 |
אם אתה רוצה לומר שליבוביץ הוא מהפכן המסווה עצמו באדרת של יהודי אורתודוקסי, לא אחלוק עליך.
"האם היה מצליח לשכנע מישהו?" ואכן כישלונו הדתי של ליבוביץ הוא מובהק. ליבוביץ דבר הרבה על ה"קיימות" של היהדות ההלכתית. בעובדה אין היום אף קהילה יהודית שומרת מסורת שתורתו של ליבוביץ היא עבורם תורת חיים (מים חיים). ישנם פרטים המשתמשים בדבריו ובכתביו, אבל לא קהילות. ליבוביץ אינו הרמב"ם ולא השו"ע של אף קהילה דתית. כפי שכתבתי במקום אחר, אכזבתו של ליבוביץ ניכרה כבר בחייו. אחד הסימנים לכך, ע"פ הבנתי, היה שהוא הפסיק לראות במדינת ישראל את הנצר היחיד לבית ישראל והביע סברה שאולי גם לקיום היהודי בגלות ארה"ב תיתכן המשכיות (וזאת בניגוד גמור לדעתו לפני שעלה ארצה).
ועדיין אני סבור שחשיבות אחת שמורה לליבוביץ שאיש לא יקח ממנו. ליבוביץ יכול לבוא למר דב אנשלוביץ ולומר לו: אע"פ שאני יהודי שומר תורה ומצוות, איני בהכרח מאמין באמונות טפלות בשדים וברוחות. בכל דבר, למעט העניין של הבחירה באמונה, אני רציונלי לא פחות ממך וקורא את המציאות בעיניים פקוחות לא פחות ממך.
רציתי עוד לומר לך, שכאשר ליבוביץ דבר על מיליון וחצי ילדים יהודים, לא יעלה על הדעת שהוא דבר מתוך גסות הלב, התגרות ופרובוקציה. באחד מן המכתבים המופלאים שלו, לאימו של חייל שנפל (אשר התכתב עם ליבוביץ על שאלות של ספיקות באמונה) מזכיר ליבוביץ את מות בנו שלו (אורי) ואומר משהו כמו "את אשר בליבנו, יודעים אנו" ומתוך הכתוב עולה כאבם הנורא של הורים שכולים. ליבוביץ, לבטח הבין שלאחר מותם של מיליון וחצי ילדים יהודים, היהדות אינה יכולה להשאר כפי שהיתה. אני לצערי נסחפתי אחר הניסוחים ה"מצמצמים" שלך והודיתי שע"פ י"ל האלוהים אחראי למות הילדים. אלא שהעניין אינו ניתן לצמצום כזה. אלוהים, שחותמו טבוע בכל מה שברא (העולם הזה), בודאי "כתב את התוכנה" הקובעת את המהלכים ההיסטוריים-אנושיים שהוליכו לטבח התמימים הזה. אלא שאין מדובר כאן באחריות מן הסוג המשפטי. בני האדם שלהם ניתן חופש הבחירה (ככתוב "הכל צפוי והרשות נתונה") הם האחראים מוסרית ודתית לתוצאות בחירותיהם. בעולמו של ליבוביץ, מי שאחראי למות הילדים, אינו אלוהים אלא רוצחיהם ולכל הפחות אין אלו אותיות פסולות במזוזה או אי הקפדה על הפרדת חלבי מבשר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש