 |
אחרי קריאת הספר, חשבתי רבות מה היה המקור לברדק המטורף שמתאר סאקל בספרו.
השאלה הזו מתחדדת בגלל שסאקל חוזר ומדגיש כי הלוחם הישראלי בדרגים הנמוכים והבינוניים עלה על מקביליו הסורים והמצרים והדבר התבטא בפועל מלחמת יוה"כ עצמה בכל מקום בו צה"ל הוצב באופן סביר מול האוייב. כיצד אם כן הגיעו הדרגים הבכירים לרמה כל כך גבוהה של הפקרות בתכנון והכנות, תיפקוד לקוי עד חוסר תפקוד ותקשורת שבורה לגמרי בינם לבין עצמם? ועוד יש לומר שרמה דומה של חוסר אחריות ותפקוד כושל לא התגלתה לא ךפני ולא אחרי.
השערתי היא כי סיפור טראגי זה הוא עוד דוגמה של הביטוי "הדג מסריח מהראש". שר הביטחון היה ללא ספק אדם גדול ונכחותו הכריזמטית בראש סולם הדרגות הבטחונית היתה ללא ספק מכריעה. מנהיגים גדולים הם כנראה גדולים הן במעלותיהם והן בחסרונותיהם. האופן בו הנהיג משה דיין את המערכת מלמעלה, היוהרה, הרשלנות ברמת הירידה לפרטים, הביזור המופרז של סמכויות ועצמאות החלטה, ככל הנראה חלחלו מטה והציפו כלפי מעלה מפקדים שהיו להם ליקויים קריטיים בניהול המערכה (דוד אלעזר, שמואל גונן, בני פלד).
כדי שהדברים לא ישארו ברמת העיקרון, אדגים ואומר: נאמר בספר שגונן לא גילה עניין בסקירות המודיעין שנגעו לגבי שטח הפיקוד שלו ולא בתיכנון עדכון ותירגול של התכניות המבצעיות בפיקוד. גונן גם לא הבין את החיוניות שבשליטה ובהורדת פקודות ברורות לפיקודיו, בפרט במקרה שאלו היו מפקדיו לשעבר (אברהם עדן). השאלה שצריכה להשאל היא כיצד הגיע אדם כזה לדרגת אלוף פיקוד הדרום ומי מינה אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש