![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נדמה לי שגבינה לבנה רכה, לבן וגיל הם המצאה קיבוצית ייחודית. הלא כן? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ייתכן. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מתברר שללבן יש שמות שונים בשפות אחרות, מ-soured milk ועד Lapte acru. אז לא. גיל לעומת זאת, אני מתקשה להאמין שבמקום אחר קיים הגועל-נפש הזה. אם כי לך תדע. אולי בארצות אחרות יש לבן מגעיל כמו גיל. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בארוחת צהריים אחת במסעדת סטונדטים אחת בגרנובל, הקינוח (האחיד) היה פנכה קטנה של משהו שמחינת העין והחך שלי היה בלתי ניתן להבחנה מגבינת תנובה 9%. לצערי לא רשמתי לפני איך הם קראו לזה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ממתי קיימת הגבינה הלבנה הרכה? עד כמה נוח להשתמש בה ללא מקרר? | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |