בתשובה לז'אן פול, 18/03/15 14:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שותף חלקית להרגשתך שקמפיין הבקבוקים והנרות והגלידה והמושיק גלאמין והשרה-שרה-שרה היה עלוב וצהוב וסוטה מן העיקר1. מצד שני, כשראש הממשלה שלי/שלך/שלנו ביום הבחירות יוצא אל העם בקריאה ההיסטרית, הגזענית, הבזויה "בואו להצביע, הם מביאים מאות אוטובוסים של ערבים לקלפיות" - לא נותר אלא לתמוה לאיזה עוד תחתיות מבישות של (חוסר) מוסר ו(חוסר) אנושיות ידרדר אותנו, ולהרכין את הראש בכלימה. 1 לו הקמפיינים היו נערכים מעל גבי האייל, מישהו מזמן היה פוסל את הקמפיין הזה בטיעון אד-הומינם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא לא רק שרה. כל המעשים המיוחסים לה לא היו ''לא בידיעתו'' של נתניהו וראש ממשלה שהתנהלותו האישית לא תקינה, אינו ראוי לתפקידו. במקרה של ביבי, זה רק מצטרף לשלל האסונות שהוא מביא על המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, בבחירת נציגים ומנהיגים אד-הומינם זה טיעון לגיטימי ולא כשל לוגי (בהקשר של דיון ״את מי לבחור״). ברור שבעת בחירת בני אדם שאמורים ליצג את הבוחר, הבוחר עוסק גם בעניינים לגופו של אדם ולא רק בדברים לגופו של עניין. הרי האדם הוא חלק מהעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזאת לא אנלוגיה מדויקת לחלוטין. אבל על הקשת האפורה בין שחור ללבן, היא נראית לי קרובה לשחור יותר. ואני אסביר: לכאורה האדם הוא חלק מהעניין. אבל בעצם, בדיונים פוליטיים, מה שלבטח הוא גופו של עניין במאה אחוז, הוא השקפותיו ומעשיו של האדם בנושאים שמוגדרים כתפקידו: השקפות ומעשים בתחום המדיני, התחום הבטחוני, התחום הכלכלי-חברתי, התחום התחוקתי וכו'. כאשר אתה רוצה להחליף שלטון, מן הראוי שרוב הטיעונים שלך יהיו בתחומים האלה - צא וטען שמדיניות הבטחון שלו קטסטרופלית, ואילו האופציה שאתה מציע (כמתמודד) עדיפה. שהמדיניות הכלכלית שלו מדירה את החלשים ומגדילה את הפערים, בעוד מה שאתה מציע ויכול לקיים (אולי אפילו עם קבלות מעברך) עדיפים. אלה הפרמטרים ה'מקצועיים' שבהם ראוי לבחון את מי שמתמודד על ראשות הממשלה, ולא על פרס הדלאי לאמה לחיים צנועים ומלאי ענווה. דוגמה מובהקת אסוציאטיבית היא מנתח בבית חולים - האם בבואך לבחור בין שני מנתחי מוח או לב, תבחר בזה שהכי מיומן, מנוסה, מקצועי בתחומו (שהוא - להזכירנו - ביצוע ניתוחי מוח מצילי חיים על פי מיטב הידע המחקרי של הרפואה המודרנית, ולא סטלן חביב שמחייך ועושה לך רייקי), או שתבחר בזה שחייך אליך יותר כשדיבר איתך לפני הניתוח, גר בדירה צנועה עם אישה מתוקה ונעימה, שני ילדים וכלב ומגדל את ילדיו בצורה המיטבית והמכילה ביותר. וכשאתה ממקד חלק ניכר מהביקורת שלך בתסרוקת של אשתו ובכמה גלידות הוא אוכל, ולא בהישגים/הכשלונות המקצועיים שלו, מה שאתה משדר זה, שאין לך טיעונים מספיק חזקים בחומים הקריטיים הללו, ולכן נאלצת להיגרר להכפשות מהסוג הצהוב. הטרנד הזה הוא גם (חלק מ) מה שגרם לדעתי למצביעי הליכוד המתנדנדים דוקא להשפעה הפוכה של התלכדות, ומה שהעלה בי את אסוציאצית האד-הומינם שלא-לגמרי-מדויקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שקמפיין שמתייחס לאופי של מועמד למשרה ציבורית, ועל אחת כמה וכמה, קמפיין שמתייחס לייחס של אותו מועמד לכספי ציבור, הוא אד הומניזם. למעשה, נראה לי שההפך הוא הנכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אותו מועמד ניצל (באופן לא ראוי לדעתי, ועדיין) מאה אלף דולר מכספי משלם המיסים על גלידות יקרות מדי, אבל מצד שני דאג להורדת מחירי הדירות/יוקר המחייה/העמלות על הפנסיות/הפערים בעשרות אחוזים, ובכך חסך לציבור מיליארדים - נראה לי שמי שלא יבחר בו בגלל הגלידה איננו שוקל שיקולים רציונליים. אם לעומת זאת, הוא גרם בפעולותיו בממשלה לאובדן מיליארדים מכספי הציבור, זה שהוא אוכל גלידת פרווה של שטראוס בעשרה שקל לא מהווה שיקול ולו פעוט בבחירתו מחדש. מכאן נובע - יחסו לגלידות, בשני התסריטים1, הוא חסר משמעות לחלוטין לשיקולי המצביע הרציונלי. 1יש תסריט שלישי כמובן - ביצועי הכלכלה של הממשלה שלו כנראה דומים עד כדי שגיאת המדידה לאלה של המתמודד שמתיימר להחליפו, וכל מה שמבדיל ביניהם זה מי אוכל גלידות יותר יקרות. במקרה הזה, אכן הגלידות אמורות להטות את הבחירה שלנו, אבל אם זה הקמפיין שלך בתור מתמודד, לא נראה לי שתגיע רחוק בתור מי שמציע אופציה חילופית רצינית ומשמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו הגיון חל גם על מועמד שאונס את ביתו הקטינה כל ערב1? מצביע רציונלי הוא מצביע ששוקל באופן רציונלי את המטרות שלו, אבל המטרות, כמובן, לא נבחרות באופן רציונלי. יש מצביע רציונלי שבין מטרתיו נמצאת חברה צודקת, יש מצביע רציונלי שבין מטרתיו נמצא שלטון החוק, יש מצביע רציונלי שבין מטרותיו נמצא התנגדות לשחיתות ויש מצביע רציונלי שכל מטרתו היא הגדלת הרכוש שלו. כולם רציונלים - אני חושב שבמקוות בהם כתבת "רציונלי" התכוונת לכתוב "תועלתן במובן הצר של המילה". 1 לא שאני טוען שיש היא או יהיה מועמד כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 נו באמת, אתה מאשקש אותי, ואתה יודע את זה. אם זה היה המצב, אותו איש ציבור היה יושב בבית כלא כמו הנשיא לשעבר, ובמקרה פחות אבל יותר ברור מבחינה חוקית - נגרר ממשפט למשפט כמו ראש הממשלה לשעבר. יש קשת של עבירות, החל מנורמטיביות וכלה בפליליות חמורות, ואם אתה לא יכול לדון בקשת הזאת אלא רק בקצוות של השחור והלבן, אנחנו כנראה לא מדברים אותה שפה1. 2 שאז אתה כנראה מדבר בבינארית, ואני מאמין שבין אפס ואחד יש עוד הרבה מספרים רציונליים (הה-הה). לא התכוונתי תועלתן במובן הצר, התכוונתי שכשאתה שופט בעל מקצוע, ראוי קודם כל שתשפוט אותו לפי הדרישות העיקריות שנגזרות מתפקידו. לשפוט נגר על פי איזה מוזיקה הוא משמיע בנגריה זה שיפוט לא רלוונטי, לא מעניין, לא סביר, או כל סמנטיקה אחרת שתבחר. או שאולי אתה חושב שאותו אדם שמטרותיו הן 'הרמוניה ואהבה' יבחר מנתח לב לא מקצועי אבל חייכני ונדיב למשפחתו עבור בנו הנתון בסכנת חיים, ואתה עדיין תהיה מוכן (אני נותן לך את הקרדיט שרק למען קדושת הויכוח) לומר שהוא עושה בחירה רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשקש אותך, אני עושה דדוקציה מהכלל שקבעת, ואתה יודע את זה. לא כל מי שפשע הורשע. חוץ מזה, לפי ההגיון שלך לא צריך בכלל לשלוח איש ציבור שפשע לכלא במידה והעלות של הפשע שלו נמוכה מההכנסות שהוא מייצר לציבור (אני לא חושב שיש ספק שההחלפה של קצב בפרס עלתה לציבור הרבה מאד כסף). לא כל דבר נשפט רק במובן הפלילי הצר, יש עוד ממדים לא פחות חשובים שאדם רציונלי שאיננו תועלתן במובן הצר של המילה יכול להתחשב בהם. זכותך, כמובן, לחשוב ששיפוט נורמטיבי לנציג ציבור הוא "שיפוט לא רלוונטי" והשיפוט הרלוונטי היחידי הוא כמה כסף עושה אותו מועמד, אבל מי שלא מקבל את פונקציית התועלת שלך הוא לא "לא רציונלי", אלא פשוט לא תועלתן במובן הצר של המילה (וכן, זאת תועלתנות במובן הצר של המילה). אני בהחלט חושב שאדם שבוחר, למשל, לא לקבל השתלה של איבר שנלקח מאסיר בסין הוא אדם רציונלי. אנשים רציונלים מקבלים החלטות אתיות שעולות להם כסף כל יום, אתה לא חייב להסכים עם הערכים שלהם, אתה יכול להאמין שאין אף ערך ששווה לבזבז עליו כסף,אבל זה לא הופך אותם לפחות רציונלים מאחרים, אולי פחות תועלתניים. 1 וזה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אתה מתעלם מ"הדרישות הנגזרות מהגדרת תפקידו". ואתה מעוות את דבריי (או אולי לא מבין אותם) בזה שאתה טוען שאני מדבר רק על כסף. אתה יכול להכליל בהן את בטחונם ושלוותם של אזרחי ישראל - זאת לא תועלתנות כלכלית במובן הצר. אתה יכול להכליל בהן "שמירה על ערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם" - שוב, ערכים שערכם לא נמדד בכסף ועשוי אף לעלות הרבה כסף. כל זה לגמרי בתור הדרישות שנכללות במה שאמרתי ובתפקידו של אותו אדם. מה שטענתי הוא, שהדרישה לבית נקי ואישה לבבית שלא אוכלת גלידה, בסולם כלכלי ו/או ערכי ו/או חברתי ו/או מוסרי, נמצאת נמוך למדי בסולם הדרישות מתפקידך כראש ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרישה מעולם לא היתה: "לבית נקי ואישה לבבית שלא אוכלת גלידה" אלא לאיש ציבור ישר ש(בין השאר) לא מבזבז כספי ציבור על מותרות. זכותך, כמובן, לחשוב שמדובר בדרישה לא חשובה, אבל אני חושב שלהניח שמי שחולק עליך הוא "לא רציונלי" זה לא ממש רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שההגדרה 'רציונלי' דוחפת אותי לפינת השיח הבינארי החביבה עליך, אז בוא נרכך אותה - שיקול סביר למדי. אכן הדרישה לאיש ציבור שלא מבזבז על מותרות היא אחת מהדרישות במפרט הקבלה לעבודה של ראש ממשלה, אבל היא, לטעמי, נמצאת הרבה אחרי סעיפים כמו דאגה לפרנסתם ורווחתם של האזרחים, הגנה על בטחונם, סיפוק שירותי חינוך ובריאות תקינים, והקטנת פערים חברתיים. ובטח יכולתי להוסיף עוד איזה עשרים סעיפים בקלות. אז, כשאתה מקבל מישהו לעבודה, אתה רשאי להתמקד בסעיף אחד, אבל הרבה יותר *סביר* שתתעניין בשאר הסעיפים קודם. וכמו שכתבתי לירדן למטה, אפילו לא ברור שבזבוז כספי המותרות, כמה שהוא עושה כותרות צהובות ומעורר בחילה, אכן נמצא בקורלציה לשאר הביצועים של ראש מדינה באשר הוא. ואם כשאני אמור לבחור בין שני מועמדים, אתה מקצה את רוב זמנך להתמקד בנקודה הזאת, זה משדר שככל הנראה הטיעונים שלך בשאר הנקודות הם חלשים, חלשים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הדרישה היא גם לא: "לאיש ציבור שלא מבזבז על מותרות". הדרישה היא ל"לאיש ציבור ישר שלא מבזבז כספי ציבור על מותרות" אני יודע שזה קצת קשה, בכל זאת משפט עם 9 מילים הרבה יותר ארוך ממשפט עם 6 מילים, לכן, לעזרתך, הדגשתי את המילים שהשמטת בטעות. עכשיו, נסה לקרוא שוב את המשפט השלם, כולל המילים המודגשות, ולחשוב על תשובה עניינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ב״טעות״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, אתה נטפקן, כל דבר צריך ללעוס לך ולעכל כדי שתבין? מה זה פה, כיתה ב' שצריך לחזור על השאלה מילה במילה כדי שתבין על מה אני עונה? נראה לי שהדיון העקרוני לא מעניין אותך, והנוקדנות על כל פסיק משעממת אותי. מאחר שלמי שלא נטפל לזוטות הבהרתי את הנקודה שלי, אסיים בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מצטער, המילים האלה: "ישר... כספי ציבור" הן מילים מאוד חשובות שמשנות את התגובה לה הגבת לחלוטין והופכות את התגובה שלך לתגובה לא עניינית. להעיר למישהו שהתגובה שלו היא לא עניינית הוא לא הטפלות לזוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה כותב - "אכן הדרישה לאיש ציבור שלא מבזבז על מותרות היא אחת מהדרישות במפרט הקבלה לעבודה של ראש ממשלה, אבל היא, לטעמי, נמצאת הרבה אחרי סעיפים כמו דאגה לפרנסתם ורווחתם של האזרחים, הגנה על בטחונם, סיפוק שירותי חינוך ובריאות תקינים, והקטנת פערים חברתיים" - גרסה קצת (באמת שקצת) יותר קיצונית מזה עם מעט וריאציות לוקליות, היא בדיוק הדרך בה פוטין ברוסיה, מפלגת השלטון בסינגפור והמפלגה הקומוניסטית בסין מצדיקים את עצמם. כך שאני משוכנע שגם אתה תסכים שהטענה הזו לא עומדת בפני עצמה, וישם עקרונות (להם הצדקה פרקטית, לאו-דווקא אידיאולגית, של תרבות פוליטית וסביבה שלטונית נקייה) שחשובים יותר ממבחן התוצאה פר-סה. ב. כשאתה בוחר ראש ממשלה אתה לא "מקבל מישהו לעבודה". היכולת שלך (בוודאי שכאדם פרטי, אבל אפילו כחלק מציבור) לפקח על עבודתו ושיקול דעתו היא אפסית, והדבר יוצר מצב שונה קטגורית. חלק גדול מפעולותיו והחלטותיו אינן פומביות אפילו בדיעבד, והדבר נכון במיוחד בנוגע לקריטיות שבהן. מעבר לכך, לרשותו אמצעים רבים ואפקטייבים להסתיר או לערפל החלטות ופעולות מטעמים אישיים או פוליטיים. מכך יוצא שהתפקיד הוא "משרת אמון" בדרגה שלאורה מנכ"לים של חברות נראים כמחלקי עיתונים, ואין מנוס אלא מפנייה לגופו של אדם על מנת לענות על השאלה: "האם אפשר לתת בו אמון?". ג. זאת ועוד: לראש הממשלה אין תפקיד ספציפי וצר למלא בדומה לעובד מן המניין, ואפילו לא תפקיד רחב אך עם מטרות מוגדרות היטב דוגמת יו"ר שעליו "להשיא רווחים לבעלי המניות". ראש הממשלה הוא פרוקסי עבור שיקול-דעתך: הוא האדם שאתה אמור לסמוך עליו שיקדיש את הזמן שאין לך, לשקול את כל הנתונים והאילוצים אליהם אתה לא חשוף, תוך שהוא מתמרן בשדה מוקשים פוליטי אליו אתה לא מודע, כדי לקבל החלטות בזמן אמת שאליהן - במקרה הטוב - תיחשף רק בדיעבד בבחינת חוכמה שלאחר מעשה. גם לאור זאת, יש טעם בבחינה פרסונלית: האם שיקול דעתו של המועמד סביר? האם סדרי העדיפויות שלו ראויים? מעלילותיו של ביבי עולה תמונה מדאיגה ביחס לכל אחד מהסעיפים הנ"ל, ולדעתי היא מכריעה בקלות את ההישגים הספציפיים שאפשר לזקוף לזכותו ומידת ההסכמה שיש-לי-או-אין-לי עם תפיסת עולמו. ההצבעה שלי בבחירות האחרונות הייתה פרסונלית לחלוטין. אי-ההסכמות שלי עם משנתו המדינית-בטחונית המוצהרת הן טקטיות בעיקרן, ואני (בגדול) שותף לתפיסתו הכלכלית. למרות זאת, ועם כל הקושי שבדבר, הצבעתי "אמת" (וכך עשיתי אפילו בבחירות הקודמות. כן, אני חושב ששינוי פרסונלי הוא כל כך יותר דחוף וחשוב ממדיניות ספציפית כזו או אחרת, עד כדי כך שאפילו שלי יחימוביץ - איתה אני לא זוכר מתי הסכמתי באיזשהו עניין - הייתה עדיפה בעיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. או, תודה! סוף סוף טיעון חדש ולענין. כן, המילה הזאת, 'אמון', עוד לא עלתה כאן, ואני דוקא נוטה לקבל שהיא הרבה יותר חזקה מקורלציות למיניהן שאני העליתי. זה אכן טיעון חזק. אם מישהו הוא שקרן פתולוגי, הייתי חושש מאד מלתת לו לנאום מולי בטלוויזיה או להבטיח לי הבטחות, מקטנות עד גדולות.אם מישהו הוא אופורטוניסט סדרתי1 שמדלג מאגף לאגף ללא אידיאולוגיה ותפיסת עולם, יקשה עלי להאמין לו כשהוא אומר שהוא יגן על א' או יפעל עבור ערכים ב'. בקיצור, משכנע מאד. הסייג היחידי הוא, שישנם כמה סוגי אמון. האם בעל בוגד יבגוד במדינתו באותה סבירות? מסופקני. לדעת הצרפתים זה כנראה רחוק מאד מלהשפיע על ההצבעה שלהם. סייג נוסף בעצם הוא שהציניקנים יאמרו שכל הפוליטיקאים משקרים, זה חלק מתיאור המשרה שלהם. אבל הסייגים הם מסדר שני. א. אני לא מבין איך זה דומה (בקצת, או אפילו בקצת מאד) לפוטין או למפלגה הקומוניסטית בסין. בייחוד כשחלק מהערכים שאני מצפה מראש הממשלה שלי לקדם, כמו חופש הביטוי ושיוויון זכויות ועוד, הם ערכים דמוקרטיים שמקומם לא יכירם בארצות שהזכרת. ג. סדרי העדיפויות שלו אכן חשובים מאד גם לשיטתי. יותר קל לי ללמוד עליהם מהרפורמות הכלכליות שהוא מעביר (או לא), מהאזורים אליהם הוא מעביר תקציבים (או לא), מההשקעה שלו בתותחים או בכיתות לימוד, במשא ומתן או במלחמה, מאשר על פי העדפות הגלידה והויסקי שלו. אני מסכים איתך שבאשר לביבי עולה תמונה מדאיגה, אפילו מאד, ואני מעולם לא הצבעתי עבורו. אבל עם כל זה, אני חושב שהתמונה המדאיגה יכולה להצטייר משימוש בשלל צבעים, ומי שטורח לצייר אותה בעיקר בצהוב עשוי (ראה בדיקת המציאות האחרונה) למצוא את שכרו בהפסדו. 1 מישהו אמר מופז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הדומה הוא הטענה "שחיתות קטנה כאן, הסטה או רדיפה פוליטית שם... עזבות'כם משטויות, באמא שלי. לדברים החשובים באמת (ביטחון\כבוד-לאומי\כלכלה\מה-שלא-יהיה-שמביא-תמיכה) אני דואג". ג. בסדר, נניח להעדפות הגלידה והויסקי לרגע. מה עם ערימה של עדויות בלתי תלויות המגיעות מהמקורבים לו? ודברי בכירי מערכת הביטחון? מה עם מערכת היחסים האולטרא-בעייתית שלו עם אדלסון? ועם חשיפותיו של אלדד יניב (שלהצהרותיו וכוונותיו אני לא מאמין, אבל לעדותו כן)? רובו של ה-"עליהום התקשורתי", הרכילותי-לכאורה, היה למעשה ענייני מאד. טוב - נראה שאנחנו מסכימים גם על העיקרון, וגם על השורה התחתונה. אלא שאני טוען שהיא נובעת מהעיקרון, ואתה טוען שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. דברי בכירי מערכת הבטחון מאד רלוונטיים כמובן גם לשיטתי. הם קשורים ישירות לתפקודו המקצועי (==בטחוני/מדיני במקרה הזה) של ראש הממשלה. אנחנו מסכימים על העקרון, וכנראה שגם מצרים על השורה התחתונה של מערכת הבחירות האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההאשמה החמורה, המבוססת והקונקרטית ביותר המוטחת בנתניהו? רק אחת אני מבקש, החמורה ביותר. אם אפשר, לא טענה מופשטת או שמות תואר לא מנומקים המוענקים ע"י אנשים שאולי זכאים בעצמם לשמות תואר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמורה ביותר בעיני: הוא מתעדף את מערכת יחסיו האישית עם המעצמה הזרה ש.אדלסון וארנקה העמוק, מעל האינטרסים הציבוריים של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך אתה קורא האשמה מבוססת? אני לא מצפה ממך להקלטה או מסמך המתעדים את המו"מ בין נתניהו ואדלסון, וכיצד נתניהו מתקפל מעמדויו השמאליות1 כדי לזכות בתמיכתו של אדלסון. אבל אולי עדות נסיבתית? האם יש עדויות לכך שעמדותיו המדיניות האישיות של נתניהו שמאליות יותר מעמדותיו הפומביות? לפי דעתי כל הקריירה הציבורית של נתניהו עומדת בסימן מלחמת גרילה מדינית בהסכם אוסלו, ולא הבחנתי בשינוי השקפת העולם בין נתניהו המוקדם והמאוחר. יהיה מי שיטען שעמדותיו מדיניות הפומביות של נתניהו נטו שמאלה: מהתנגדות גלויה להסכם אוסלו לקבלתו, מהתנגדות גלויה להקמת מדינה פלסטינית, לנאום בר-אילן. לפי עניות דעתי עמדותיו האישיות של נתניהו ימניות יותר מעמדויו הפומביות. אולי לאדלסון יש השקפת עולם, והוא מקדם אותה גם בארה"ב וגם בישראל? אולי אדלסון תמך ביריביו של אובמה, מפני שלדעתו (ולדעת אחרים) אובמה רע לישראל? אולי אדלסון הקים את ישראל היום ככלי לביטוי וקידום העמדות הפטריוטיות של רוב אזרחי המדינה, ולא מתוך "מקורבות" מוזרה לנתניהו? 1 כן, בניתי לעצמי איש קש. לא כתבת מה לדעתך השפעתו של אדלסון, ואני מרשה לעצמי לנחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך את זה ביותר ספציפי? אולי רק האשמות שהועלו ביום ג' בין השעות 2:00 ל- 2:14? אני חושב שאתה מנסה "לזכות" את נתניהו בדרך לא הוגנת: אתה מראש מגביל את הביקורת שאתה מוכן לשמוע (רק טענה אחת, רק מסוג כזה ולא אחר וגו') ואחר כך תגיד משהו כמו "אה, זה הכל" ובזה תרצה להחשיב את כלל הביקורת כלא רצינית או לא רלוונטית. בכל אופן, אני חושב שהטענה החמורה ביותר כנגד נתניהו היא שהוא מעדיף את טובתו האישית והפוליטית על פני טובת המדינה. זה מתחיל מדברים קטנים: גניבה לכאורה של סכומים קטנים מהמדינה, כיפוף ושינוי התקנות על מנת שהמדינה תשלם את הוצאותיו האישיות, עדויות על מינוי והדחה של בעלי תפקידי מפתח בשירות הציבורי (וגם חסימת דור ההמשך בליכוד) מטעמים לא ענייניים ומטעמי יריבויות אישיות וכו' (לפעמים זה לא מצליח לו, למשל מועמדות ריבלין לנשיאות). ממשיך ב"מיני" פולחן אישיות ("הראשון שזיהה") ושקרים בוטים לציבור (עוד בזמן ה"מחאה החברתית" הוא אמר שעכשיו הוא מבין שהוא צריך לקחת את עניין הדיור על עצמו ולפעול בנושא אישית בכל הכוח, ממשלת קדימה ביצעה את ההתנתקות, אמוטט את שלטון החמאס), ובהוצאות ציבוריות מסדר גודל קטן יחסית (רכישת הסופרטנקר, ממשלה בת 30 שרים), וכלה במהלכים פוליטיים משמעותיים שמקודמים על מנת שייטיבו עם תומכים אישיים ופוליטיים (למשל הליכה לבחירות האחרונות, שוק הגז, שוק הדיור, התמיכה שלו בשרון ובהתנתקות למרות שחשב שזה מהלך הרסני). בנוסף, וחמור לפחות כמו כל אלה, סכסוך ופלגנות בין אזרחי המדינה (האזרחים הערבים הם אויב, תומכי השמאל תומכים בהשמדת ישראל) שמטרתם היא אך העלאה של כוחו הפוליטי לטווח הקצר, וזאת תוך שימוש בכוח שניתן לו כממלא תפקיד ממלכתי שאמור לדאוג גם לטובתם של האזרחים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרושם שלי שהברנז'ה מציפה אותנו כבר אולי עשרים שנה באינסוף חצאי אמיתות, שמועות, האשמות שמקורן מפוקפק וזוטות מנופחות. קשה לבחון עניינית את המשקל המצטבר של המון הכפשות שמשקלן ו/או אמינותן כמשקל נוצה. לכן לא ביקשתי להגביל, אלא למקד, כדי שאפשר יהיה להתיחס לטענה "החמורה ביותר" באופן ביקורתי. אם אתה מכיר טענה חמורה נוספת, ולא יכול להתאפק, אתה כמובן רשאי להציג אותה בתנאי שתהיה גם היא מבוססת ומעידה על "אישיותו" של נתניהו. הקוראים זוכרים ודאי את אהוד ברק והשינוי שחל בדימוי התקשורתי של "אישיותו" בשנים שחלפו אחרי שהכריז ש"ערפאת לא פרטנר". יש מי שיאמר שהברז'ה בונה והורסת פוליטיקאים. ויש מי שיאמר "גם אם 10% מההכפשות מבוססות, נתניהו לא בסדר". מה גדול יותר, משקל המוטיבציות הפוליטיות של הברנז'ה, או משקל התנהלותו האישית האמיתית של נתניהו? המון סיפורונים יוצרים מסך עשן, המיקוד בסיפור אחד חשוב (או שניים) יפזר אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כל אופן, אני חושב שהטענה החמורה ביותר כנגד נתניהו היא שהוא מעדיף את טובתו האישית והפוליטית על פני טובת המדינה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה כללית. אני רוצה טענה קונקרטית שאפשר לבדוק אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. אתה יודע ואנחנו יודעים שהשאלה שלך היא רטורית. אין שום טענה חמורה נגד נתניהו שבאמת נבדקה בצורה פורמלית. אין הכרעות פליליות (או אפילו חקירות קונקרטיות) נגד ביבי ועל כך יסכימו כולם (זו הרי עובדה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל נהנתנות אינה עברה פלילית. גם לחיצות, פזיזות, הססנות, זחיחות וכולי וכולי אינן האשמות פליליות, ובכל זאת אנחנו יודעים שנתניהו התברך בכולן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה אחת דווקא כן נבדקה בעבר הבאתי כמה ציטוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן פרשה מסריחה. לנתניהו ואישתו יש כנראה מנטליות VIP, כלומר תחושה שהם לא צריכים לחיות על חשבונם. בתקופה שנתניהו ראש ממשלה, זו אכן תחושה שתואמת את החוק, וכנראה שגם בתקופת שירותו כשגריר באו"ם זה היה פחות או יותר מעמדו. בתקופות אחרות - לא. להגנתו אני חייב לציין שאולי ללא מנה של שיגעון גדלות, אי אפשר לתת את הביצועים שהוא נוהג לתת בהופעות הפומביות שלו בזירה הבינלאומית. אבל, זו באמת פרשה יוצאת דופן ביחס לחומר השוטף שאתה מוצא אצל בן כספית, דרוקר ושאר ידידיו בתקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לא מזמן דו''ח של מבקר המדינה. לא מדובר שם על גלידת פיסטוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי עכשיו בריפרוף על הדו"ח. למה אתה מתכוון? לא מצאתי בדו"ח אצבע מאשימה לכיוונו של נתניהו. אני מקבל רושם שבית ראש הממשלה הוא אכן מלון בוטיק שמארח את משפחת ראש הממשלה, אבל מתנהל כמו מלון ממשלתי בעידן הסובייטי - המלון לא מנוהל ע"י שרה נתניהו אלא ע"י הבירוקרטיה הרשלנית של משרד ראש הממשלה, וכך זה נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרנו את עמדי, פרשת החשמלאי די דומה. מדבררי המשפחה התעקשו שלא הוזמן חשמלאי. מה שאומר שמדובר על הזמנה פיקטיבית. מישהו שם סידר טובה למישהו שהוא במקרה מקורב לנתניהו. והמחיר: על חשבוננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור החשמלאי תואם לחלוטין את הרושם שקיבלתי על התנהלות בית ראש הממשלה. בית ראש הממשלה שאמור להיות מלון בוטיק איכותי, מנוהל באופן רשלני ומגושם ע"י בירוקרטיה ממשלתית. תמצית הסיפור היא התנגשות בין הדרישה של משפחת נתניהו לקבל שירות מבעל מלאכה שהם מכירים וסומכים עליו - כפי שכל אחד מאיתנו עושה - ובין ההתנהלות הביקרוקרטית שמסבכת, מכשילה ומעלה את העלות. במקום שמשפחת נתניהו תעסיק את מי שהיא רוצה ומכירה, צריך לעשות מכרז. החברה שהחשמלאי המוכר "בכיר" בה, מציעה את ההצעה הנמוכה ביותר. אבל לא, אותו אדם פסול דווקא מפני שהועסק בעבר ע"י משפחת נתניהו. שוכרים את החברה שהציעה את ההצעה הבאה. אה, אבל החשמלאי מיודענו מועסק על ידה ככקבלן משנה והוא זה שיבצע בפועל את העבודות, והחברה שזכתה גובה רק דמי תיווך צנועים. ומדוע בכלל צריך עובד חיצוני? מפני שעובדי המדינה הנאמנים בבית ראש הממשלה עובדים רק בבוקר. מדוע במקרה של תקלה, ראש הממשלה או מישהו מהצוות לא יכול להזמין חשמלאי כפי שכל אזרח עושה? מדוע יש צורך ב"הסכם מסגרת"? מדוע יש צורך ב"ועדת שלושה" שתקבע שאי אפשר להעסיק את מי שרוצים להעסיק, ואחר כך צריך להסתדר כדי להעסיק אותו בכל זאת? אה, וכנראה שיש חשבונות פיקטיביים ו/או מנופחים? אי סדרים ברישומים? כנראה. מה ציפית שיקרה? כך מקובל. אני לא רוצה להאריך מדי, אבל קראתי בדו"ח עוד סיפור דומה. מסתבר שהייתה בבית ראש הממשלה מנקה שעשתה גם עבודות בישול... אבל במקביל הזמינו קיטרינג מבחוץ. נחש למה. אחר כך אתה שומע בתקשורת סיפורי אימים על שרה שצועקת על העובדים לרחוץ ידיים לפני שמגישים אוכל. המבקר מלין על הכפילות: גם "מבשלת" ממשלתית, וגם קבלנים חיצוניים שיעשו את העבודה כמו שצריך. בסוף העבירו חלק מפעילות בית ראש הממשלה למשרד ראש הממשלה, כך שחלק מהוצאות הכיבוד עברו לחשבון משרד ראש הממשלה, כך שהוצאות המזון של בית ראש הממשלה קטנו. הציבור קיבל מהתקשורת את הרושם שראש הממשלה הנהנתן מרסן את עצמו בלחץ הביקורת הציבורית, וזולל פחות. אם היו מעלים את שכר ראש הממשלה כך שיוכל להעסיק בעצמו את העובדים והספקים בבית ראש הממשלה כל הבעיות היו נפתרות. אני חושב שהמקרה הזה שונה לחלוטין מהמקרה של עמדי. אגב, החשמלאי לא "מקורב"; אתה התבלבלת עם אדלסון. אדלסון "מקורב" (גם זה לא נכון כנראה), והחשמלאי הוא סתם חשמלאי שמשפחת נתניהו סומכת עליו. וקצת פרופורציה: אם אתה מגגל את המילים נתניהו וחשמלאי, תקבל המון כותרות. נסה בבקשה לגגל את המילים פרס ו-14. אני קיבלתי רק כותרת אחת בהארץ. אותו דו"ח מבקר המדינה קבע בלשון עדינה: "בבית הנשיא הועסקו 14 עובדים במשרות אמון; לא נמצאו אסמכתאות המלמדות כי בטרם נקבע מספר זה נעשתה בחינת צרכים. ארבע עובדות הועסקו במשרות אמון אף שמשרותיהן אינן נכללות בסוגי המשרות המוגדרים על פי התקנות משרות אמון." לא חשמלאי אחד שאולי אפילו עשה באמת קצת עבודות חשמלאות - 14 מקורבים ומקורבות אמיתיים שסייעו לשמעון פרס להפיק מקסימום כבוד והדר ממשרה שאין לה שום תפוקה אמיתית לטובת הציבור. וכן, גם בבית הנשיא היו אי סדרים, ואי רישומים, וגידול עצום בהוצאות. אבל לתקשורת אין עניין פוליטי להשחיר את שמעון פרס, ואם התקשורת לא מתעניינת, גם היועץ המשפטי לממשלה לא מורה על בדיקה, ואין פרשה. לכן לנתניהו יש פרשת הבקבוקים, ופרשת הרהיטים, ופרשת החשמלאי, אבל לשמעון פרס אין פרשת ה-14. את זה צריך לזכור כשמנסים לשקול מה תורם יותר לדימויו הנהנתני של נתניהו: נתניהו, או הברנז'ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור החשמלאי עוסק בכלל בבית הפרטי של נתניהו בקיסריה. הוא היה יכול להזמין את החשמלאי שהוא ''סומך עליו'' (קריץ קרוץ) על חשבונו הפרטי ולאף אחד לא היתה בעיה עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מילים מאדם שבכלל לא מכיר את פרטי המקרה עליו הוא מדבר. יש לך את זה ביותר לירות את החץ ואז לסמן את המטרה סביבו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החץ מכוון למטרה, והמטרה מחפשת את החץ. כמו תמיד. 1. העובדות מדו"ח מבקר המדינה. עד כדי טעות כמובן. 2. הפרשנות שהחשמלאי לא מקורב, אלא בעל מלאכה שרגילים להשתמש בשרותיו, מבוססת על כך ששני ה"אישים" לא בדיוק באותה ליגה, ואין הרבה דברים שחשמלאי יכול לתת לראש ממשלה. ויסלחו לי החשמלאים. 3. האשמת הבירוקרטיה הממשלתית בכל הצרות, זו אכן השקפת העולם שלי, אבל באמת כדאי לעיין בהדו"ח. חבל רק שדו"ח המבקר עוסק בפורמליסטיקה, ולא במידת היעילות שהמשרד פועל להשגת מטרותיו. בעניין המזון למשל, מעניין אותי איזה חלק נזרק, איזה חלק נגנב, ואיזה חלק שימש לאירוח אנשים שאין באמת עניין ציבורי לארח אותם. בעניין החשמלאי, אני תוהה מה גודל צוות התחזוקה של בית ראש הממשלה, ואם לא כדאי להפריט את התחזוקה של הבית, במיוחד כאשר עובדי המדינה לא זמינים בשעות גמישות. בעצם הייתי מפריט את כל הפעלת בית ראש הממשלה. יש בישראל מלונות טובים, ויש אנשי מקצוע שיודעים איך מפעילים מלון ברמה גבוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מיאש. אתה ממשיך לטשטש עם המון מילים ותוך כדי התעלמות מעובדה שצוינה כבר מספר פעמים בפתיל זה. החשמלאי נשכר לבצע עבודות חשמל בבית משפחת נתניהו >>>***בקיסריה***<<<. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די. הבחירות נגמרו. לא הגיע הזמן גם להפסיק עם השטויות האלה? ממילא הקו הזה בקמפיין שכנע רק את המשוכנעים, ולא הזיז יותר מדי לאילו שתומכים ב*מדיניות* של ביבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר שביקשנו ממך רשות. זה שההתנהלות של ביבי לא מזיזה לאילו שתומכים במדיניות של ביבי זו תעודת עניות לאילו שתומכים במדיניות של ביבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתך בלבד, כי היית כנראה מעדיף שההתנהלות תשנה את דעתם. בפועל, באופן מפוכח למדי, אנשים למדו לעשות את ההפרדה הזו. מניח שכולם היו רוצים לראות ראש ממשלה, נשיא ושרי ממשלה לא מושחתים, או לפחות יותר אתיים, אבל למדו להכיר שזו המציאות, וגם אם בוז'י היה נבחר, היה מוצא מה ''לעשות לביתו'', ולכן כדאי להתמקד בעיקר. באופן כללי, נראה לי מאוד לא סביר כמותית להניח שבזבזו של מיליונים בודדים מכספי ציבור בכלל מתקרב להיות שווה ערך להחלטה על מיליארדים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלמתי מפני חשבתי שאתה מתבדח. הכלל הוא שהוצאות המעון הפרטי של ראש הממשלה מחוץ לירושלים ממומנות מאוצר המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סליחה, מי זה שכתב פה על זה שמעון ראש הממשלה צריך להיות כמו מלון בוטיק וצריך להיות שם צוות אחזקה וכרך בזה את סיפור החשמלאי? אני לא יודע אם זו תמימות או רשעות מצידך, אבל הגון זה בטוח לא. 2. "מימון הוצאות המעונות נעשה בכפוף להוראות שנקבעו בנוהל פנימי של המשרד (להלן - הנוהל או נוהל משרד רה"ם). לפי נוהל זה מממנת המדינה במעון הפרטי הוצאות הנדרשות בעיקר לשימוש במעון לצורכי מילוי תפקידו של ראש הממשלה וכדי לשמור על הקיים." http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/roham-... 3. באמת היה צריך פשוט להגדיר סכום "השתתפות בהוצאות מעון" ולשלם אותו במשכורת וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמלאי מתחזק את הקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כתבת ''הכלל הוא שהוצאות המעון הפרטי של ראש הממשלה מחוץ לירושלים ממומנות מאוצר המדינה.'' זה לא נכון. שוב ניסית להטעות וליצור רושם שיש שקילות בין הבית הפרטי למעון הרשמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשמלאי הוא ''במקרה'' גם חבר מרכז הליכוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, מי זה שכתב "הפרשנות שהחשמלאי לא מקורב, אלא בעל מלאכה שרגילים להשתמש בשרותיו, מבוססת על כך ששני ה"אישים" לא בדיוק באותה ליגה, ואין הרבה דברים שחשמלאי יכול לתת לראש ממשלה. ויסלחו לי החשמלאים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל חברי מרכז הליכוד "מקורבים" לראש הממשלה? הם ישמחו לשמוע על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה דברים שחבר מרכז ליכוד יכול לתת לראש הממשלה, ויש הרבה דברים שראש ממשלה ושרים נותנים לחברי המרכז בתמורה. חבר מרכז הוא הרבה יותר מקורב לראש הממשלה מ''סתם חשמלאי'' כמו שניסית להציג את זה (וכעת אני די משוכנע שמדובר ברשעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תמצית הסיפור היא התנגשות בין הדרישה של משפחת נתניהו לקבל שירות מבעל מלאכה שהם מכירים וסומכים עליו - כפי שכל אחד מאיתנו עושה - ובין ההתנהלות הביקרוקרטית שמסבכת, מכשילה ומעלה את העלות'' לא שזה באמת תמצית הסיפור (זה לא) אבל זה גם לא נכון. מי שמשלם לבעל המלאכה הוא מי שבוחר אותו, כשאתה מקבל רכב מהעבודה, העבודה בוחרת את המוסך, כשאתה שוכר דירה, בעל הבית זכאי לבחור את החשמלאי והשרברב. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אם נתניהו רוצה לבחור את בעל המלאכה, שיעשה את זה מכספו, אתה משלם לו משכורת די גבוהה בשביל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור החשמלאי הוא לא סיפור על בירוקרטיה מרושעת. באופן בסיסי זה סיפור על שחיתות קטנה: באורח פלא, בווילה המפוארת של משפחת נתניהו מתגלים ליקויי חשמל מדי שבוע בשבוע (באיזו תדירות אתה נזקק לחשמלאי לתיקוני חרום בביתך?). למרות העובדה שהבית הזה מאויש גם בימות השבוע, יש שם מאבטחים וגם גנן, מנקה וכו', הליקויים האלה מתגלים תמיד דווקא בסופי השבוע והם תמיד דחופים דיים כדי לחייב את הזעקתו של החשמלאי בעצם יום השבת ואפילו ביום כפור. אין לכך, כמובן, כל קשר לעובדה שחשמלאי שמגיע בשבתות וביום כפור יכול לקבל תעריף של 200% ואף 300%. החשמלאי הוא אדם שהם סומכים עליו, גם לכך אין כל קשר לעובדה שהוא פעיל במפלגתו של ראש הממשלה ואולי הוא וקבוצת פעילים מהסניף המקומי מצביעים בעד הצעותיו של נתניהו במרכז ונגד דני דנון, נגיד. ככה יצא, אקראית, מבין כל החשמלאים בארץ קרה שזה שהם סומכים עליו הוא דווקא חבר מרכז הליכוד. הרי נתניהו ידוע בכך שהוא סומך רק על הליכודניקים, עד כדי כך שבמחיצתם הוא מוכן להוריד את השכפ"ץ - אז מה הפלא שהחשמלאי שלו הוא דווקא ליכודניק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: 1. ראש הממשלה עובד בירושלים, וגר במעון הרישמי בירושלים. אולי שהזוג הגיע לקיסריה רק לפעמים ובעיקר בסופי שבוע ובחגים. אולי הבית בקיסריה שימש להם מעון נופש בזמן שאין פעילות במשרד. אבל אני באמת לא יודע. 2. קראתי בויקיפדיה שמרכז הליכוד מונה 3,700 חברים. אם החשמלאי היה חבר מרכז בעל השפעה רחבה, או היה מתברר שנתניהו מנהל מפעל פרוטקציות להרבה חברי מרכז, אז אתה צודק. משקלו של חבר מרכז מהשורה קטן מדי, ומעמדו של נתניהו בליכוד חזק מדי. אני חושב שהחשד שמדובר כאן בחשבון קר של רווח פוליטי, הוא חשד קטנוני. יותר סביר בעיני שמדובר ביחסי אמון, הכנסת אדם חדש כרוכה בסיכונים, ואולי ידידות פטרונית לאדם בסטטוס נמוך מזה של נתניהו שעובד אצלו כבר פרק זמן. באופן אירוני יתכן שאתה צודק במשפט האחרון שלך. כן, חלק מהאמון מבוסס אולי על נאמנות פוליטית. אדם בעל דעות פוליטיות לעומתיות מהווה גורם סיכון שיכול לשתף פעולה עם תקשורת עויינת או יריבים פוליטיים (אותו דבר בעצם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי לעיל שהמעון בקיסריה לא עומד ריק. גם כשבני הזוג לא נמצאים שם יש שם מאבטחים. יש שם לפחות מנקה וגנן שמגיעים בקביעות. אבל לא ענית לי: באיזו תדירות אתה נזקק לחשמלאי לתיקוני חרום בביתך, שהם כל כך דחופים שאתה מזעיק אותו גם בשבת בידיעה שהוא יגבה ממך כפליים? קרה לך פעם שנזקקת לכך שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע? אילו זה היה קורה לך, האם היית ממשיך להעסיק את החשמלאי הזה (ולהתעקש דווקא עליו, גם תוך כדי עקיפת נהלים) או אולי היית מחפש מישהו שבאמת מצליח לתקן? אתה מאמין ברצינות שבמשך שבועות רבים הווילה של משפחת נתניהו סבלה מתקלות חרום כאלה מדי שבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מענה לשאלתך. אין לי מושג מה קורה במעון ראש הממשלה. המבקר כותב במקום אחר: "הוצאות הניקיון של המעון הפרטי בשנים 2010, 2011 ו-2012 היו כ-8,200 ₪ בחודש בממוצע תלת-שנתי. זאת על אף שמר נתניהו ומשפחתו שוהים מרבית ימות השנה במעון הרשמי". לא ברור לי כיצד. אולי אתה זוכר תביעה שהגישה עוזרת הבית ליליאן פרץ, שניקתה את הבית בקיסריה, נגד שרה נתניהו? העוזרת טענה שקיבלה רק 2000 שקל בחודש, ושרה נתניהו טענה שהעוזרת שהעבודה הייתה חלקית מאוד מפני שבני הזוג נתניהו נהגו להגיע לבית רק לעיתים רחוקות. איך צמחה עלות עבודות הניקיון ל-8,200 ש"ח תחת הניהול של משרד ראש הממשלה? אולי התחילו לארח קבוצות גדולות באותם סופי שבוע, ויתכן שהיה צורך להתקין ולפרק תאורה וסאונד... ואחר כך היה צריך לנקות. מצד שני מדובר באנשים מבוגרים שבאים לנוח בשקט. אין לי מושג כפי שכבר כתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דווקא ההליכה לבחירות האחרונות הועילה והשיגה את המטרה הציבורית שנתניהו יחס לה מלכתחילה - משילות. אין ספק שהמשילות קלה יותר כשמפלגת השלטון גדולה יותר, ולשותפות שלה יש הרבה פחות כוח ללחוץ עליה, כל אחת בנפרד. כשיש שלושה שותפות קואלציוניות שלהן כמעט אותו מספר מנדטים כמפלגת השלטון, קשה למנהיג מפלגת השלטון להחזיק כוח ממשי בידיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה משילות? מי לחץ עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנט לחץ עליו, ליברמן לחץ עליו ולפיד לחץ עליו. לביבי היו בין 18 ל-20 מנדטים. לליברמן היו בין 11 ל-13 מנדטים. ללפיד היו 19 מנדטים ולבנט 12. יש כאן ארבעה שותפים שההפרש בין הזוטרים למנהיג מזערי עד בלתי קיים. למשל - בסוף הקדנציה ללפיד היה יותר מושבים בכנסת מאשר לביבי. לליברמן ובנט היו פחות מושבים משניהם, אבל בהפרש לא גדול. כוח שחייבים להתחשב בו, בעיקר כשהכוח הבסיסי של ביבי לא כזה גדול. אם כל אחד יכול לשבור את הכלים ולפרק את הקואליציה ברגע שמתחשק לו, אין משילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בפועל אף אחד מהם לא לחץ עליו. מע"מ אפס של לפיד שעולה פסיק ממה שהמפלגות החרדיות יבקשו ויקבלו תוך 5 דקות? חוק הלאום שאין לו שום משמעות פרקטית (והמתנגדים כזכור היו בעיקר מפלגת קדימה שממש לא היתה באותו סדר גודל של שאר השותפים). יש איזה צעד "משילותי" שהוא לא הצליח לבצע? גם בקואליציה המסתמנת כחלון והחרדים יוכלו ללחוץ עליו באותה אפקטיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי יוי יוי. הדמוקרטיה הזאת והצורך להגיע להסכמה או הכרעה של רוב עם נציגים של הציבור, ממש מפריעים לקיסר למשול ולמלוך. ממש לא בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף ומעלה באחד. אם משהו לחץ עליו, זה הפחד מזה שיושגו הישגים כלשהם שיזקפו לזכותם של שרים אחרים ולא לזכותו של ביבי ומפלגתו. יש כבר הטוענים שככה בדיוק הוא יקבור גם את כחלון - הוא ילפד אותו באוצר ויעצור כל פעולה משמעותית שתביא להישגים משמעותיים, בכדי למנוע ממנו להיות מתמודד אטרקטיבי לראשות הממשלה בבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהקש ששבר את גב הגמל היה נושא תקציב הביטחון, והחשד שמתכננים הפיכת חצר. זאב אלקין מעיד ב-5/12/14: "יריב לוין אמר כל הזמן שסבל בכל רגע, כי מה שקרה בממשלה הנוכחית לא קרה מעולם. כשסיים את התפקיד, אמר שמדובר בקואליציה שהיא גן ילדים אחד גדול, ושאינו יודע איך יפתח כעת את הבוקר בלי שמישהו יאיים במשבר, כי הוא הרי היה עסוק כל היום בניטרול איומים. שיטת העבודה הייתה של כיפופי ידיים, סחטנות ואיומים. כמה אדם יכול להיסחט? בסוף נמאס לו". ... אלקין לא מאמין להכחשות הנמרצות שהשמיעו אנשי יש עתיד בדבר פוטש שנרקם נגד נתניהו. "הם יכולים להכחיש עד מחר. קח למשל את ליצמן מ'יהדות התורה'. הוא לא נמצא בכנסת מהיום והוא גם לא שקרן. הוא סיפר בקולו שקיבל פניות מכיוון לפיד וגם בשם הרצוג להצטרף לקואליציה חלופית". "לפיד שבר סיכום שהיה לו עם ראש הממשלה לגבי תקציב הביטחון. נתניהו ויתר ללפיד בכל הנושאים שהיו חשובים לו. הוא ויתר בנושא הגדלת הגירעון, אף שחשב שהוא גדול מדי, ובדיעבד התברר שצדק. הוא הסכים לתוכנית מע"מ אפס, אף שחשב שמדובר בתוכנית שערורייתית. ... "הוא ויתר על העלאת המסים. בתמורה, ביקש ראש הממשלה דבר אחד: להעביר את תוספת התקציב לביטחון. מדובר בתקציב קטן בהרבה ממה שביקשו, אבל בסוף התפשרו על שישה מיליארד שקלים. מה עשה לפיד? הוא אמנם נתן את כל התוספת הזאת, אבל ביד השנייה לקח את כל התקציבים שהאוצר הקציב לביטחון מעבר לתקציב השוטף ושאושרו בהחלטות הממשלה, כמו המעבר לנגב ועוד. ביד אחת נתן, וביד השנייה לקח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלקין כמובן מדבר מהפוזיציה. אין שום סיבה להאמין לו יותר מאשר ליש עתיד. וזה שלפיד לא התקפל בפני הגידול האוטומטי והפאבלובי של תקציב הביטחון רק מעלה את ערכו בעיני. הפוטש נשמע אגב כמו קשקוש פרנואידי מוחלט. אפילו לו היו גישושים באפלה, ממשלות עמדו כבר בפני תרגילים פוליטיים מחוכלכים מזה, קוראים לזה דמוקרטיה והמילה פוטש עצמה היא לא ראויה ואמורה רק לעורר קונוטציות שליליות אצל השומעים. ביבי הרי אשף בטקטיקות דמגוגיות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתיפקוד כוחות היבשה של צה"ל בצוק איתן מאפשר קיצוץ תקציב הבטחון? מה יהיה מול חיזבאללה ו/או מול הרשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה קיצוץ אתה מדבר? מדובר על *תוספת* של שישה מיליארד שקל לתקציב המקורי, שגם כך היה גבוה. מה הבעייה שלך עם תפקוד כוחות היבשה? ולמה אתה חושב שהיא כספית, כשאותו תפקוד בעייתי לשיטתך הוא תוצאה של שנים על שנים של תקציב בטחון מנופח, שאתה יכול להיות בטוח שעיקרו לא מופנה לכוחות היבשה הלוחמים. בנוסף, כבר אמרתי פה שמי שמגדיר את התקציב הרב שנתי של צה"ל ולא מניח מראש מבצע בסדר גודל של צוק איתן פעם בשנתיים, הוא או טיפש או שקרן. או ישן בשש השנים האחרונות ואין לו מושג מה קורה פה. אם התקציב הזה לא כולל בתכנון מראש מבצע קטן שקורה פה כל קיץ שני, איך הוא מתכונן להתמודד עם אירועים קצת יותר מז'וריים, כמו תקיפה באירן למשל? מנהל ששוגה פעם בשנתיים בכמה מיליארדים בהערכת התקציב שלו שנה קדימה, ראוי שימסור את המפתחות למישהו מוכשר יותר, ולא יגלגל באופן אוטומטי את הכשלונות שלו על כיסו של הציבור, שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכסף שמוצע למטרות אסטרטגיות, נגרע מתקציב ההצטיידות והאימונים של כוחות היבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליקויים בתיפקוד של כחות היבשה של צה״ל בצוק איתן לא נבעו ממחסור בתקציבי ביטחון אלא מהמדיניות ההססנית של ראש הממשלה שלנו. ראש הממשלה ההוא שיש לו פה גדול גדול אבל ביצים קטנות קטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה אני שוב מזכיר את הלחצים המנוגדים שהפעילו על ראש הממשלה ההססן שלנו, השותפים הקואליציוניים שלו, שלכל אחד מהם הייתה מפלגה גדולה כמעט כשל ראש הממשלה, ויותר מדי כוח ללחוץ עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה של צה"ל אינה חוסר, היא בזבוז. בצוק איתן הטיל צה"ל 7,250 פצצות מהאוויר (לעומת 3,200 גיחות בכל מלחמת לבנון השניה). איך אמר אותו סמג"ד? "תפסיקו לירות כמו מטומטמים". כשיש פטיש גדול זה גורם לך לרצות להשתמש בפטיש הגדול, במקום בראש. לצה"ל חסר כסף? אז שינסה להסביר למה בדיוק הוא צריך עוד עסקה של מטוסי F-35 שנחתמה זה עתה בעלות הצנועה של 2.8 מיליארדי דולרים. בכל אופן, אני שמח לשמוע שאתה מכל האנשים תומך באי-קיצוץ ואף בתוספת תקציב. הרי אתה גם בטח לא חושב שתפקוד מערכת הבריאות או החנוך בארץ הוא אופטימלי, רחוק מזה - אז כשם שהפתרון לקשיי הצבא הוא תוספת תקציב, אולי גם זה המצב בתחומים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה אומר ש"בצוק איתן הטיל צה"ל 7,250 פצצות מהאוויר (לעומת 3,200 גיחות בכל מלחמת לבנון השניה)" אתה (כנראה) משווה עגבניות למלפפונים. חסר הנתון של כמה פצצות מטיל מטוס בכל גיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע צוק איתן ארך חמישים ימים. מלחמת לבנון השנייה ארכה 34 ימים. כמוכן במלחמת לבנון השנייה הארטילריה עבדה שעות רבות יותר, למיטב זכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע. פנה לוואלה ותגיד להם, לי אין נתונים מעבר למה שהם מספקים. בכל אופן, אני סבור שממוצע הפצצות לגיחה הוא קטן מאחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקר המדינה: מערך המילואים אינו כשיר דיו למלחמה הבאה. מתוך המאמר: "הדו"ח מגלה כי מאז שנת 2010 תרגילי החטיבות במילואים נפגעו בשל קיצוץ בתקציב, גם תרגילי הגדודים קוצרו ורודדו. הדו"ח מגלה כי בשנת 2013 נפגעה תוכנית האימונים בכל הרמות, ובחודש יוני 2014, חודש בלבד לפני צוק איתן, נעצרו למעשה לחלוטין אימוני המילואים. מפקדי אוגדות וחטיבות מילואים רבים סיימו תפקיד מבלי שעשו אפילו תרגיל אחד." קישור לדו"ח. תוספת תקציב לא מזיקה אף פעם למי שמקבל את הכסף. העניין הוא שלפי דעתי שינוי פרדיגמה בדרך בה מסופקים שירותי הבריאות והחינוך, היא הדרך היעילה לשפר אותם. השירותים האזרחיים כמו בריאות וחינוך יכולים להנתן ברובם ע"י ספקים פרטיים, והממשלה יכולה להסתפק בפעילות שאינה דורשת מצויינות, כמו סיבסוד, פיקוח מחירים והנגשת מידע לאזרחים. האזרחים יהפכו להיות לקוחות שבוחרים לעצמם את נותני השירות. באופן כזה השירות יתאים את עצמו לצרכים האמיתיים של הציבור, והתחרות תעודד מצויינות. אם יש צורך בהשקעה כספית נוספת, הצורך יתבטא בהשקעה הפרטית של כל אחד מאיתנו כלקוחות. הסיבסוד הממשלתי יכול להיות פרופורציה מסויימת של ההוצאה הפרטית הכוללת. אני לא יכול להציע אלטרנטיבה דומה בתחום הביטחון. הצבא הוא אמנם בירוקרטיה גדולה ואטומה, אבל אין חלופה פרטית לצבא ה"ממשלתי". לכן בפועל אנחנו צריכים להחליט האם נשקיע ברכש ואימונים, כך שתהיה לצבא אופציה יבשתית מול חיזבאללה, או שנשב תחת מטר רקטות במשך חודשים ארוכים של תיקו ומלחמת תעמולה. מדובר כמובן לא רק באי נוחות, אלא בשחיקה אסטרטגית במעמדה של ישראל. במקרה של תקציב הבטחון אין לנו ברירה. גם אם אנחנו מפקפקים בסידרי העדיפויות וביעילות של מערכת הביטחון, זה מה שיש. אני רוצה רק להעיר שבצבא אין ועדי עובדים, ולכן הצבא ניתן לניהול יותר מאשר משרד ממשלתי רגיל. הצבא עורך שינויים אירגוניים ומפטר אנשי קבע מעת לעת. ובנוסף, אם הצבא מפשל, הוא מקבל על הראש. זה מצב בלתי אפשרי במשרדים אחרים. האוייב שמעמיד את הצבא במצבי מבחן אמיתיים, מאלץ את הצבא להשתפר (בדרכו הרשלנית והמגושמת, אבל עדיין...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם יש הרבה מדינות אם הרבה מבנים שונים. יש מדינות עם מערכות חינוך מופרטות, יש מדינות עם מערכות בריאות מופרטות. רובם, למיטב ידיעתי, מוכיחים את עצמם כפחות יעילים ממערכת החינוך והבריאות הישראלית (או, ממערכות חינוך ובריאות ממשלתיות במדינות מפותחות אחרות). אפשר ללמוד גם מטעויות של אחרים. לצבא, לפחות לזה הישראלי, יש ועד עובדים. אמנם לא רשמי, אבל ועד העובדים החזק ביותר במדינת ישראל (בכמה סדרי גודל מועדי עובדים אחרים) שנותן לעובדים שלו תנאי עבודה פנסיה שלא קיימים בעולם. כשהצבא מפשל, וצה''ל מפשל באופן די עקבי, הוא לא מקבל על הראש, להפך, הוא מקבל עוד תקציבים ומפקדיו מקבלים קידומים והעלאות. שום אוייב לא מאלץ את הצבא להשתפר, והוא באמת לא משתפר. כשהמציאות לא מתיישבת עם התיאוריה, יש מקום לשקול את התיאוריה מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחדד את דבריך: ועד עובדים נבחן בהטבות ובתנאים שהוא משיג לעובדיו. בהתייחס לתוצאות, פנסיה מוקדמת כוללת לכולם, כולל בתפקידים עורפיים בגיל צעיר להפליא, תוספות תקציביות מופלגות בקשר הפוך לתוצאות בשטח, יש להוריד את טענת "אין להם ועד עובדים" מהשולחן. ועד עובדים שהיה משיג תנאים דומים באזרחות, היה נחשב לועד חזק מאד ואף חזירי. לצה"ל יש, כפי שאמרת, ועד עובדים החזק ביותר במדינה, בכמה סדרי גודל יחסית לוועדי עובדים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי לתומי ששר הבטחון זה תפקיד רשמי למהדרין. (מסכים לדבריך כמובן, למען הסר ספק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל קונה מערכות יקרות עד אימה, שמאלצות אותו להתחייב לעשרות שנים על רכש ותחזוקה שוטפים, ושהתועלת שלהן במתארים הנפוצים בעשורים האחרונים קטנה למדי. כתוצאה מכך, חלק גדול מהתקציב שלו משועבד לרכש ותחזוקה כאלה; חלק אחר משועבד להוצאות כוח אדם ולפנסיות. התקציב היחיד שתמיד יש בו גמישות הוא תקציב האימונים, ואותו צה"ל תמיד מקצץ ברגע הראשון שהוא צריך לחתוך במשהו. בדיוק כמו השיטה הישנה של שלמה להט המנוח, שאיים תמיד לסגור איזה מעון לקשישים עריריים או משהו מעין זה ברגע שהיה צורך לקצץ בתקציב העיריה; השנה הם ניסו ללכת הלאה עם הטריק הזה ולהודיע על השבתת טייסות מבצעיות. מה שאתה מציע הוא לצ'פר אותו על הניהול הכושל הנ"ל בתוספת תקציב שתאפשר לו גם לקנות את המערכות היקרות וגם לאמן. הוא יעשה את זה, ואז יקנה מערכות נוספות ונחזור לנקודת ההתחלה. הדבר דומה קצת לחברת החשמל, שעל כל כשל ניהולי שגורם לה לשקוע עוד קצת בבור החוב האדיר שלה היא מקבלת פיצוי על ידי העלאת התעריפים. גם לה אין חלופה פרטית (גם אם היא תופרט זו לא תהיה באמת "חלופה פרטית"). אגב, אם הייתי לוקח את כל הכותרות שהתפרסמו בשנה-חמש-עשר האחרונות על כך שצה"ל מפטר אנשי קבע ומסכם אותן, כנראה הייתי מגיע למסקנה שבצה"ל יש היום 50,000- אנשי קבע. הייתי ממליץ לך לקחת את ההודעות האלה של צה"ל בערבון מוגבל מאד - כשהם מפטרים אתה אף פעם לא יודע כמה מה-"פיטורים" האלה הם של מ"פים בני 23 שרק קיבלו את הסרן והתכוונו ממילא לפרוש בשיא ולנסוע לדרום אמריקה, וכשהם מקבלים חדשים אתה אף פעם לא יודע - נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכש מערכות יקרות כרוך במעורבות הדרג המדיני, ולמרות האווירה הטוקבקיסטית שמסביב, זו לא מדיניות פרטית של הצבא. לך יש סדרי עדיפויות אחרים, יתכן שאתה צודק, אבל משקיף מהצד שאינו מומחה צבאי יתן קרדיט מסויימת גם לסדרי העדיפויות המשותפים לממשלה ולצבא. הצבא צריך לפטר ולשכור אנשי קבע לפי הצורך, ואם תהיה התעצמות, בנגמשי מרכבה למשל, יהיה צורך לשכור אנשי קבע שיוכלו להפעיל ולתחזק אותם. הקטנת מספר אנשי הקבע אינה מטרה בפני עצמה. המטרה היא להגדיל יעילות הצבא בתקציב נתון. הזכרתי שמפטרים אלפי אנשי קבע וסוגרים יחידות, לא כהישג בפני עצמו, אלא עדות לכך שהצבא ניתן לניהול יותר ממשרד ממשלתי רגיל. יתכן שבמקביל שוכרים אנשי קבע אחרים, וזה בסדר גמור לפי דעתי. אבל כל זה באמת לא חשוב. הצבא לא מאיים בהקטנת כשירות כוחות היבשה, הוא באמת מקטין את הכשירות, ועושה זאת במשך שנים. הטיעונים שלך לא שייכים לעניין: בין אם הצבא מתנהל בדרך תקינה או לא, בין אם סדרי העדיפויות שלו נכונים או לא, צה"ל הוא הצבא היחיד שיגן עלינו בעת מלחמה. לכן אנחנו לא מנהלים משחק של שכר ועונש עם הצבא. כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, וגם לכשירות כוחות היבשה, הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא. כאשר הצבא דורש תוספת תקציב כדי "לסגור פערים" בתחום היבשה, הממשלה צריכה להחליט האם הפערים יסגרו, או לא יסגרו. מה חשוב יותר, לשחד את האזרחים לקראת הבחירות ולדפוק את בטחונם, או להשקיע בבטחון; לשחד את האזרחים לקראת הבחירות ולהגדיל גרעון, או לשמור על אחריות יחסית, ולהגן על חסכונות הציבור. זו הייתה המחלוקת בין לפיד ונתניהו שהובילה לפירוק הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, וגם לכשירות כוחות היבשה, הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא." בוא נדייק, הגרסה שלי: "כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, גם לכשירות כוחות היבשה, גם לבזבוז על כוח אדם מיותר, גם להוצאות על ציוד לא נדרש והחלפה של ציוד שלא מתוחזק כראוי, וגם להוצאות שאינן קשורות לביטחון כמו גלי צה"ל, אז הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא לא יכול לדרוש תוספת תקציב "לסגירת פערים" שהוא מגלה אותם לפתע פתאום (אחרי שמאז 2006 חוזרים ומסבירים לנו איך הם למדו את הלקח ושינו ועשו, ומאז היו לפחות עוד שני מבצעים גדולים שאחרי כל אחד מהם סגרו עוד פערים) ובמקביל לחתום על חוזה עם ארה"ב לאספקת מטוסים ב-2.8 מיליארד דולר. אם אין כסף לכשירות שוטפת, אז לא יכול להיות שיש כסף להתעצמות. משל למה הדבר דומה? למנכ"ל של חברה שיחליט שאין לו כסף לתפעל את החנויות שמוכרות את המוצרים שלו וגם לבנות את המפעל שייצר את המוצרים שהוא מתכוון למכור ב-2025, אז הוא מחליט לסגור את החנויות ולהפסיק למכור... מנכ"ל אולי יכול לקבל אשראי מהבנק להחזיק חברה בלי הכנסות במשך עשר שנים. צה"ל לא יכול להפסיק לשווק את התוצרת שלו אפילו יום אחד. אבל למה אני מדבר הרבה? כל עוד הצבא ממשיך לתפעל תחנת רדיו שמשדרת דיווחי תנועה, פרסומות של מכללות וביניהם קצת מוסיקה הוא לא יכול לבוא בשום טענה על חסר תקציבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה שאני מסכים עם הכיוון של דבריך, הטיעון (שעולה כאן לא בראשונה) של גלי צה''ל הוא קטנוני ופופוליסטי. אני אתפלא אם תקציב גלי צה''ל מהווה יותר מפרומיל מתקציב הצבא, ההערכה שלי היא אולי עשירית מזה, ובתור שכזה הוא מהווה טיעון מאד מאד חלש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה שזה פרומיל? זה עדיין מיליוני שקלים מבוזבזים. שקודם יפסיקו לפזר כל מיני "פרומילים" על חשבוני ואז נדבר. צדקת בהערכתך: תקציב גל"צ לפי האינטרנט הוא 40 מיליון שקל, מתוכם כחצי מגיע מתקציב הביטחון והשאר מפרסומות. תקציב הביטחון הוא בערך 60 מיליארד ש"ח, כך שיוצא בערך שליש פרומיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא ניסה לעשות את זה כמה פעמים. הוא נתקל בהתנגדות חזקה. לכן גלי צה''ל היא חלק ממשימתו של הצבא כפי שהוגדרה על ידי הדרג המדיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שזה משנה. צריך לטפל בדברים העיקריים ולא להתמקד בזוטות. או שאתה חושב גם שיאיר לפיד היה שר אוצר נהדר כי הוא חסך 40 מיליון בשנה כשהתעקש על ממשלה קטנה של 18 שרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי נהדר, אבל אני שמח שזה סכום שלא הייתי צריך לשלם (אם הוא באמת לא נדרש, יכול להיות שממשלה גדולה היא דווקא רעיון טוב, לא יודע). אולי לא צריך להתמקד בזוטות,1 אבל לא צריך לבזבז על זוטות רק בגלל שזה לא במוקד. 1 גם זה לא ברור. נגיד ש"זוט" ("זוטה"? "זוטי"?) הוא סעיף תקציבי שקטן מ- 100 מיליון ש"ח ושעומד בזכות עצמו (כלומר אפשר לבטלו עם השפעה זניחה על מערכות אחרות). יכול להיות שחלק ניכר מהתקציב יוצא על זוטות ואז אולי כן צריך להתמקד בזוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיצורו: "הזמן המוקדש לכל סעיף עומד ביחס הפוך לכמות הכסף שלו". מטרתו: "זיהוי נקודת העלמות תשומת הלב". דוגמה: דיון בנושא כור גרעיני חדש בעלות 1$ מליארד אורך 40 דקות. דיון בנושא סככת אופנים בעלות 4000ש"ח אורך שעה וחצי ונקבעת פגישת המשך. (ס.נ. פארקינסון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
My point exactly. ניסוח נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע אתה ממשיך את הקטע הילדותי של אמרו לנו, הבטיחו לנו, כן יכול לבוא בטענה, לא יכול לבוא בטענה. אני לא מבין מדוע כל הסיפור על בעל חברה, וחנות וסיפורי מעשיות צריך להשפיע על תקציב הצבא. וכן, צה"ל הוא בירוקטיה ממשלתית גדולה ואטומה ומתנהל בצורה כזאת. עוד משהו רלוונטי? כל זה לא שייך לעניין. העניין שאנחנו נמצאים בעימות עם הרשות שבהחלט יכול לקבל תפנית אלימה, חיזבאללה, ג'בהאת מה-שמה בסוריה, חמס. אנחנו זקוקים לצבא שיוכל לפעול בהיקף רחב ובכמה חזיתות. מדוע אתה מתעקש לקבוע ש-F-35 לא חשוב? אולי המטוס ופרוייקט החץ והצוללות ועניינים אחרים, באמת רלוונטיים להתמודדות מול סכנות קיומיות למדינה, והקטנת הכשירות עולה לנו לכל היותר בהתכתשות מביכה וארוכה עם ארגון טרור קטן ועלוב? אולי בכל זאת נכון במגבלות התקציב, להתמקד בנושאים אסטרטגיים שיוכלים להכריע בעימות קיומי, ולתת עדיפות נמוכה לאיומים שהם לא קיומיים? אני לא יודע, ואני תוהה כיצד אתה בטוח במידה כזאת, שאתה מציע להעניש כביכול את מערכת הביטחון. הצבא מהמר שלא יהיה עימות רחב, "לוקח סיכון" בלשונו של יעלון, ומודיע שיש "פערים" שצריך לסגור. אתה מצפה שדובר צה"ל יודיע רישמית שהכשירות נמוכה? כל מי שעיניו בראשו יודע שזה המצב. זו לא בעיה פרטית של הצבא, ולא נושא לווכחנות ילדותית. השאלה היא האם במסגרת סידרי העדיפויות של כלל תקציב המדינה, משפרים את כשירות כוחות היבשה, או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בר בי רב מבין שהאיומים הרלבנטיים למלחמה קונבנציונלית רחבת היקף "קלאסית" הצטמצמו לאין שיעור בשנים האחרונות. האיומים העיקריים מצד הצבאות הקונבנציונאליים הגדולים במעגל הראשון והשני (מצרים, סוריה ועיראק) נוטרלו בעקבות הפלת סדאם חוסיין, מלחמת האזרחים בסוריה והמהפכה-ומהפכת הנגד במצרים (שבסופן עלה לשלטון שליט שהאינטרסים שלו שלובים בצורה הדוקה עם אלה של ישראל). ירדן ולבנון אינן מהוות איום צבאי אמיתי, סעודיה שמנה ומפונקת מדי, ואילו המעצמות האיסלאמיות בלא ערביות במעגל השלישי (איראן וטורקיה) רחוקות מדי בשביל עימות צבאי קונבציונלי (בשביל המעגל השלישי צריך לפתח את הזרוע האסטרטגית - הצי וחיל הטילים, ולא צבא או חיל אויר). כמובן שאם חו"ח יקום מוצב ערבי/איראני קדמי בדמות "מדינה פולשנית" חמושה עד שיניה שניה בגב ההר של א"י (בנוסף לזו הקיימת במישור החוף הדרומי), התמונה תשתנה באופן קיצוני - בין אם עקב נוכחות צבא מקומי, או בהזמנת משמרות המהפכה לתוככי הבטן הרכה שלנו. אבל עד אז צה"ל צריך להתמקד בהכנה לעימותים נמוכי עצימות עם ארגוני הטרור המקומיים (אש"ף, חמאס וחיזבאללה) ובבניית הכח האסטרטגי למעגל השלישי. בהיבט זה, הF35 אינו אלא צעצוע יקר. אין פה עניין של ענישת מערכת הבטחון אלא של סדרי עדיפויות - גם מבחינת גודלו של תקציב הבטחון ביחס לתקציבי משרדים אחרים (חוץ, חינוך, בריאות, שיכון וכו') וגם ביחס לשימוש המיטבי בתקציב הבטחון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל משתמשת היום בכלי נשק רבים שלא היו עובדים (או לא עובדים כמו שצריך) אם לא הייתה לה שליטה אווירית. לדוגמה: מזל"טים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שהיום, עם מערך המשטרים והאינטרסים באזור, מלחמה קונבנציונלית אינה אופציה סבירה. אבל שינוי בנסיבות שבעקבותיו האופציה תהפוך שוב לרלוונטית במהירות (אפילו תוך כמה שבועות או חודשים) הוא תרחיש מוחשי, ובניין כוח הוא עניין שלוקח שנים. לכן לצה''ל כנראה אין ברירה אלא לתחזק כוחות יבשה ואוויר מאסיבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה שמסתמנת היא שצה''ל תמיד, לאורך עשרות שנים, מבקש הגדלה ותוספות תקציב. לפחות עד כמה שזכור לי. והרי לא יכול להיות שהאיומים על מדינת ישראל גדלים מונוטונית כל הזמן. נחתמים הסכמי שלום, מדינות אויב מתפרקות, צה''ל יוצא (ולפעמים חוזר) משטחים כאלה ואחרים, אבל תקציב הבטחון חי בעולם משלו, שבו תמיד צריך יותר כסף. זה נשמע כמו מדיניות של ועד עובדים, לא של ארגון שמתפתח ומגיב ביעילות בהתאם למציאות שסביבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערכים המוחלטים של תקציב הביטחון הם חסרי משמעות לכשעצמם. אני לא מתמצא בנושא - אבל מגיגול חפוז ודפדוף מהיר בתוצאות נראה לדוגמא שהוצאות הביטחון של ישראל כאחוז מהתמ"ג היו במגמת עלייה עד בערך 1975, ומאז הן יורדות פחות או יותר מונוטונית (מ-30.1% ל-8%). (הנתונים מהלמ"ס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה שם מסתיימת לפני כעשור, מעניין לדעת מה קורה בשנים היותר רלוונטיות מאז. זה שבשנות השבעים, כשהאיומים היו בסדר גודל גדולים משל היום (וגם המלחמות), ההוצאה היתה גדולה זה נשמע הרבה יותר מסביר. בנוסף, התמ"ג לנפש עלה פי עשר מ-1975 עד היום (מה שאומר שהתמ"ג הכולל עלה בערך פי שלושים בגלל שהאוכלסיה גדלה פי שלוש). עכשיו, לא ברור שהאיומים גדלים כשהאוכלוסיה גדלה, או אפילו כשהאוכלוסיה מרוויחה יותר כסף. הנתון האחרון כן יכול להוות נרמול כלשהוא לכך שמחיר המוצרים גם עולים עם הזמן (ולכן מן הסתם טנק היום עולה הרבה יותר מאשר טנק ב-1990). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמח שלפחות לגבי שנות השבעים/שמונים מוקדמות ההרגשה שלי שאין קשר בין האיומים לבין ההוצאות כנראה היתה שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להציע אפשרות ביניים, היות ונראה שגם אתה וגם מלאכי צודקים. צריך לאפשר פיטורים זריזים של רמטכ''ל שלא מבצע את תפקידו היטב. צריך לאפשר פיקוח קרוב והוגן על ביצועי הרמטכ''ל ברמה שתאפשר מסקנות בזמן קצר, ולא לחכות עד שהקדנציה שלו תיגמר כדי להחליט אם פעל היטב ואם לאו. במקביל, כל עוד שהצבא מתנהל בדרך מסוימת, לגרוע ממנו תקציב בכוח לא יוסיף לכשירות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על לגרוע, מדובר על לא להוסיף1. 1 באופן אוטומטי מיד כששר הבטחון מבקש או בסיום כל פעילות מבצעית "לא" צפויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה היינו-הך. כל עוד הצבא מתנהל כפי שהוא מתנהל, צריך להוסיף. אם רוצים לשנות וליעל, צריך ליצור מנגנון פיקוח על המטכ"ל בכלל והרמטכ"ל בכלל1. עד שההתייעלות תהיה אפקטיבית, אם לא מוסיפים כסף, הרי שהכסף שלא הוסיפו לא משולם למטרות נצרכות וחשובות. _________ 1 הרמטכ"ל צריך להיות אחראי על המטכ"ל שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |