|
||||
|
||||
באיחור של כמה שנים... שתי הטענות שלך בסעיף 1: כיוון שתוחלת החיים נקבעת בעיקר על פי רמת שירותי הרפואה ושתושבי בני ברק נהנים כמו שאר אזרחי המדינה מרמה גבוהה כשל שאר האזרחים, נסתרת על ידי העובדה שיש פער של עד 6 שנים! בין תוחלת החיים במרכז לבין תוחלת החיים בפריפריה הדרומית והצפונית. לעוני יש השלכות רבות הקשורות בין השאר להשכלה תזונתית ורפואית ונגישות לרפואה טובה, הן מבחינת מהירות הנגישות והן מבחינת איכות הנגישות, אין המדובר בתת-תזונה כלל אלא בגורמים שהזכרתי. |
|
||||
|
||||
איזה רופא הסביר פעם שההסבר, או חלק מההסברים, להפרש בתוחלת החיים בין מקומות יישוב דתיים-חרדיים לבין שאר המקומות, קשור בכך שהנשים החרדיות נמנעות מלגשת לבדיקה רפואית כאשר מופיע בגופן משהו חשוד העלול להוות אינדיקציה לסרטן שד, והן מגיעות לבדיקות ולטיפול בשלב מאוחר מדי. כיון שסרטן השד הוא גורם מוות מוביל, יש לו השפעה על תוחלת החיים הכללית. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה אפקט משמעותי (מישהו עם קצת סבלנות וקשרים אצל הדוד הטוב יכול לחשב, במקורב, את גודלו). ניחוש פרוע שלי היה נועץ את הסיבה באורח החיים והרגלי התזונה השונים. מהמדגם הקטן שאני מכיר נראה שפחות דתיים עוסקים בפעילות גופנית ויותר דתיים אוכלים צ'ולנט. |
|
||||
|
||||
שני הדברים יכולים להיקשר לפחות חשיפה לידע על חשיבות האיתור המוקדם ולמחקרים על חשיבות הפעילות הגופנית, המרכז מעורה ומיודע יותר. החרדים נמצאים פיזית במרכז אך כהוויה הם לגמרי שוליים. |
|
||||
|
||||
מהמדגם הקטנטן שאני מכיר1, ילדים גורמים לעלייה במשקל, ירידה בכושר הגופני, ירידה משמעותית בשעות השנה, וירידה ככלל במשאבי הזמן, מה שמיד מתבטא גם בהתדרדרות הרגלי התזונה ושאר ירקות2. זה נראה לי הפרמטר המבדיל הכי משמעותי שאני יכול למצוא בין האוכלוסיות הנ"ל. 1 אני פוגש אותו במראה מדי יום. 2 פחח, למי יש זמן לבשל ירקות, בקושי יש זמן להרים טלפון להזמין פיצה ;-) |
|
||||
|
||||
מעניין אם יש מתאם שלילי בין מספר הילדים במשפחה לבין תוחלת החיים של ההורים, וזאת אחרי שמתקננים עבור כל מיני משתנים כמו ''אורח חיים דתי''. אני מנחש שאם היה מתאם משמעותי כזה כבר היינו שומעים עליו (אם כי גם על המתאם ישוב דתי-תוחלת חיים לא שמעתי עד היום). |
|
||||
|
||||
מהמדגם הקצת יותר גדול שיצא לי לראות בסופר של הדתיים שהייתי נוהג לקנות בו פעם, הרגלי התזונה שלהם באמת לא משהו. אבל אם אני צריך להמר, אז הרגלי התזונה שייכים יותר למעמד הסוציו אקונומי מאשר למספר הילדים. השמנת יתר פוגעת בימינו הרבה יותר בעשירונים התחתונים. לא רק בארה''ב אלא גם בארצנו, עד כדי שאתה יכול להבדיל בארוע ארצי של צופים נניח, בין, שבטים שבאו מאזורים ממעמד ס''א נמוך לבין שבטים ממעמד ס''א גבוה לפי שיעור השמנת היתר. הפערים, לצערי הרב, ניכרים בקלות. ידוע שהשמנת יתר מקצרת עד מאוד את תוחלת החיים. לפיכך אני משער שתוחלת החיים בהתנחלויות, שם שיעור השמנת היתר נמוך יותר, תהיה גבוהה בהרבה מאשר בבני ברק, עם אותה כמות ילדים למשפחה. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים. כמובן שיש גם מתאם בין מספר ילדים למעמד סוציו אקונומי, אבל זה כבר תירוץ עקיף מדי. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת - מבלי להיכנס שוב לשאלה האחוזית בתוחלת החיים, הגעתי כרגע, בעקבות רפרוף מהיר על כמה כתבות, למסקנה שמה שצריך דחוף זה רופאות-נשים בתחומי הכירורגיה והגניקולוגיה באזורים עם ריכוזי אוכלוסיה חרדיים. יש לשער שזה נכון גם למקומות ערביים. חבל שהראש היהודי הגאוני לא אירגן את זה כבר מזמן. |
|
||||
|
||||
מהכתבה שהבאת עולה תמונה הפוכה לטענה שלך. שיעור המוות הגבוה של נשים חרדיות מסרטן השד נרשם ב 2002 (ומאז לא נאספו נתונים על בריאות האישה החרדית) ואילו שיעור ההענות של האישה החרדית לממוגרפיה עלתה פלאים מ 50% ב 2009 ל 65% ב 2012. ניתן לשער שב 2002 השיעור היה נמוך יותר מאשר ב 2009. ולפיכך ניתן להסיק שתוחלת החיים של האישה החרדית גדלה פלאים בעשור האחרון. |
|
||||
|
||||
אין טעם לקחת נתון אחד ספציפי וממנו "להסיק שתוחלת החיים של האישה החרדית גדלה פלאים בעשור האחרון". עובדתית, לא זה מה שקרה. עובדתית, "תוחלת החיים של נשות בני ברק מאד נמוכה. הגברים במקום השני בארץ, והנשים במקום אחר לגמרי. הפער זועק לשמיים". |
|
||||
|
||||
מה שיותר דחוף זה רבנים שמבינים שבדיקה אצל כירורג או גניקולוג גבר היא פיקוח נפש. חבל שהראש היהודי הגאוני לא ארגן את *זה*. |
|
||||
|
||||
לגרום לרבנים לשנות דעות "הלכתיות" שהם מחזיקים בהן עשרות שנים? זה נשמע לי יותר קשה מלגלגל סלע במעלה ההר. לדאוג למספר כך-וכך של רופאות, בין אם באמצעות עידוד עוד בתקופת לימודיהן ובין אם בסיוע בונוסים כשהן כבר עובדות, ובידיעתן כרופאות - לא כרבנים עם ראש קשה, שמדובר בפיקוח נפש - זהו עניין שהוא בעיקרו טכני והוא כנראה יותר אפשרי לביצוע. כשמישהי התכוונה פעם, מזמן, לפרסם באיזשהו מדור לנשים בעיתון דתי, יתד נאמן או משהו כזה, כתבה על חשיבות הגילוי המוקדם, קודם כל העורך לא הסכים (נדמה לי שהיא היתה האישה היחידה במערכת), משום שהיתה אמורה להיות מוזכרת שם המילה "שדיים", והוא אמר שזה יעורר את התנגדותן של הקוראות הקבועות. כשהוא סוף סוף הסכים, היא היתה צריכה לקבל אישורים מאיזה שלושה ארבעה רבנים וזה היה הקטע הקשה, נורא קשה, בכל הפרשה ההיא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |