|
||||
|
||||
===> "אנחנו נייסר כי הוא ייסר, אנחנו נהרוג כי הוא הרג; מצידנו, שם זה ייגמר. בכל זאת, אין ספק - "עין תחת עין, שן תחת שן"." זו, לעניות דעתי, תשובה לא מספקת. משום שהיא איננה מספקת רציונל. האמירה "מצידנו, שם זה ייגמר" משמעה שעל השאלה "למה?" אתה משיב לעצמך "ככה!". בדיון למעלה ניסיתי להסביר מדוע במדינות הנאורות לא מטילים עבודת פרך ולא עונשים גופניים. אחד המאפיינים של "נאורות" הוא רציונליות - שמשמעה הוא שאנחנו יכולים להשיב על השאלה "מדוע אנחנו עושים את המעשה מסוים?", כלומר התשובה "ככה!" נדחית על הסף. למעשים שלנו (כחברה נאורה) יש הנמקה רציונלית ואובייקטיבית - כלומר, כל אדם סביר יכול להבין (אפילו אם לא לקבל) את הנימוקים למעשיה של החברה. אם אין לנו נימוק טוב לעשות מעשה מסוים, אנחנו (כחברה! נאורה) פשוט לא עושים אותו. ובייחוד, משום שכבוד האדם הוא מערכי היסוד של חברה נאורה, אנחנו נמנעים מפגיעה בבני אדם אם אין לנו נימוק טוב לכך, כלומר אם איננו יכולים להסביר איזו מטרה של החברה הפגיעה הזו משרתת. לכן, לדעתי, אם אתה רוצה לצדד בענישה גופנית (כמו עבודת פרך, או שימות בייסורים), על פושעים שביצעו את הפשעים הנוראים ביותר (כמו הפסיכופט הבלגי או פול פת), עליך לנמק איזו מטרה של החברה זה משרת. מי שאומר "מצידנו, שם זה ייגמר" לא יצא ידי חובתו. עד כה עלו שלוש אפשרויות לביסוס ההנמקה הדרושה: 1. תפוקה כלכלית מעבודת פרך - הסכמנו (לצורך הדיון) שאין לחברה רווח כלכלי מעבודת הפרך של אסירים1 2. הרתעה - אם קרימינולוגים יטענו שענישה גופנית מרתיעה עד כדי הצלת חיים, יש מקום לתמוך בזה. אבל כרגע הסכמנו להניח שאין הרתעה. 3. קתרזיס - התחושה של רובינו (עוד משורשינו הברבריים העתיקים) שהבנזונה קיבל את מה ש"מגיע" לו. אם אין לך נימוק נוסף להוסיף לרשימה הזו, אז נדמה לי שעליך לבחור בין שתי אפשרויות שאין בלתן: (א) לומר שהמטרה החברתית של ענישה גופנית היא הקתרזיס ותחושת הסיפוק שענישה כזו גורמת לקורבונות, או לקרוביהם או לחברה כולה. (ב) לומר שאין הנמקה לענישה גופנית ולכן יש להימנע ממנה. אז איזו אפשרות אתה בוחר? _____ 1 גם אם יש תפוקה שולית כלשהי, קיימות סיבות אחרות לא לעשות בה שימוש. |
|
||||
|
||||
ב"מצידנו שם ייגמר" לא התכוונתי לשיקול הדעת שלנו, אלא לתפקידנו העונשי. הנוסח שלי היה עמום משהו... הווה אומר, אנחנו לא אמורים לעסוק ביותר מלהשיב גמול הולם לפשע. לא סבל, לא חמלה, לא תועלת לחברה. לא כלום. לכן, אני לא עונה על השאלה ב"ככה!". אני עונה שמאחר שהוא עשה את אותו הדבר למישהו אחר, ראוי לגבות ממנו את אותו המחיר. זה מה שניסיתי להמחיש בדוגמא המייגעת שלי עם השופטים. אז אני לא חושב שהרציונליות או הנאורות שלנו עומדים על המדוכה. להיפך, יכול להיות שענישה גופנית יותר רציונלית מחלק מהפתרונות שאימצנו לעצמנו היום, במידה שהם שמים את שימור החברה לפני הצדק. ואולי כדאי להרחיב כאן. חשוב שאטעים - כך או אחרת, ענישה גופנית או עבודת פרך לא מועילות לחברה מבחינה תפקודית. לא לכך הן נועדו, אלא לשים מידה כנגד מידה. חסל. אם בני אדם שואפים לצדק, כפרטים וכחברה, אין אמצעים רציונליים יותר להשיג אותו. אם, לעומת זאת, הם רוצים לשמר את החברה שלהם בכל מצב, ומוכנים לשלם כל מחיר בתמורה, אכן, עדיף לא יטילו עונשים גופניים או עבודת-פרך, גם אם ראוי שיטילו אותם. בכלל, הם יכולים לתת לכל אדם 'יצרני' חנינה מיידית, ולהתהדר בנאורות וברציונליות שלהם עד שיתעלפו. אבל את הצדק הם שמים לאל. ואין צורך להוסיף שהדבקות במצב-עניינים שלא מבטיח להם צדק איננו כליל הרציונליות... אז כאלה עונשים יכולים לשרת מטרה אחת של החברה - לעשות צדק. אם זה לא ערך כשלעצמו, אנחנו עלולים להיות בבעיה. אשר לסעיפים: 1. זניחה אם בכלל יש כזו, אני סומך עליך בעניין הזה. 2. פסיכולוגיסטי, לא מעניין ועובדתית לא קורה. 3. לא כמניע, אלא כתופעת לוואי בריאה. (א) המטרה החברתית של ענישה, כל ענישה, צריכה להיות עשיית צדק גרידא. (ב) אם אין עברה פרופורציונאלית לזה, אין לזה הצדקה. |
|
||||
|
||||
* 3. *לא חשוב* בתור מניע, אלא... לא צריך להעניש ע"פ זה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |