בתשובה לערן בילינסקי, 10/04/02 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו שיובל אמר, מבדקים ישירות מהאבטיפוס לניסויים במתנדבים בני-אדם, עשויים להיות מסוכנים למדי (לאותם מתנדבים). לכן, למזלנו הרב, כל חברה אחראית לא מעזה לעשות זאת. כלומר: מבצעים דימויים ממוחשבים (ומאחר ומדובר במערכת מחזורית *יחסית* פשוטה מבחינה פיסיקלית; אני מניח שזה הרבה יותר קל מאשר להעריך אינטראקציות ביוכימיות של חומר בגוף חי, למשל). לאחר, לפני או יחד עם הדימויים הממוחשבים, אני מניח שהחברה בנתה מודל פיסי של המערכת המחזורית אליה יכלו להחדיר את המצלמה ולהריץ סימולציות. מערכת פיסית שכזו יכולה להיות מורכבת ממערך לב וכלי דם של איזושהי גופה (כמובן שהמודל האמין ביותר יהיה בני-אדם, מאחר והם קהל היעד הסופי). בנוגע לחלופות אפשריות - השימוש בגופה לניסוי מסוג זה, הוא על פניו בעייתי. גוף מת לא מזרים דם, אחרי הכל. אבל, בעזרת משאבה חשמלית המתוזמנת בעזרת מחשב ומים (או כל תמיסה שתדמה את התכונות הפיסיקליות של הדם, או בכלל דם של ממש) אפשר ליצור הדמיה די מדויקת של תהליך זה. הגלולה תוחדר, מסלולה יוקלט וימדד וסיכונים פוטנציאליים יבדקו. בצורה זו, אגב, הגיעה הבנה אמיתית בנוגע למחזור הדם בגוף לראשונה. בנוסף לשאלה "מדוע יש צורך לבצע ניסויים בבעלי-חיים?" צריכה להצטרף השאלה "האם ניסוי בבעל-חיים יספק את המידע הדרוש באופן שיאפשר השלכה למערכת המחזורית של בני-אדם? קטונתי מלענות על השאלה הזו; הידע שלי באנטומיה משווה של המערכת הקרדיו-וסקולרית של יונקים שונים לא מספקת די, על"מ לעמוד על מכשולים פוטנציאליים, למרות שאין לי שום ספק שיש הבדלים שעשויים להיות בעייתיים למדי (הבדלים פשוטים כמו קוטר הצינורות, לחץ דם, ריכוז חומרים מסוימים בדם וכו'). אך לדרישת ההגיון הבריא שדורש לדעת לא רק את הנימוק היבש לשימוש בבע"ח (כדי שיהיה מידע בטיחותי לפני שעוברים לבני-אדם), אלא גם את התכלית האמיתית של שימוש זה (כדי לצמצם את הסיכון של המתנדבים האנושיים), איני יכול שלא לתהות האם באמת חשוב להעזר בבע"ח גם בדוגמא זו. או במלים אחרות: האם הדרישה להשתמש בבע"ח גם כאן, אינה נובעת רק מהרצון לעבוד לפי הספר, ולעמוד בהליכי האישור של המכשיר החדש, כפי שהוכתבו ע"י הגורמים הביורוקרטיים הרלוונטיים? החדרה של גופים מלאכותיים לכלי דם זה בהחלט לא מדע חדש. לאחר שקראתי את הכתבה, אני יכול רק לשער שהסיכון למתנדבים קטן מאוד - ומנסיון העבר, אפקפק ביכולת המודל החייתי לספק מידע מועיל שאי אפשר לקבל בדרכים אחרות, גם כאן. אי לכך, אני מאמין שבעזרת מבדקים פרה-קליניים מהסוג שהוזכר בכתבה ובכתוב לעיל, ניתן בהחלט לגשת למבדקים בטוחים עם מתנדבים בני-אדם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |