בתשובה לצפריר כהן, 05/02/15 10:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על מה אתה מסתמך כשאתה אומר שאת תפילת שמונה עשרה ניסחו קרוב לחורבן בית שני? התנאים כבר דיברו על שמונה עשרה ברכות ותפילת הביננו שהיא קיצור לברכות האמצעיות של תפילת העמידה. אתה צריך להביא מקור מבוסס שעליו אתה מסתמך כשאתה סותר את המסורת לפיה אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח תפילת שמונה עשרה. כשלון המרידות הביא להבנה שעידן העצמאות המדינית תם וצריך להסכין לתנאי הגלות. קנאים אנטי רומאיים כמו רבי שמעון בר יוחאי לא בהכרח פעלו לעצמאות, אלא היו אנטי רומאיים. מתוך הבנה שארץ ישראל ותושביה הם בסך הכל משאב שהאימפריה הרומאית מנצלת לרווחתם של אציליה, שליטיה ותושביה. דווקא האפוקליפסה הנוצרית מתבססת על המקורות היהודים ולא להיפך. חדש לי שהרומאים ניסו להכחיש את צאצאי שושלת דוד. הרי הנשיאים בארץ ישראל כיהנו לפחות שני דורות לאחר החורבן1, ולא שמעתי מעולם שניסו להכחיד אותם או את משפחתם. כמו כן התקיימה בבבל שושלת יציבה של בית דוד שרבים מבני העם היהודי כיום מתייחסים אליה בצורה כזו או אחרת2. בילדותי קראתי ספר ישן בשם "זכרונות בית דוד", ומתוך מקורות אחרים שאינם זכורים לי בבירור נראה שצאצאים מבית דוד חיו גם בחצי האי ערב. נראה שאשתו של יוסף דו נוואש היתה מבית דוד. _________________ 1 רבן שמעון בן גמליאל היה הנשיא בזמן החורבן. רבי יהודה הנשיא בזמן מרד בר כוכבא, ואחריו היה רבן גמליאל בנו. 2 למשל: המהר"ל התייחס לבוסתנאי, והוא היה חותנו של אחד מאבותי. בית אימי גם הוא שומר על מסורת יחוס לבית דוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. לעניין נוסח תפילת 18: התלמוד הבבלי נכתב מאות שנים לאחר המאורעות הללו ובמקום שונה. הוא לא תמיד מדויק. במקרה הזה הוא כולל מספר מסורות שונות וסותרות. מה שברור הוא שכמה ברכות מתוך השמונה עשר מתייחסות לחורבן ירושלים ובית המקדש. לכן התפלה לא נקראה "שמונה עשרה" לפני החורבן. אם לחזור לברכות שציינת בתגובה 650473: שלושת הברכות הבאות משקפות לא סתם אובדן ריבונות אלא את חורבן בית המקדש, ולכן נכתבו אחריו: * הברכה הארבע-עשרה - בניין ירושלים, מדברת על בניין ירושלים ובית המקדש והשבת מלכות בית דוד. * הברכה השבע-עשרה - עבודה, מדברת על בניין בית המקדש והשבת סדר העבודה והקורבנות. * יהי רצון (שכבר ציטטתי בתגובה אחרת) שמדבר על בניין בית המקדש והשבת סדר הקורבנות. שלושת הבאות מתייחסות בעיקרן לאובדן ריבונות: * הברכה העשירית - קיבוץ גלויות, מדברת על חירות וקיבוץ גלויות. * הברכה האחת-עשרה - משפט, מדברת על השבת משפט התורה, סנהדרין ונביאים ופריקת שלטון זר. * הברכה החמש-עשרה - ישועה, מדברת על משיח בן דוד. המילה "חירות" בברכה מתייחסת כנראה לחירותו של כל העם. השווה למה שנכתב של מטבעות שנטבעו כמה עשרות שנים מאוחר יותר בימי בר־כוכבא: "שנת X לחירות ישראל". החירות אבדה בתהליך הדרגתי שהחל בנפילת בית חשמונאי והסתיים בנפילתו הסופית של בית הורדוס (הייתה הבלחה קצרה של אגריפס הראשון - קצת מעל ל־20 שנים לפני המרד הגדול). בית דוד איבד את כוחו ביהודה מאז ימי זרובבל ושאלתיאל. 2. לעניין בית דוד: אכן מדובר על טעות. נדמה לי שהמקור לטעות שלי הוא בדיווח של יוסף בן מתיתיהו על דיכוי מרד יהודי בגליל. אבל בכל מקרה הלל הזקן הגיע מבבל עוד קודם לכן והוא (ושושלתו בהמשך) דווקא עזרו למתן נטיות משיחיות. עמדתי כבר לכתוב שבוסתנאי ושאר מה שקרה בבבל לא רלוונטי לרומא. שושלת ראשי הגולה בבבל קיימת הרבה לפני זמנו של בוסתנאי (ראשית השלטון הערבי) אולם לא מתועדת בדיוק. כדוגמה לכך אפשר לראות את הגרסאות השונות לגבי זמנו של מר זוטרא, ראש הגולה [ויקיפדיה]. אותו מר זוטרא הוא גם דוגמה לפוטנציאל המרידות (למרות שנראה שהמרידה שלו הייתה קשורה לריכוז הכוח שהיה בידיו ממילא ואולי ללא קשר ישיר לשאיפות המשיחיות). מהיכרות עם אותה מגילת יוחסין של המהר"ל (נתקלתי בה במהלך עבודת שורשים במשפחתי) הקטע מסיום שושלת הגאונים (בערך 1000 לספירה) ועד מישהו שנקרא ס"ט (בערך 1500) חסר ולא מתועד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דיברתי על התנאים ותקופת המשנה שקדמה לתקופת האמוראים והתלמוד. כך דנה המשנה בתפילת 18 (פרק ד', משנה ג'). רבן גמליאל קובע שבכל יום חייב אדם להתפלל 18. ומקובל שזה היה רבן גמליאל הזקן [ויקיפדיה] שנפטר עשרות שנים לפני החורבן. הוא לא צריך להזכיר את נוסח התפילה, כי כולם כבר ידעו אותו, בימיו. ולכן תהיתי בתגובה אחרת איך זה שמתפללים לבנין ירושלים שלא חרבה או להשבת העבודה לבית מקדש פעיל. ואולי זה בגלל שהשראת שכינה שבבית שני לא היתה כמו בבית ראשון. שלא היה שום את ארון העדות, והאש על המזבח נזקקה לעצי בערה כדי לכלות את הקרבנות, וחלק מהכהנים הצדוקים היו משנים מסדרי העבודה, והנבואה בטלה. וקיבוץ גלויות רלוונטי לכל ימי בית שני, שבו הישוב היהודי בארץ היה חלק קטן מתוך שבטי יהודה, בנימין ולוי. ומלכות בית דוד בטלה עם חורבן בית ראשון. ומשיח, למשיח חיכו גם בבית ראשון - לדברי חז"ל שהמלך חזקיהו כמעט נעשה משיח. ואם המילה חירות מתייחסת לחירותו של כל העם, הרי שחירותו של כל העם בטלה החל מפלישתם של האשורים לעבר הירדן המזרחי, ובטלה לגמרי עם החורבן. עם מרד בית חשמונאי חזרה החירות לזמן מה, אבל לדעתי היא פסקה בימיו של הורקנוס, שכבר אז העם החל נאנק תחת עולם של הרומאים והאדומים אנשי הורדוס. אגריפס הראשון שלט כנציב רומאי ולא בעצמאות אמיתית. לכן נראה לי שעם מלחמת האחים בין הורקנוס ואריסטובולוס פסקה החירות. אני לא מכיר באופן אישי את מגילת היוחסין של המהר"ל (אני יודע שאצל סבא שלי בבית היתה מגילת יוחסין ואף פעם לא עיינתי בה), אבל אולי בזמן המהר"ל הקטע שאתה מדבר עליו לא היה חסר. תקן אותי אם אין זה כך. בכל מקרה, את בוסתנאי הבאתי כדוגמה מאוחרת לנצר מבית דוד. שדוגמא מוקדמת יותר לא עוזרת לנו, אם באמת השמידו הרומאים את צאצאי בית דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה הקביעה שמדובר על רבן גמליאל הזקן? כל שאר המוזכרים שם מאוחרים יותר. מי שמתייחסים בדבריהם לנוסח התפילה הם רבן גמליאל, רבי יהושוע ורבי עקיבה - מתאים להתייחסות שלאחר החורבן. הסוגיה הזו עולה בדיוק אז. (הרומאים יכלו, אם רצו, לנסות להשמיד את צאצאי בית דוד ביהודה. לא את מי שנמצאו בבבל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין בערך שמעון הפקולי [ויקיפדיה] וכן בערך שמואל הקטן [ויקיפדיה]. ומאחר והרומאים לא יכלו להשמיד את כל צאצאי בית דוד, ממילא לעולם לא כבתה התקווה להשיב לגדולתו את בית דוד. אבל לעיל כבר ציינתי על צאצאים מובהקים לבית דוד - נשיאי העם ביהודה, שכיהנו בתפקידם דורות לאחר החורבן והרומאים לא השמידו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שמעון הפקולי (בתקופת יבנה) הוא זה שסידר את התפילה עם רבן גמליאל (ולא הזקן). 2. לעניין בית דוד: הסכמתי כבר למעלה שטעיתי והרומאים לא ניסו להשמיד את כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ועל שמו נקרא תפקיד המלצר/מלצרית המסדר את השולחנות 'פיקולו'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת יבנה החלה הרבה לפני החורבן. הרי בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי מטיטוס היתה: תן לי יבנה וחכמיה. תן לי את העיר הקיימת - יבנה, ואת החכמים שכבר פועלים בה. ואם שמעון הפקולי חי בזמנו של רבן גמליאל שחי בזמנו של שמואל הקטן, אנו נזקקים לדברי חז"ל על שמואל הקטן שחי מסוף תקופתו של הלל הזקן והיה תלמידו, ונפטר בימיו של רבן גמליאל הזקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יבנה אולי הייתה מרכז כבר לפני חורבן הבית אולם תקופת יבנה היא התקופה שלאחר חורבן ירושלים שבה יבנה הפכה להיות המרכז הראשי. חלק ממי שציינתי פעלו במקומות אחרים בסביבתה של יבנה (או אולי אף בגליל). הערך שמואל הקטן [ויקיפדיה] שאליו אתה מפנה מציג את שתי הגרסאות. מה שנחמד הוא שחז"לנו לא הצליחו להעביר בעל פה משהו שקרה כמה דור או שניים לפני שהחלו לכתוב את המשנה (החלו לכתוב אותה לאחר החורבן שבעקבות מרד בר כוכבא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נקבל את זה שהמשנה שהבאתי אינה ראיה לכך שתפילת 18 היתה קיימת לפני החורבן. אביא ראיה מן הגמרא במסכת מגילה דף י"ז עמוד ב': דתניא, שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא: תנא, מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. אז אנשי כנסת הגדולה "תיקנו" ושמעון הפקולי רק "הסדיר". ושואלת הגמרא בהמשך - דף י"ח עמוד א': וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? - שכחום וחזר וסדרום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |