|
הרבה פעמים אני לוקה במוסר כליות בשל כתיבת תגובות ארוכות ומפורטות מדי. אל קריאת תגובתך מנחמת אותי במחשבה שקיצור יתר חוטא לא פחות לדברים הנאמרים. "דמוקרטיה לדעתי אינה מטרה אלא אמצעי" - אני לא בטוח שאני מסכים. דומה שהעניין תלוי במידה רבה מהי אותה דמוקרטיה, מטרות של מי ואמצעי למה, שעליהם אנו מדברים. אם דמוקרטיה היא אוסף מינימלי של זכויות שנועד להבטיח שהמשטר ישרת את כולם וישמש אמצעי להשגת דברים שראוי להשיג אותם, מן הראוי שהדמוקרטיה תהפוך בעצמה לערך. אחרת כל מה שישאר זה לשאול אמצעי בידי מי ולמען מי היא משמשת. "המטרה העיקרית של היהודים בישראל היא שרידות" - לכאורה, אכן, הציונות הקלאסית טענה שרק בית לאומי בציון יבטיח את השרידות. אבל גם כאן השאלה היא של מי ועל איזו שרידות מדובר. האם מדובר על השרידות של היהודים או של היהדות? האם מדובר על שרידות היהדות כדת או כלאום? ואם נחזור עתה ל-5 הבולות (ההנחות שלעיל) ונעיין בהן ביתר הרחבה, אולי נגלה שמדינה השקועה עד מעל לראשה במאבק לא מוצלח במיוחד נגד אויבים קיומיים ולאומיים, המשאבים שנותרים לה לעניינים אחרים הם תמיד מצומצמים ומשניים. אי אפשר כאן לצייר את התמונה כולה אבל הבט לרגע בשני פרטים מן האקוורל הפוליטי: מפלגת העבודה הסוציאליסטית הנתמכת ע"י מעמד הביניים ומפלגת הליכוד הכוללת בתוכה קפיטליסטים פרידמניים לצד חסידים של מדיניות סעד בולשביקית.
|
|