 |
אתה נותן לי הזדמנות להדגיש נקודה שכבר העליתי. אני לא פוסל הסדרי חלוקה בגלל הבעייתיות המוסרית הכרוכה בהם. אני מעלה את הטענה כי הסדרי החלוקה אינם פועלים מכל מיני סיבות (גאוגרפיים, אקולוגיים, בטחוניים, חוסר אמון ועוינות מושרשים בין הצדדים) ובין היתר גם בגלל הבעייתיות המוסרית שלהם.
לגבי הבעיות במקומות שבהם השלטון הוא איסלמי (אנו מדברים על בעיות של הממסד והאידיאולוגיה האיסלמית הדתית. לא כן?), אתה מצביע על נקודה מעניינת. מתברר שגם שם יש בעיות, אבל הפוכות. בתוך גבולות המשפחה המוסלמית, האיסלם הוא כמעט פאציפיסטי. יש איסור אבסולוטי על שימוש בנשק נגד אחים מוסלמיים. האיסור הזה יסודו באחדות של השלטון החילוני והממסד הדתי המסורתית בתרבות האיסלמית ("שלטון השריעה" וכו'). מאחר ו"עולם כמנהגו נוהג" וסכסוכים בתוך העולם האיסלמי מאז ומתמיד היו נפוצים, לא פחות מסכסוכים עם כופרים, נוצרה בעיה תאולוגית איך ל"הצדיק" שימוש בכוח מזויין כנגד אחים מוסלמים. פיתרון אחד שהיה נפוץ אצל הטורקים היה ממסד היאניצ'ארים והממלוכים (שהיו לפחות בתחילתם עבדים-צבאיים ממוצא לא מוסלמי). היום הפיתרון הוא בד"כ הכרזה על יריביך המוסלמיים כעל כופרים.
שליט ערבי שנפל על חרב הדילמה הזו היה באשר אל אסד. עוד בפאזה הקודמת של מלחמת האזרחים הסורית כאשר המאבק היה בין מורדים סוניים פחות או יותר חילוניים לבין העלאוים, הממסד הסוני הדתי התקשה מאד לתמוך בשלטון האסאדי (כאשר הוא תמך, זה לא נתפס כאמין בציבוריות הסורית), גם בגלל ההסתייגות הדתית ממלחמות בין מוסלמים. היום כאשר המאבק הוא בין האחווה האיסלמית הסונית וימינה לבין השיעים של חזבאללה ואיראן, תמיכה של אנשי הדת הממוסדת באסאד היא כמעט בלתי אפשרית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש