שמאל מתבצע בהתאם למפתחות הללו.כשמה שקובע אם אתה "איש שמאל" או "איש ימין" במדינה הוא מה ניצב מימיך ומשמאלך,זה היחסי. זה נכון שנתניהו ניצב בצד אחד (פטריוטיות מתונה וסבירה) וגלאון בצד השני (תומכת בפשיסטים הערבים) -זה שהם משתי הצדדים לא הופך אחד לימין והשני לשמאל (שוב,בהתאם למפתחות שהגדרנו קודם). בישראל מה שנחשב "שמאל" מדיני הוא מי שתומך בהקמת מדינה ערבית בין הנהר לים. (אתה מבין שלפי ההגדרה המוזרה שלך ליברמן הוא שמאל?!) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |