 |
1. על אירן. אני לא בטוח בכלל שאנחנו מצביעים או שוקלים או משפיעים בעניין האירני. לא נראה שיש לנו איזשהו מידע לבחור באמצעותו בין חלופות. אף אחד לא שואל את האזרחים אם להפציץ השבוע באירן.
2. כל השיקול - לפי פרמטרים של חומרת הבעיה, ההשקעה הנחוצה והיכולות לפתור בטווח קצר - נראה לי בעייתי, כי:
(א) חומרת הבעיה איננה איבייקטיבית או אוניברסאלית, כפי שנהוג להניח לגבי שיקולים עסקיים (שם המטרה המוסכמת היא רווח). אני למשל לא חושב שבעיית הפער החברתי חמורה מאוד. אחרים חושבים שבעיית השוויון עם הערבים איננה חמורה, אם היא בכלל בעיה. וכן הלאה.
(ב) אני גם חושב שהבוחר איננו אמור לעשות שיקולי עלות/תועלת. טעות היא לחשוב שבדמוקרטיה הציבור מנהל את המדינה כמו מנהל מפעל (או דמוקרטיה ישירה). ציבור הבוחרים מציב את היעדים בסדר עדיפויות מסויים. הוא קובע מה הוא רוצה שהממשלה הנבחרת תקדם, כאשר ובמידה שאפשר. הבוחר מצביע לאנשים שלהערכתו יקדמו את סולם העדיפויות שלו.
3. נראה לי גם שגוי לחשוב שבעיות חמורות מדי (שקשה לפתור בטווח הקצר, בהשקעה נמוכה) עדיף להוריד מהשולחן ולהוציא מהשיקלול . יש בעיות שאי אפשר לפתור בזבנג-וגמרנו אבל אפשר וצריך לתחזק כדי להמתין לשעת כושר שבה ניתן יהיה לקדם את פתרונן. כמו שאמרתי, למשל, גם אם אי אפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים ב שנים הקרובות, אנחנו רוצים להפסיק להתנחל ולהתחיל לפנות, כדי שאם וכאשר ניתןם יהיה להתקדם, לא יהיה שם מכשול שאנחנו הקמנו במו ידינו.
הרעיון הזה (לאפסן שאיפות שהסיכוי לממש אותן מיד קטן) דומה במידה מסוימת להצעתו שוקי שמאל: מאחר וההבדלים בין המפלגות אינם חדים וברורים (ובמקרה שלך אינם פתירים במיידי), אין טעם לבחור. אני לא מבין את זה. האם אי אפשר לזהות שום צל צילו של הבדל בין הרשימה ליחד, בין מרצ לליברמן, בין יש-עתיד לבית-היהודי, בין המחנה הציוני למחנה הלאומי? עם מאמץ קטן יחסית נמצא את ההבדלים, ואז עדיף שנצביע לאלו שיותר קרובים לליבנו מאשר שנשים פתק לבן (או שנניח את הבעיה בצד). זה לא עולה לנו יותר ויש לפחות סיכוי שזה ייטיב איתנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש