בתשובה לארז לנדוור, 03/02/15 15:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז הטענה שלי היא שחייהם רוב הזמן לא היו נוחים יותר מחייהם של יהודי אירופה. יהודים הוכו ונשדדו, נשותיהם ובנותיהם נאנסו ונחטפו, מקרים של רצח לא היו נדירים, ברוב המקרים אם היהודי ניסה להתלונן או לגשת למשפט, הוא לא זכה למשפט צדק ואפילו רדפו אותו יותר על החוצפה שלו... ואם הטענה שלי נכונה, אנחנו חוזרים לדיון הישן שלנו בעניין הטרור. אם התופעה התקיימה גם לפני קום המדינה, נראה שקומה של מדינת ישראל זה לא הדבר שגרם לתופעה. המשפט האחרון מתייחס להתייחסות שלך אל כצנלסון כאל אדם לא-דמוקרטי או משהו כזה. אבל לא גררו את כצנלסון לדיון כדוגמה לאבירי הדמוקרטיה, אלא כדוגמה לאנשים שפעלו על מנת להגשים את חזון הציונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתאר נשמע לי מתאים יותר לרוסיה הצארית. בודאי שלא תמיד ולא בכל מצב חייהם של היהודים היו נוחים אבל גם לא בהכרח תמיד קשים ורעים. במאמר מוסגר, את היחס שהיהודים ספגו בגולה הם העבירו הלאה לערביי ישראל בשנות המדינה הראשונות - ע''ע המימשל הצבאי. ברל כצנלסון הוא אכן מאושיות הציונות. מה שרציתי להגיד הוא שעובדה זאת לא עושה אותו לדמות מופת בדורינו האמון על עקרונות ליברלים יותר משלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוסיה הצארית היא דוגמה אחת מני רבות לגלות. בגלות עם ישראל נפוץ על פני ארצות רבות שבהן הגוים שנאו אותו והתנכלו לו. את המדיניות הכללית קבע השליט. ואחת היא אם תקרא לו צאר, מלך, קיסר או סולטן. ברוב המקרים השליט היה אנטישמי, בגלל שרוב הגוים היו אנטישמים1. ושוב - זה לא משנה אם הגויים היו אוקראינים, צרפתים או ערבים. ברל כצנלסון הוא מאושיות הציונות. לצורך הדיון העוסק בשאלה כמה הציונות שאבה מהדת היהודית, עמדתו כלפי דת, לאום וציונות הן שרלוונטיות, ולא עקרונות אובר-ליברלים של העידן החדש. _____________ 1 את הדיון אם הם עדיין אנטישמים, ניהלנו במקום אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |