בתשובה לשוקי שמאל, 02/04/15 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שבתגובתך עירבבת כמה דברים שבין השאר כוללים סתירה עצמית. האד-אבסורדום נמצא דווקא לדעתי בגזירה השווה לכאורה בהעמדת "זכות בחירה אוניברסלית אבסולוטית" לעומת "לאפשר לאנשים חולי נפש להצביע". ממה נפשך? מספרם של אלה כה קטן וזניח לא רק במספרים מוחלטים אלא שלהשערתי גם במספרם של אלה שבאמת מצביעים. קח בחשבון שאתה מן הסצם מדבר על "חולי נפש" קשים ולא על מגוון עשרות או מאות האבחנות של ה-DSM ועל המנעד הרחב (מבחינת חומרה ופגיעה בתפקוד) שבא לידי ביטוי באנשים שונים. לכן, דווקא העובדה שלא שוללים מאותם מתי מעט חסרי משמעות סטטיסטית זכויות אזרחיות מחזקת את תפיסת החרות שעומדת בבסיס דמוקרטיה, מאז יוון העתיקה. יתרה מזאת. כשאתה כותב "שדמוקרטיה צריכה להיות ייצוגית במובן שאסור לה להדיר מזכות הבחירה מגזרים משמעותיים של נתינים" ("נתינים"!?) הרי שחולי הנפש אינם לא מגזר, ולא משמעותי. "אוניברסליות אבסולוטית (קול לכל אחד ואחד)" הינה "עיקרון יסוד בדמוקרטיה", גם בדמוקרטיה האריסטוטלית "הטובה" - פוליטיקה, ובמיוחד בדמוקרטיה בגילגולה המודרני. אלא מאי, השאלה הגדולה היא מי נכלל בדמוקרטיה? בישראל של היום הדמוקרטיה על כל חוקיה ותקנותיה מוכלת על "אזרח" ולזה ישנה הגדרה ברורה. הנקודה היחידה שעליה ניתן אולי להמתקח הם אסירים, וודאי לא חולי נפש, קלושארים או אנאלפבתים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
===>"בישראל של היום ...ישנה הגדרה ברורה. הנקודה היחידה שעליה ניתן אולי להתמקח..." זו עמדה מאוד שמרנית שקשה ליישב עם מה שמצטייר כגישתך הכללית. אז מה אם "אוניברסליזם אחיד" הוא המצב המצוי1 היום בישראל (או במערב בכלל)? ואז מה אם אפילו זה היה המצב המצוי מאז יוון העתיקה? השאלה היא אם ואיך העובדה שזה המצב המצוי תומכת בטענה (שלך) שזה המצב הרצוי או מערערת על טענות נגדיות שזהו מצב שאיננו רצוי. ________ 1 וכמובן עולה מיד השאלה אם זה באמת המצב המצוי מבחינה יותר מהותית מפורמלית. האם הבטחת "קול אחד לכל אחד" בישראל מבטיחה צדק? האם אין בישראל מגזרים מקופחים או אחרים מועדפים? האם העיקרון של "קול אחד לכל אחד" יותר חשוב מהעיקרון שעל המשטר להתייחס באופן שווה לכל אחד מאזרחיו? ומה נכון לעשות כאשר העקרונות הללו מתנגשים? והאם הם אינם מתנגשים בישראל (ובמקומות אחרים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי שליבי נוטה לכיוון של אריסטוקרטיה, ולו כעמוד האש (עמדה פילוסופית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מתנצל, כי אני לא מבין: האם זה עמוד אש (עמדה פילוסופית, אידיאל) שאתה רוצה או לא רוצה ללכת אחריו (לפעול למימושו)? אני לא מצליח ליישב את הנטייה לאריסטוקרטיה עם האמירה ש- "הנקודה היחידה שעליה ניתן אולי להמתקח הם אסירים, וודאי לא חולי נפש, קלושארים או אנאלפבתים". זו אמירה אנטי-אריסטוקרטית. אפשר שהעמימות נובעת מבילבול בין עמדה (="נטיית לב") לבין הקושי להוציא אותה אל הפועל. אולי, כבעל נטייה אריסטוקרטית, אתה סבור שאריסטוקרטיה (כזו או אחרת) היא המצב הראוי והרצוי, אבל אתה חושש שבמצב הקיים זו אוטופיה שההמונים לא יאפשרו את מימושה. אבל אם כך אז הנקודה שיש להתמקח עליה היא מה ניתן לעשות כדי להתקרב ככל האפשר למימוש האידיאל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |