 |
|
 |
||
|
||||
 |
את התרבות של הנחת ספרים, לפעמים ספריות שלמות, על המדרכה ראיתי בתל אביב ושמעתי שהיא קיימת גם בירושלים. בבאר שבע המחזה נדיר, לפעמים ספר או שניים אך לא יותר. הפריפריה שוב בפיגור? האנשים שם אחרים? מוזר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קיימת גם בירושלים, אבל זו תופעה נדירה מאוד. רק פעם אחת זה קרה, ובזזתי לעצמי כמות שמספיקה למלא מדף שלם. איך אמר הברון מינכהאוזן: ובחלקי נפלו עונג אמיתי ופלא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז סבור ש-70% מהאוכלוסיה לא קוראים ספרות, אלא לכל היותר את "ישראל היום". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''את 'ישראל' היום'', לפי הדיווח המקושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיפוס הזה מספר בגאווה איך בעט בפעוט בן שלוש (!), ועוד מתלוצץ שלא בעט מספיק חזר. אם עד היום חשבתי שעמוס עוז הוא איש פתאטי אבל עם כוונות טובות, עכשיו אני סתם מתעב אותו. ֿ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, אתה שקרן. "אתן גילוי נאות - אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש. הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופ' וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע של עצבנות לא נחשב כעדות אופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי, מן הסתם, היו רגעים של עצבנות. אבל ביני לבין עמוס עוז יש שני הבדלים לא דקים: 1. אני לא גאה בהם. 2. לא בעטתי בתינוקות. גם לא כשהייתי בן 12. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הוא לא גאה בזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |