בתשובה להאייל הפלמוני, 21/04/15 20:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ככה חשבתי באמת. היסטורית, הצבר מעולם לא היה סמל פלסטיני. וכפי שקורה בתחומים אחרים, פעילים פלשתינאיים מכנסים לעצמם בדיעבד את ''הבעלות האותטנית'' על סמל ציוני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיק להציק לו עם עובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, כמה שאני ג'וקרים קופצים בראש. הצבר הוא צמח אופייני לנוף הכפר הפלסטיני. אם פלסטינים "מפקיעים אותו כנגד" בדיעבד הרי שיש כאן הצהרה שסמלי הארץ הופקעו מהם בתהליך של נישול, לא רק פיזי אלא גם תרבותי. דוגמא טובה לכך אפשר לראות באטלס ההיסטורי לתולדות עם ישראל בעריכת אלי בר-נביא בעמוד 276. מוצג שם ציור של אמן פלסטיני של שיח הצבר בתוך עציץ על אדן חלון של בית ערבי וברקע כתובת בערבית. זוהי אמירה אמנותית של "החזרת" סמל מקומי למקומו המקורי. אתה יכול להגיד להם שהם לא צודקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מחזק את העובדה שהפלסטינים אימצו את הצבר (ודברים אחרים) כאמירה נגד הציונות, ולא כסמל עתיק שלהם עצמם. תביא משהו שהוא לא נגד ישראל, אלא פלסטיני עצמוני. ודוק: לא סורי, לא ערבי, לא מוסלמי, אלא פלסטיני באופן ספציפי. וגם לא משהו מקומי (חברון, בית לחם)- אלא פלסטיני כללי, מהים ועד הנהר, מדן ועד אילת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזהות הלאומית הפלסטינית היא מתחילת מאה הקודמת כשם שהזהות הלאומית היהודית (להבדיל מזהות אתנית ודתית) היא מסוף המאה שלפניה. אין זה שולל את הלגיטימיות של שתי זהויות אלו ואין זה פוסל זהות פלסטינית של הזדהות עם אלמנטים מקומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין זה שולל את הלגיטימיות של שתי זהויות אלו" בראבו! אבל אז נשאלת השאלה למה אתה שולל כל הזמן1 את הלגיטימיות של הזהות היהודית הלאומית בהצגתך החד צדדית אותה כמשהו מומצא לחלוטין, שבא לעולם מתוך שטיפת מוח אידאולוגית "בן גוריונית", ותוך כדי נישול משהו אחר, עתיק ואוטנטי ויחודי להפליא? תגובותיך מביעות איבה עמוקה למדינת ישראל וללאומיות היהודית; אתה (כנראה) מוכן שהמדינה תמשיך להתקיים כי היא כבר כאן, אבל אתה לא חושב שהיא היתה צריכה להיוולד. "מדינת ישראל,כמה חבל שבאת לעולם, אבל נו מילא, צער בעלי חיים וכל זה- אם את כבר כאן אז מותר לך להמשיך לנשום, אבל רק בתנאי שתתנהגי הכי יפה בעולם, ולעולם לא תשכחי את החטא הקדמון של עצם היוולדך". מה זה אם זו לא שלילת לגיטימיות?2 1 כל הזמן= 99.9 אחוז של תגובותיך באייל עד כה. 2 היתכן שמישהו יהיה כ"כ לא מודע לתוצאה המצטברת של מה שיוצא לו מהמקלדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה להבין דברים לעומק יותר. בתגובותיי אני מציג את ההיסטוריה היהודית, הציונית והישראלית (שלושה דברים שונים לחלוטין גם אם נבעו אחד מהשני) כפי שהיתה באמת ולא כפי שהוא מוצגת כך שכל פושק שפתיים וזב חוטם יוכל לטעון שהערבים בארץ הם צאצאי פולשים ולא בני המקום ששינו את זהותם התרבותית. בנוסף, אני שונא את גל הצדקנות הלאומנית של ''הצדק המוחלט איתנו ונא לא לבלבל אותנו עם העובדות'' תוך כדי התעלמות מהעובדה שאנחנו שולטים על מיליוני פלסטינים חסרי נתינות ומפירים יום יום בצורה שיטתית את זכויותיהם (הביטוי הבוטה של ישעיהו ליבוביץ' היה מוצדק לחלוטין ומודגם יפה ביום יום למי שלא בוחר לעצום עיניים) ואת התפיסה האתנוקרטית שמתייחסת כמובן מאליו לכך שליהודים צריכות להיות זכויות יתר בישראל. נגד הדברים האלה אני מגיב ולגבי הסקר הזה, ציינתי בין השאר שמאכלים המוגדרים כמעט כמובן מאליו כישראלים, אינם כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא כתבת על העובדה ש"שאנחנו שולטים על מיליוני פלסטינים חסרי נתינות..." כתבת על נושא אחר לגמרי, ותוך כדי הכתיבה אתה זה שבחר לא לתת לעובדות לבלבל אותו. מה הקשר בין העובדה ש"אנחנו שולטים על מיליוני פלסטינים חסרי נתינות..." לשאלה מי המציא את החומוס, את השניצל את את הסברס? ואם הפלשתינאים לא המציאו שום מאכל מקורי, ואם הישראלים היו ממציאים מליון מאכלים מקוריים, האם זה היה משנה משהו לעובדה ש"אנחנו שולטים על מיליוני פלסטינים חסרי נתינות..."? ואם לא היינו "שולטים על מיליוני פלשתינאים חסרי נתינות..." ולא היינו ממציאים שום מאכל מקורי, האם לא היה ראוי לכתוב את העובדה הזאת? האם יש משהו רע ב"לגנוב" רעיון לאוכל מעם אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה התחיל מענין האוכל והגיע לענין הפלסטיני הכללי. כמו כן, הטענה כלפיי היתה בקשר לכלל תגובותי ולאו דווקא כאן. אין שום דבר רע באימוץ מאכלים מעמים אחרים, בוודאי עמים שכנים, אבל הצגת המאכלים הללו כלפי פנים וכלפי חוץ כישראלים מקוריים (או כאלה שהגיעו מעדה מסוימת) היא עוד ביטוי, גם אם תמים לכאורה, להדרה ולנישול התרבות הפלסטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפתיל הזה אתה פתחת, ופתחת ישר בעניין הפלשתינאי הכללי.אני לא חושב שאף אחד, מעולם, לא הציג את החומוס או הפלאפל (למשל) כאוכל ישראלי מקורי - אבל גם אם כן, איך זה ביטוי להדרה ונישול? יש כל כך הרבה ביטויים אמיתיים להדרה ונישול, שלא ברור למה נתפלת למקום היחיד בו אין ביטוי כזה (ואם אתה לא מצליח למצוא ביטוי אמיתי, כנראה שאין באמת הדרה ונישול). הטענה לכלל תגובותיך נובעת בגלל שזאת צורת ההתדיינות שלך בהרבה מאד דיונים. כשאישקש והפריפריאלי התנהגו בצורה דומה זה פחות בלט, אבל עכשיו, כשאישקש הוריד את הווליום והפריפריאלי שכח לקחת ואליום, נשארת לבד. עצה לעתיד, אם וכשתראה מישהו מציג את החומוס כאוכל ישראלי מקורי תקן אותו. תיקון עובדתי עובד טוב יותר מהטפת מוסר, שמור את הטפות המוסר למקומות בהם אתה רואה מישהו עושה משהו לא מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטפת המוסר כאן היא שלך ושל חברך משולש האות. אני מציג את עמדתי שאכן עולה בקנה אחד עם תפיסה כללית שלי ועם תכנים שכתבתי בתגובות אחרות וראויה להישמע כאן דווקא בגלל חסרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לציין לטובה את כולכם לכבוד חג העצמאות-על הסבלנות הפדגוגית שאתם מראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לעולם חוסן, בעוד תגובה או שתיים גם לי יימאס וארז שוב יישאר יחידי בזירה לאחר שהתיש את כולם בעקשנותו העיוורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לעולם חוקן. גם לו ימאס מתישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם צודקים בכך שזה היה צמח אופייני. הם (ואתה) טועים בכך שזה היה סמל פלסטיני. העובדה ההיסטורית הפשוטה היא שבשיח הציוני, הצבר שימוש כינוי (וסמל) ליהודים ילידי הארץ, ובשיח הפלסטיני הוא לא שימש כלל. אני בהחלט יכול להבין את תחושת הבלעדיות והבלבדיות שהפלסטינים חשים על צמחי הארץ או על הארץ בכללותה, ואת הניכוס בדיעבד של סמלים ציוניים. אפשר פשוט לומר את הדברים ישירות: מבחינת פלסטינים ואנשי שמאל מסויימים, כל אימוץ של סממן תרבות מקומית הוא סמל לנישול. אפילו אימוץ מאכלים. גם אם אתה חלק מגישה זו, לא תוכל מלהתחמק מכך שהאמירה הפסקנית הבאה שלך היתה שגויה: "(הצבר) היה סמל פלסטיני הרבה לפני שהיה סמל ציוני". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |