 |
נכון מאוד.
ואחדד: ליבוביץ עורך דיכוטומיה מוחלטת בין "היש" לבין "מטרה". *כל* דבר ערכי (ו *כל* הדת, כדת, נכנסת לתחום זה) הוא טלאולוגי בלבד. כל דבר שאינו טלאולוגי - אינו דתי (או בכלל, ערכי).
הפער בין הדת למדע, לכן, הוא מוחלט. המדע מדבר על היש, המציאות, וכל בדל טלאולוגי של "איך *ראוי* להיות היש" איננו מדעי כלל, איננו שייך לרשות הרבים האובייקטיבית, כי-אם הוא ערכי=סובייקטיבי=שייך-לרשות-היחיד-של-ההכרה.
הדת (כערך) איננה מדברת כלל על היש, אלא רק 'מדברת טלאולוגית'. ליבוביץ אהב את המשפט "אין נביא מתנבא *אלא במה שראוי להיות*". כלומר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מהאורקלים, אינו מדבר על *מה קיים כרגע*, או מה יהיה בעתיד, אלא רק מוסר את הציווי הערכי המוחלט: "מה ראוי להיות!". כל דבר אחר, כבר לא יהיה דת. לכן, אצל ליבוביץ, היגדים מתחלקים ל "טענות", היכולים לקבל ערכים של 'נכון' או 'לא נכון', והם אובייקטיביים, ול 'רצון' (או 'מטרה'), שאילו היגדים *שאין שום משמעות לייחוס 'נכון' או 'לא-נכון' להם*. היגד כמו "אלוהים קיים" הוא 'נכון' או 'לא-נכון' אם הוא מתיימר להתייחס אל "היש". מבחינת ליבוביץ, האל איננו קיים *בעולם* - האל הוא טרנסצנדנטלי. הוא לא מתערב (ליבוביץ תמיד משתמש במשפט "עולם כמנהגו נוהג"). לכן, היגדים כאלו הם תמיד אונטולוגיים, וככאלו חסרי מובן, לפי ליבוביץ. נשארנו, אם-כן, רק במסגרת הציווי. "אלוהים קיים" אינו אינפורמטיבי, כי אם טלאולוגי. זה ציווי, להאמין. אין ההיגד מתייחס ל 'מצוי', כי-אם ל 'ראוי'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש