 |
כפי שהעיר בצדק מלאכי, חסינות חה"כ מלבד שנועדה לסייע בידם במלאכתם, נועדה גם למנוע ממי שאינם ח"כ את הצורך להפר את החוק. הנקודה שהעלתי לא באה לדון בגבולות החסינות הפרלמנטרית וסיבותיה, אלא בלגיטימיות האתית של מי שמפר את החוק כאזרח ואח"כ מבקש להבחר לכנסת.
איסור מוחלט על מורשעים בדין לכהן בכנסת יהיה בעייתי מאד, אבל אני תוהה אם אין דרך להתיחס לדוגמאות כל כך חריגות לרעה כמו חה"כ פייגלין וזנדברג. מדוע אני טוען שמדובר בחריגים לרעה: חה"כ בעתיד פייגלין עבר על החוק בזדון ובחוצפה מתוך חתרנות אנרכיסטית אע"פ שלא היה לא כל צורך להפר את החוק. בעובדה, חברים רבים של פייגלין נאבקו בנסיגות וכיוב' מבלי שהפרו את החוק או לכל הפחות מבלי שהורשעו בדין בשל כך. עבירתה של חה"כ זנדברג לא ממש חמורה ובשום אופן לא חריגה. הבעיה איתה היא התנהגותה לאחר שנבחרה, כאשר היא מציינת את הרגלי העבריינות שלה בעבר. זהו דבר מיותר לגמרי שכן היא יכולה לפעול בעד לגאליזציה של סמים כאלו ואחרים מבלי לנפנף בעבירות האישיות שלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש