|
אני חושב שאתה צודק.
אל תשכח שבשנות השמונים התנגדות לאפרטהייד (המקורי) לא היתה מובנית מאליה, הסגרגציה בארה''ב עוד היתה נושא לדיון בשנות השבעים, ישראל עצמה שיתפה פעולה באופן נמרץ עם דרום אפריקה והממשל שלה, ורודזיה רק התפרקה לפני שניה. במהלך שנות השמונים (ותחילת התשעים) היה שינוי חד בדעת הקהל העולמית כלפי דרום אפריקה הגיע לשיאו בפירוק האפרטהייד.
מצד שני, בישראל, לפני האינתיפדה עוד היו לתושבי השטחים זכויות מסויימות (כולל חופש תנועה בישראל) ומספר ההתנחלויות היה מצומצם, אחרי האינתיפאדה, דחיית הסכם לונדון, והרחבת ההתנחלויות והדיבורים על ''אוטונומיה'' מצד השלטון הישראלי, אי אפשר היה להתעלם מהדמיון ההולך גובר.
|
|