 |
אני אגיד לך מה "למרבה הצער". למרבה הצער המחקר לא כולל מס הכנסה שלילי, או במילים אחרות - תשלומי העברה. במאמר "לאן מובילים אותנו החברתיים?" מצאתי שהעשירונים 1-5 משלמים מס נטו שלילי (תרשים 3).
יפה מאוד מצידך שאתה רוצה להגדיל את מס רווחי הון. מדובר במס שאני הייתי מכנה אותו מס הפנסיונרים: חלקו הגדול נגבה מריבית על פקדונות ואג"ח. מיסים על חסכונות זו גם שיטה נפלאה לממשלה לבצע חדלות פרעון בלי להפסיד פנים. העשירים הגדולים שאתה רוצה לקחת מהם, מחזיקים מניות, ומנפיקים איגרות חוב. מי שמשלם את מס רווחי ההון על אג"ח ופקדונות הם חוסכים מהציבור הרחב.
באיטרציה ראשונה, בעלי המניות הם אלה שמשלמים את מס החברות. נניח שחברה מסויימת היו לה הוצאות של 80 ש"ח והכנסות של 100 ש"ת. הרווח שלה היה 20 ש"ח. הממשלה לוקחת לעצמה מס חברות של 5 ש"ח. בעלי המניות מחליטים שאת 15 הש"ח הנותרים יחלקו ביניהם כדיבדנד. הממשלה לוקחת 5 ש"ח נוספים כמס על הדיבידנד. בסה"כ בעלי המניות נשארו עם מחצית הרווח. מיסוי דו-שלבי בישראל. חברה בע"מ היא אכן יצור משפטי עצמאי, אבל מיסים משלמים בסופו של דבר בני אדם.
בקשר לפסקה האחרונה שלך רציתי להעיר שהרבה עשירים מופלגים ובמיוחד באפט נוהגים לתרום את רוב הונם. זו אולי השיטה שלהם להפיק מהרכוש תועלת חברתית ופסיכולוגית לעצמם כשאין להם יותר אפשרות להנות מהונם בדרך אחרת. זה פשוט לא משנה להם מפני שהתרומה לא באמת על חשבונם. אולי משנה קצת לצאצאים. ההגדרה שנתתי נכונה ומועילה להבנת המציאות. חבל שאתה מתעקש על הפיקציה החשבונאית ("אם כסף עובר ממני למדינה, זה מס - נקודה").
גם התרומה וגם תשלום מס החברות הם לא על חשבון העשיר המופלג, אלא מי שמשלם ברמת החיים שלו על העברת המשאבים ממקום אחד למקום אחר, הוא זה שמשלם בפועל את התרומה או המס. כשמטילים מס חברות בעלי המניות חשים מייד את נטל המס, אבל בסופו של דבר נטל המס הנומינלי יתחלק ביניהם ובין כל בעלי העניין האחרים: עובדים, לקוחות, ספקים ונושים - כל אחד לפי חוזק עמדת המיקוח שלו. נטל המס הכלכלי הוא בדיוק הירידה ברמת החיים של מי שרמת החיים שלו תרד בגלל המס. רמת החיים שמשלמי המס ויתרו עליה, עוברת לרמת החיים של ספקי ועובדי המדינה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש