|
||||
|
||||
אני חושב שנגעתם בשאלה שהתשובה עליה חשובה להבנת המציאות בימים אלה. האם השינאה היא תוצאה של הסתה או של כיבוש? אם נתבונן בפרספקטיבה של 10 השנים האחרונות, נראה שככל שהתמעט הכיבוש דווקא גדלה השינאה. דווקא כאשר %90 מהפלסטינים כבר לא היו תחת כיבוש, ולא ראו יותר חיילים במחסומים השינאה גאתה והגיע לשיא בדמות סדרה ארוכה של מתאבדים. למיטב הבנתי, מלחמות באופן כללי הן לא בגלל שינאה. שינאה היא רק כלי בידי פוליטיקאים(דיקטטורים בד"כ) המשמש להסית אוכלוסיות שלימות לתמוך ולבצע בפועל פעולות אלימות, המשרתות את המטרות הפוליטיות שלהם. אין זה סותר את העובדה שכיבוש גורם לשינאה. אולם אזרחים שניתנת בידהם הבחירה בין הקרבת עתיד ילדיהם על מזבח מלחמות מהעבר, לבין פשרה שתיטיב עם עתידם, בוחרים באפשרות השניה. ולכן אני מעריך שהחלק הארי של השינאה הוא תולדה של הסתה, ולא של כיבוש. מאז יישום הסכם אוסלו, לא רק שלפלסטינים ביש"ע אין אפשרות בחירה, בנוסף לכך הם נתונים תחת השפעתה של מערכת תעמולה משוכללת. לסיכום, הגורם הבסיסי למלחמות הוא *פוליטי*, ואני מאמין שגם הפיתרון יהיה פוליטי. מכאן נובע שלא תעזורנה "מחוות" בדמות וויתורים על שטחים, ואפילו לא יעזרו גלויים אנושיים טהורים וכוונות טובות כמו סיוע הומניטרי. מה שיביא לקץ הסיכסוך הוא פתרון *פוליטי* שמהותו דמוקרטיזציה, כלומר לתת לפלסטינים את האפשרות לבחור את עתידם. זה לא יקרה מהיום למחר, אולם בטווח הארוך כללי משחק דמוקרטים כופים מדיניות מתונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |