|
בזמנו זו הייתה שיטה של יצרני הטקסטיל האיטלקיים: הייצור היה מתנהל בשיטה של מכרז: הקונה (עבור מותג אופנה) מכריז מה הוא צריך ומזמין ספקים להכריז על זמן ומחיר אספקה אפשריים. קובעים אותם (בדרך כלל לפי ההצעה הטובה ביותר) אבל הקונה לא התחייב לקנות ממי שהציע את אותה ההצעה: אם ספק אחר יספק את אותה הסחורה במקום ובזמן הרצוי, הוא יקבל את התשלום (מדובר על הרבה יצרנים קטנים). כל השאר ינסו להיפטר מהעודפים דרך רשתות (לא חוקיות, בד"כ קשורות למאפיה) שמוכרות מותגים מזויפים. המותגים היו מודעים לפעילות הזו וסבלו אותה, בין השאר מכיוון שהיא מחזקת את תדמית המותג.
|
|