 |
|
 |
||
|
||||
 |
על פי היגיינה [ויקיפדיה] הדרך הנפוצה ביותר לביצוע הסרה והרחקה של מיקרואטרגניזמים, היא באמצעות שטיפה במים. כדי להגביר את יעילות השטיפה במים, משתמשים בסבונים ובדטרגנטים. לאלו פעולה כפולה: ראשית, הם יוצרים תנאי מחיה קשים למיקרואורגניזמים (בסיסיות גבוהה, למשל), ולעתים (כשמדובר בסבון אנטיספטי) הם גורמים ישירות להרג החיידקים. שנית, הם ממיסים שומנים ולכלוכים אחרים שמהווים כר נוח להתרבות חיידקים. אם כך סבונים לא הורגים חיידקים (למעט סבון אנטיספטי) ולכן אני לא רואה צורך בתקן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להבדיל בין נפוצה ויעילה. לפי הלינק שלך, מים הם הדרך הנפוצה וסבון היא הדרך היעילה. אתה יודע, מאות שנים הדרך הנפוצה להגדלת היבול החקלאי שלך היתה תפילת הגשם. עניות דעתי דומה לשל ירדן, לפיה המעבר משטיפה במים גרידא לשימוש בסבון ומים, השפעתה על הבריאות האנושית היתה לא פחותה מהשפעתה של האנטיביוטיקה. תנאי מחיה קשים, בבני אדם, ג'ירפות וחיידקים כאחד, מביאים בדרך כלל למוות המוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתי לדעתך קרה המעבר הזה משימוש במים גרידא לשימוש בסבון ומים? אולי נראה איזו טבלה שמתארת את ההשפעה המיטיבה של הסבון (ואל סבון) על הפחתת ההדבקות במחלות? אני חושב שנוטים לבלבל בין ההשפעה המבורכת של חיטוי (של פצעים, ציוד רפואי, בקבוקי תינוקות, שירותים ציבוריים ועוד) לבין ההשפעה (החיובית גם כן, אך בסדר גודל שונה) של שימוש קבוע בדטרגנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקיפדיה באנגלית על רחיצת ידיים ייתן לך הרבה נתונים מועילים. מתאבנים: A comprehensive analysis from the University of Oregon School of Public Health indicated that plain soaps are as effective as consumer-grade anti-bacterial soaps containing triclosan in preventing illness and removing bacteria from the hands. בנוסף ראה את ההמלצות של 1Mayo Clinic כאן, שחוזרות על כך שמים וסבון יעילים כמו מחטא אנטי בקטריאלי.This hygienic behavior has been shown to cut the number of child deaths from diarrhea (the second leading cause of child deaths) by almost half and from pneumonia (the leading cause of child deaths) by one-quarter. 1 ממרכזי המחקר הרפואי הגדולים בעולם, ראה למשל כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי את מה שהם אומרים- הציטוט הראשון וגם ההמלצה של מאיו קליניק מדברים על סבונים המשווקים לצרכן כאנטי בקטריאליים (שמכילים 0.1%-1.0% טריקלוזן- חומר שיעילותו ובטיחותו נמצאים במחלוקת) ולא על חומרי חיטוי. כל מה שזה אומר שאין יתרון משמעותי לרחיצת ידיים עם סבון המשווק לצרכן כאנטי בקטריאלי על פני סבון רגיל. למדתי משהו, אבל לא על זה דיברנו. הציטוט השני מסתמך על עלון יום רחיצת הידיים העולמי שבתורו מסתמך על דף מידע של WELL. תקן אותי אם אני טועה, אבל לפי המחקרים בטבלה מס. 1 יש לרחיצת ידיים השפעה גדולה ואילו השיפור בין השפעת רחיצת ידיים לבין רחיצת ידיים עם סבון קטן למדי. בנוסף מהסעיף "What are the benefits of the use of soap?" עולה שאין הבדל בין שימוש בסבון לשימוש בחול, למשל, ושהתועלות של שטיפת ידיים עם סבון הן: בפעולת השפשוף, בהארכת משך שטיפת הידיים, בפירוק שומן ולכלוך שהם מצבורי החיידקים הגדולים, ובידיים נקיות וריחניות שמסייעות ביח"צ לרחיצת ידיים בכלל באזורים נחשלים. אני חושב שדווקא הטענה שלי שעיקר הפעולה של שטיפת הידיים היא הרחקת החיידקים על ידי פעולת השפשוף זכתה לחיזוק. אמהר להוסיף כדי שלא אובן שלא כהלכה- אני לא מתנגד לסבון. אני נוהג לרחוץ ידיים עם סבון ולא עם חול. אבל אם נחזור לשאלה המקורית של ירדן- האם יש צורך בפיקוח על מרכיבי הסבון תשובתי היתה שאין צורך כי העיקר בהרחקת החיידקים אינו הרכב הדטרגנטים אלא השפשוף. באת והוספת שגם תוספת של חומרים אנטי בקטריאליים לסבון אינה מועילה במיוחד- אדרבא!1 ______________ 1 הגרסה שאני מכיר (אם כי הגרסה של תשע מוצלחת בעיני יותר): - המורה, אם היו קוראים לך מינה הייתי ממין אותך. - אבל קוראים לי זינה. - אדרבא! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אז לא הסכמנו. כשאתה אומר שפירוק שומן ולכלוך מועיל, אתה קצת סותר את עצמך, כי הדבר שסבון הכי טוב בו לעומת מים זה פירוק והסרת שומנים מהידיים. יש לנו מלחמה ארוכה עם הגנים של הילדות, כי מסתבר ששם הילדים רוצחים ידיים במים בלי סבון אחרי השירותים, לפני האוכל וכו'. לשיטתך זה אמור לעבוד היטב, במציאות הן (ואנחנו) חולים בתדירות עצומה, כולל הדיזנטריה האיומה ביותר בחיי בקיץ האחרון, שבברור הגיעה מהגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר שמועיל, אבל שעיקר התועלת מהשפשוף, וכל המרבה הרי זה משובח. אם רק מזילים מים על הידיים לא עשית הרבה. הסיבון בעצם מכריח אותנו לשפשף ובכך יש לו תועלת כפולה. אז חילוקי הדעות שלנו הם רק בתאוריה. בפועל- לסבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר זאת כך - אם הייתי צריך לבחור בין שפשוף יסודי עם מים בלבד, לבין השריית הידיים במי סבון, הייתי מהמר על השני. אבל בפועל, אנחנו מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שם הילדים רוצחים...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, ראיתי את זה בשלב התצוגה המקדימה והחלטתי להשאיר :-) מה, אתה יודע כמה חיידקים מתים על מזבח רחיצת הידיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מתים? בסה"כ עושים להם טרנספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב את הויכוח הטכני שבפסקה הראשונה, ונתמקד ב"לכן" שבפסקה השנייה. האם לדעתך צריך תקן (או פיקוח, אותו פרינציפ) לתחבושות סטריליות? גם הן לא הורגות חיידקים. תקן צריך (או לפחות יש לו מקום) אם מתקיים צירוף של תנאים: (1) למוצר יש פעולה חשובה, (2) ייתכן פרט מסוים של המוצר שנראה בסדר אך לא מבצע את הפעולה כהלכה, (3) להדיוט קשה לבדוק בעצמו האם המוצר הוא בסדר או לא. (אני שם בצד תקנים שנוגעים למוצרים לא חשובים אבל עם סכנה פוטנציאלית, כמו צעצועי תינוקות. זה מאוד דומה, אבל דורש מילים אחרות.) נראה מהפסקה הראשונה שאתה מסכים שלסבון יש אפקט הגיינה חיובי. האם הויכוח הוא רק על מידה, עד כמה האפקט חשוב? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |