|
גם הסכם אוסלו אינו רצח. בשני המיקרים מדובר במדיניות ממשלתית, שישומה עולה בחיי אדם.
במקרה האחד מדובר היה בסדרה של מנגונים והסדרים שמטרתה הייתה לבנות בהדרגה יחסי-אמון ונורמליזציה בין הישראלים לערבים, ולהוביל בטווח הארוך לפיתרון הסכסוך. זו כמובן מטרה נעלה, שהגשמתה תשתפר משמעותית את הביטחון והרווחה של שני הצדדים. לרוע המזל, מדיניות כזו מטבעה גורמת לזעזועים ומערבולות הסוחפות קיצוניים כמו יחיא עיאש וברוך גולדשטיין שקיומם באוכלוסיה הוא עובדה מצערת, והתוצאה הבלתי נמנעת בטווח הקצר (דור, אולי שניים) היא שיעור מסויים של טרור רצחני, והרוגים רבים. האם בשורה התחתונה מדיניות כזו היא טובה? נו, זו דילמה סטדנרטית לחלוטין של מדיניות ציבורית.
במקרה השני מדובר בסדרה של החלטות תכנוניות, פרוייקטים תשתיתיים ומערכת של רגולציה ותמריצים שמטרתה לבסס את מערך התחבורה הישראלי על רכבים פרטיים, ולקדם מצב עניינים בהם לרוב התושבים יש (בלית ברירה) רכב פרטי בו הם עושים שימוש אינטנסיבי. זו אלטרנטיבה אחת מיני כמה, וכנראה אפילו לא פארטו-אופטימלית, אבל היא בכל זאת מקודמת בעיקביות מאז קום המדינה. ניחא. לרוע המזל, מדיניות כזו מטבעה מובילה בהכרח לתאונות דרכים קטלניות רבות ובלתי נמנעות, והרוגים רבים. האם בשורה התחתונה מדיניות כזו היא טובה? שוב מדובר דילמה סטדנרטית לחלוטין של מדיניות ציבורית.
בין שתי הדוגמאות יש הרבה הבדלים בפרטים, אבל אין שום הבדל עקרוני. אם הראשונה היא דוגמא ל-"מיזם רצח", אז בוודאי שגם השניה היא דוגמא למיזם כזה, וכאמור - תאונות הדרכים הובילו להרבה-הרבה יותר הרוגים מהטרור שאוסלו עורר. אז איך שלא מסתכלים על זה, הטענה לפיה הסכמי אוסלו הם "מיזם הרצח הכי גם של העם היהודי מאז השואה" היא בולשיט טוטאלי וטהור.
למעשה, בתאונות הדרכים נהרגו (ונפגעו) יותר הרוגים מסך כל חללי מלחמות ישראל ביחד. ובעצם - אליבא היגיון העוועים שאתם מקדמים כאן - המסקנה ברורה כשמש: הציונות היא מיזם הרצח הכי גם של העם היהודי מאז השואה. פושעי בזל לדין!
|
|