|
||||
|
||||
''עץ הדעת'', משמעו לא ''ידע'', אלא ''ידיעה'' במובן התנ''כי - לדעת אישה. זה לא תמיד מסתדר עם ''עץ הדעת טוב ורע'', אבל זה בטח הרבה יותר מעניין. |
|
||||
|
||||
הידיעה במשמעות ידיעת אישה (עם או בלי מפיק בה') היא החלק היותר וולגרי ועסיסי של הפרשנות. לפי פרשנים אחרים, החטא הקדמון מוביל לידיעה שהיא אפשרות הבחירה בין טוב לרע. הידע אם כן הוא התוצאה של חוסר המשמעת, כי ברגע שיש ידיעה יש בחירה וברגע שיש בחירה יש חטא (פרשנות דומה אפשר למצוא אצל סט. אוגוסטין, כמדומני). אז אפשר לראות שהידע הוא דבר שלילי, המשיג את האדם אחורנית או למטה ולא מקדם אותו, כפי שהמדע המודרני חושב. רבינו בחיי כותב על בראשית ב ט ''אבל אחר שחטא ואכל מעץ הדעת היה לו רצון ובחירה לדעת טוב ורע ונתלבש בתאוות הגופניות'' (גופניות זו למשל חוכמת המשגל). אבל כדי שהוא יוכל להימשך לפרי עץ הדעת ולרצות לאכול ממנו היה האדם זקוק לאיזה ידע ובחירה, ולכן מסיק הפרשן שהיה לו לאדם הראשון יצר ותאוה. |
|
||||
|
||||
שמעתי פעם שהסיבה שאלוהים גירש את אדם מגן-עדן אחרי החטא הראשון היא כדי למנוע ממנו לאכול גם מעץ החיים, ובכל להפוך לאל - חי לנצח ויודע טוב ורע. |
|
||||
|
||||
אל תשמע לכל מה שאומרים לך. קרא בבראשית ג, כי ידע אלהים ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים. "הייתם כאלוהים" מפורשים כיכולת ליצור עולמות או שלמות הידיעה. ר' בחיי מציע פרוש מעניין יותר שעל פיו החטא מקנה לאדם ידיעת טוב ורע, אולם כתוספת לידיעה שכבר היתה בו מקודם - בריאת אדם בצלם אלוהים זה היה השכל שהוא הכושר להבחין בין אמת ושקר. עכשיו היא יכול גם להבחין גם בין טוב ורע. ידיעת טוב ורע אינם ענינים שכליים, כמו שגם ענינים ערכיים (יפה/מכוער) אינם מהשכל. העונש על אכילת התפוח הוא שלילת היכולת השכלית המופשטת והחלפתה בתאוות גשמיות, תפיסת יופי וכעור וחוסר השגת אמת ושקר. אני די משוכנע שבחיי לא חשב על פילוסופיה קוגנטיבית ולא היתה שום השפעה הדדית עם היום (דייויד), ראה את חלק ג' בסדרת המאמרים על התודעה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |