 |
ובכן, מה יש לנו כאן? מצד אחד ציבור קדוש של טובי בנינו ובנותינו, יהודיים כשרים שומרי תרי"ד (לאלה שאינם קוראים עיתון כבר שלושים שנה, המצווה הנוספת היא "דפוק את מי שאתה יכול ובלבד שתגלגל את עיניך לשמיים ותיאנח מרות תוך כדי כך") ועושי דבר השי"ת, ומאידך גיסא המון נבער של שקצים משוקצים, פולשים זה מקרוב באו, רוצחים ארורים ועמלקים שמטמאים את ארץ הקודש. והנה, אותם גבעונים רואים לעצמם זכות לחלוק בתחבורה הציבורית עם בני עם הבחירה, וחוצפתם מגיעה עד כדי כך שאף אינם טורחים לפנות את מקומם כאשר אחד מבני הברית נאלץ לעמוד על רגליו! ואל יהי הדבר קל בעיניכם, כי כידוע אותם אנשים טובים נוהגים בדרך כלל לעמוד על הרגליים שלנו, כך שעמידה על רגליהם שלהם היא בבחינת גזרה שאין בציבור יכול לעמוד בה, תרתי משמע.
נאספו מתנחלי חלם לאספה בעלית בית-הכנסת והרעישו את העולם: היתכן? ישבו בעליה שבעה ימים ושבעה לילות, בקשו עצות, חפשו תחבולות, ולא זזו משם עד שנמנו וגמרו: לאסור על בני הבליעל להשתמש בדיליז'נסים הכשרים, ולהקציב להם דיליז'נסים משלהם שיגיעו, מן הסתם, פעמיים בחודש בין השעות 4 ל 6 בבוקר ככתוב "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תָּנִיעוּ אֹתוֹ" (ויקרא י"ט ל"ג). נחרצה, נעשתה: בבוקר השכם, השמש אך יצאה, ומלך העיר חלם הוציא פשקויל ברוח דברים אלה.
עוד טרם יבש הדיו יצאה צעקה גדולה מקצוי הארץ ועד קצותיה, מה יאמרו הגויים? באמת, מה? שמא יאמרו הגויים שאם מספר הדיליז'נסים הכולל יהיה כזה שאינו מצריך נסיעה בעמידה הרי אין צורך בהפרדה, ואם לא הרי ההפרדה אינה נעשית אלא לצורך כך שיוכלו בני העדה הקדושה לשבת בשלום על ישבנם הענוג, בעוד העמלקים יצטופפו להם כבני בקר שכידוע אינם זקוקים למושב. יאמרו? יאמרו! והוסיפו חכמי חלם ושאלו: ומה יעשו אותם גויים אחרי שיאמרו את מה שיאמרו? נאספו כולם למקטן ועד גדול, שקלו ודנו וטרו ולבסוף פסקו שהגויים, ימ"ש, עלולים לא לראות בעין יפה את המעשה, כי זאת דרכם של גויים, ויתרה מזאת, בחרונם עלולים הם לנקוט מעשה שיכאיב לכיסם של הצדיקים, ומה הועילו חכמים בתקנתם אם נחסכו כאבי רגליים אך הוחמר לעין ערוך כאב הראש, וגם אחוזי האבטלה יטפסו ויצמחו כאותו אפון פלא לגובה ממנו עליך להשפיל את מבטך אם ברצונך להביט אל פסגת האברסט? נחרצה, נעשתה: בבוקר השכם, השמש אך יצאה, ומלך העיר חלם הוציא פשקויל חדש המבטל את הקודם. רשמו הגויים לפניהם עוד שורה בצבע אדום בפנקסם העבה, לשימוש בעתיד הקרוב, והכל שב על מקומו בשלום.
לא יצא חודש, ושוב גברו כאבי הרגליים של הנוסעים בעמידה. נאספו שוב מתנחלי חלם לאספה, ובעיצה אחת עם מלך חלם החליטו לחלק לכל תושב בחלם מכונית פרטית מתוצרת BMW, ואף להצמיד לו נהג אחד (או נהגת, ולפי השמועה הראשונה שזכתה במשרה הנכספת היא אחת, רוזה פארקס שמה) כך שיוכל האברך לשנות תהילים בזמן הנסיעה שעה שהשיקוץ מסיעו לכאן ולשם, הדיליז'נסים הכרכרות יהיו בשימושם הבלעדי של בני הבליעל, ובא לציון גואל.
וכאן, אין מנוס מלהודות, התברר שחכמי חלם האמיתיים הם אנחנו ולא הם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש