 |
לליבוביץ יש מהלך קבוע של נטילת מושגים וביטויים מן המסורת הפילוסופית והדתית והגדרתם מחדש באופן אשר שומר באופן חלקי על מובנם והקשריהם המסורתיים, אך במקביל משנה משהו בהנחות היסוד שבבסיסן, מה שלעתים יוצק לתוכם משמעות סינקרטית, לפעמים חדשה ומפתיעה.
ליבוביץ מקבל את המושג "השגחה פרטית", אבל מגדיר אותו כמהלך של האדם היהודי הדתי הבוחר לקיים תורה ומצוות ובכך מחליט באופן פרטי לחלוטין לעבוד את האלוהים, דבר שהוא זהה מבחינתו לבחירה להאמין באלוהים. כאמור זו בחירה הנופלת באופן פרטי על כל יהודי ויהודי וזהו האופן בו מתקיים יחס ההשגחה הפרטית שבין אדם לאלוהיו. הגדרה זו גם מאפשרת את היחס החד סטרי שבין אדם לאלוהיו המתחייב מכך שהאלוהים היהודי-מונותאיסטי חייב להיות מחוץ לעולם ולא חלק ממנו.
אני חייב להודות שההגדרה כאן פחות "יפה" ומשכנעת מן ההגדרה הליבוביציאנית למושג המשלים של "השגחה כללית".
ע"פ ליבוביץ מושג ה"השגחה הכללית" ביהדות יונק את מובנו ממטבע הלשון "עולם כמנהגו נוהג". העולם הפיזי שלנו הוא רק השתקפות אחת של האלוהות. (זה לא פנתאיזם: "העולם איננו אלהים, ואלהים איננו בעולם – אלהים הוא מעֵבר לעולם, מעבר לכל מציאות שבה קשורים מושגי האדם ומעבר לצרכים ולאינטרסים הנובעים ממציאותו של האדם בעולם"). לכן ההשגחה הכללית של בורא העולם מתבטאת בכך שהעולם כמנהגו נוהג ולא באמצעות ניסים המהוים חריגה ממנהג העולם. מי שמצפה כי בעבור עבודת האלוהים שלו, אלוהים "יחריג" את מנהג העולם עבורו, הוא זה הכופר בהשגחה הכללית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש