בתשובה לצפריר כהן, 21/01/15 11:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קח את המגיב אריק שמשוכנע שהיה צריך להרשיע את לוינגר בהריגה, ואין שום נימוק רציונלי שיכול לשכנע אותו אחרת. זו אמונה. קודם קיימת האמונה ואז מציירים סביבה את תמונת המציאות. faith היא לדעתי בסך הכל אמונה דתית. לא שונה במהותה משום אמונה אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מרגיש כאילו אני דופק את הראש בקיר, אבל אני אנסה להסביר. אני קורא את הפסקאות המצוטטות מתוך כתב האישום ומהן עולה לדעתי שהאישום המקורי בהריגה התאים הרבה יותר לתאור הארועים בכתב האישום מאשר האישום בהריגה בשוגג. זו המסקנה שלי. רגע, עכשיו מגיע החלק המעניין- אילו היו כתובים דברים אחרים בכתב האישום: למשל- שלא ירה לעבר החנויות משני צידי הכביש אלא שירה לעבר מיידי האבנים. אילו היה כתוב דבר כזה הייתי מחזיק בדעה שונה. או למשל אם היה כתוב שמיד לאחר שפגע בשני עוברי האורח צעק "אוי ואבוי" וניגש לעזור להם, תגובה טבעית של מי שפגע בשוגג, הייתי יכול להסכים איתך. אם כך הודיתי שקיימת האפשרות שהייתי חושב אחרת, פשוט לא הצלחת לשכנע אותי, כי המצאת סברות שאין התאמה טובה בינן לבין תאור הארועים בכתב האישום. עכשיו בוא ננסה אותך- מה היה צריך לקרות כדי שתשתכנע ותשנה את דעתך ותאמר- השטח של פלסטינה מזרחית לירדן אינו חלק מהשאיפות הציוניות ולא צריך להיות כלול בתחומי מדינת ישראל. דבר כלשהו, שאם היה מתקיים, היה גורם לך לשנות את דעתך. אם יש דבר כזה- הבה נשמע מהו, ואם אין- נראה לי שהוכחתי את טענתי שאין נימוק רציונלי שיכול לשכנע אותך. לדוגמה- אם הטקסט של הצהרת בלפור או כתב המנדט על ארץ ישראל היה שונה באיזה אופן (פרט) האם היית מסכים שהבית הלאומי של היהודים אינו צריך לכלול את עבר הירדן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברור שכתב האישום המקורי יהיה חמור יותר, כמו שברור שכתב ההגנה מוציא אותו זך ונקי. זה תפקידם של התובע והסניגור במשפט. חבל שאתה לא מבין זאת. ב. אז זהו, שעבר הירדן המזרחי כן היה חלק מהשאיפות הציוניות, ושהויתור עליו נעשה בלית ברירה ולא מרצון. לראיה - קו הגבול שדרשה המשלחת הציונית לועידת השלום בורסאי (ואנחנו מדברים על חיים וייצמן, לא על זאב ז'בוטינסקי) עבר בסמוך למסילה החיג'אזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ירדת לסוף דעתי. ב. ברור וידוע. טעות שלי- צריך היה להיות כבר אינו חלק מהשאיפות הציוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא בטוח שאתה ירדת לסוף דעתך. ב. אם כך אז אין ביננו מחלוקת. התנועה הציונית אכן ויתרה על הגדה המזרחית (ואפילו חתמה על הסכם שלום שמכיר בלגיטימיות של בית המלוכה ההאשמי). זה לא שולל את השאיפה לתקן את העוול ההיסטורי ולאחד את שני עברי הירדן תחת שליטה יהודית בהינתן קוניונקטורה מדינית וצבאית שונה בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועניין שני, שמאחר והעניין הראשון היה חשוב לי אני מפריד אותו לתגובה אחרת: שוב פעם אתה שם בפי מילים שלא אמרתי. אתה כותב שאני משוכנע שהיה צריך להרשיע את לוינגר בהריגה, ואני לא אמרתי דבר כזה. אמרתי שלפי תיאור העובדות בכתב האישום לא היו צריכים להקל את האישום מהריגה. אם היה מורשע או לא זו עניין שונה לחלוטין. הרי סביר להניח שהיה כופר באשמה והיה נערך משפט והיו נשמעות עדויות והשופט היה מחליט ואז אני הייתי מביע את דעתי על החלטת השופט, אם בכלל. איך אני יכול לקבוע את אשמתו או חפותו בלי שהאשימו אותו ובלי שהתגונן בכלל נגד ההאשמה? תחזור עכשיו ותקרא את כל הפתיל עם המידע החדש הזה במוח שלך ותבין עד כמה תפיסת המציאות שלך לוקה בחסר. עכשיו אני מבין שאתה ניסית לנהל איתי משפט ללוינגר (אני בתפקיד התובע, אתה בתפקיד הסנגור) ולקבוע את אשמתו או חפותו בלי שבכלל שמעת עדויות. הזוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |