בתשובה לא' דרויאנוב, 17/12/14 23:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ציפי לבני פרשה לקדימה כי ראתה הזדמנות לקידום. היו יותר מדי אנשים וותיקים וחזקים ממנה בליכוד והיא היתה עוד סתם אחת שלא עשתה כלום בחיים. בזה שהיא עברה לקדימה היא הפכה את עצמה למישהי, למרות שעדיין לא עשתה כלום בחיים. והיא המשיכה לעשות כלום עד שכל הכוח הפוליטי ששרון הוריש לה, התפוגג ונעלם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח הספיציפי מידי של ״מה פוליטיקאי X״ ניסה או רצה, הוא לא כל כך מעניין. זה לא יותר מאשר ספקולציות על הפסיכולוגיה האישית של אנשים שאנחנו לא מכירים. איננו בוחני כליות ולב. במבחן *התוצאה* יש בישראל מכונה פוליטית, משומנת היטב וקלה לזיהוי, בה פליטי שלטון מיצרים שוב ושוב מפלגות שמתפקדות לפני הבחירות כ״אופוזיציה בתוך הבית״ וחוברות יחד לאנשים/מפלגות מהממשלה הקודמת שהם כביכול התנגדו להם, לאחר שהבחירות מסתימות. מכך אפשר או להסיק שזה שוב ושוב ״אופס, קורה״ או להסיק שיש כאן שיטה ו/או משהו סיסטמטי. הליכוד והעבודה הן מפלגות שלטון בעבר ומפלגות מצומקות בהווה. הדדרך היחידה שלהן לשרוד בנוף הפוליטי בישראל (לכולם נשבר הז*ן משתי המפלגות האלה) היא ע״י טריקים ושטיקים של בחירות. המשחקים האלה של האיחודים והפיצולים הם חלק מהטקטקיקה של מפלגות העבר הללו לשמור על השלטון ע״י בלבול הבוחר ואיסוף קולות של אנשים שיתמכו בשלטון שלך למרות שהם חושבים שהם מצביעים לאופוזיציה שלך. פוליטיקאים כפרטים, עלולים לשתף פעולה עם המנגנון הזה ממניעים אישיים כאלה או אחרים, במודע או שלא במודע, אבל האינטרס האישי של כל פוליטיקאי לא משנה את הפונקציה של המנגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה של ציפי לבני מוכיח אחרת. היא לא פרשה כדי להתחבר, היא פרשה כדי לקדם את עצמה. ואנחנו רואים את זה כשכל פעם שהיא לא מצליחה, היא מוצאת לעצמה בית פוליטי אחר. לפי זה הייתי מסיק שלפחות חלק מהפורשים/נודדים, פשוט מחפשים כיצד לקדם את עצמם, וזה לגמרי לא קשור למפלגת השלטון ממנה פרשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה לגבי הליכוד והעבודה. הן אמנם מפלגות ותיקות, אבל במפלגות זה לא דבר רע; הוויגים והטורים, הדמוקרטים והרפובליקאים וכו' קיימים כבר מאות שנים (גם אם בדרך הספיקו להשיל כמה עורות אידאולגיים) ולא מסתמנים להם מחליפים רציניים באופק. מפלגות המרכז והגימיק למיניהן שקמות ומתפוגגות לא משנות את העובדה שאלה הם שני העוגנים של המערכת הפוליטית. הליכוד והעבודה היו שורדות גם אילו המפלגות האלה לא היו קמות - פשוט משום שהן (כמעט בהגדרה) מייצגות איזורים במפה הפוליטית שצבורים רחבים נמצאים בהם. נכון שהן כבר לא מסוגלות לתחזק זהות בקרב בוחריהן; אין כבר יותר "מערכניקים" ו-"ליכודניקים", רק בוחרי עבודה וליכוד - שלא פעם עושים זאת בהעדר אופציה עדיפה. אבל נראה לי שבמערכת פוליטית רב-מפלגתית, כמעט בלתי אפשרי לתחזק זהות כזו במפלגה שאינה מתבססת מלכתחילה על מגזר מסוים ושאינה מצויה בקצוות של הספקטרום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך מה שאתה אומר מנוגד למה שאני אומר ולמה נובע ממה שאתה אומר שאני טועה. לגבי מפלגת העבודה: איזו מפלגת עבודה? אין דבר כזה. בניגוד לליכוד שעדיין רלבנטי, מפלגת העבודה זזה שמאלה והיא סוס מת. מפלגת העבודה איננה רלבנטית היום בפוליטיקה הישראלית, כמעט כמו מרצ. אין שמאל. נקודה. שמאלנות מבריחה בוחרים. את הדיון אפשר להמשיך רק לאחר שמבינים את העובדה הזאת. בפוליטיקה הישראלית יש רק את השחקנים המעניינים הבאים: הליכוד (שכמו שאתה אומר הוא אכן עדיין עוגן השלטון), הימין הקיצוני, מרכז מדומה שעושה צפצופים של כאילו אופוזיציה אבל למעשה עוזר לליכוד לשמור על השלטון והמפלגות הסקטוריליות. אפשר להגיד על מפלגות המרכז שהן גימיק או שהן עניין חולף. אבל כמו הנהר שאתה אף פעם לא נכנס אליו פעמיים, כך גם המפלגות הללו (הנהר ולא המים ברגע נתון) הן עובדה קיימת והן מרכיב *מרכזי* (פאן אינטנדד) במערכת הבחירות הישראלית כבר כמה שנים טובות. המפלגות הללו הן פשוט טריק קל של השלטון להצמיח מתוכו אופוזיציה מדומה. האופוזיציה המדומה הזאת גורפת את קולות המתנגדים לסטטוס קוו לפני הבחירות ועוזרות לשלטון לשמר את הסטטוס קוו לאחר הבחירות. הבוחרים מתאכזבים מחדש ועוברים למפלגה המדומה הבאה בתור בבחירות הבאות וחוזר חלילה. השלטון/הליכוד עשה לכם שח מט ומערכת בחירות אמיתית ועניינית לא תהיה פה בשנים הקרובות. ביבי יהיה גם המלך הבא שלכם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |