 |
וגם בארצנו המערבית המתוקנת, ועוד בהוצאת מעריב. בנערותי שאלתי פעם בספריית הקיבוץ את "אנשי הנייר" של ויליאם גולדינג (____ את __ יפה ____ ____, אלא מה. תודה לויקי). אחרי שהספקתי לקרוא מעט מאוד דפדפתי במקרה לסוף, וגיליתי שם הרבה דפים ריקים. בחשש דפדפתי אחורה, תוך שאני מכין את עצמי לסגור את הספר מיידית עם הרשרוש הראשון של מפלצת הספוילר, והגעתי לעמוד האחרון המודפס. הוא היה מודפס עד תומו, והמשפט האחרון בו נגמר באמצע. מהר מאוד ויתרתי על קריאת הספר - הוא היה ממש לא לגילי, השתעממתי רצח, ועכשיו גם ידעתי שאם כבר אצלח את הקושי ואתחיל להנות אז מחכה לי תסכול בסוף. אני לא זוכר כלום מההתחלה שקראתי, אבל את המשפט הקטוע בסופו אני נושא עמי, חוץ מאת שם הדמות, אז נניח רוברט: "איך לכל הרוחות הצליח רוברט
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש